הַמַּבִּ֣יט לָ֭אָרֶץ וַתִּרְעָ֑ד יִגַּ֖ע בֶּהָרִ֣ים וְֽיֶעֱשָֽׁנוּ׃
פסיקתא דרב כהנא
[ז] אם עלי אדמתי תזעק ויחד תלמיה יבכיון (איוב לא:לח). אמרו לאיוב כלום יש לך עליה אלא שלש אמות בשעת מיתתך דאת אמר אם עלי אדמתי תזעק (שם), היא דידך. ר' חייה רבא אמ' לאחד שהיה מוכר טלית באטליס, ועבר אחד וראה אותו, אמ' לו שלי היא. אמ' לו היתעטף בה, אם מחזקת היא לך הרי היא שלך ואם לאו אינה שלך. כך אמ' הק' לאיוב, לא אני הוא שכת' בי הלא את השמים ואת הארץ אני מלא וג' (ירמיה כג:כד), ואת או' אם עלי אדמתי תזעק (איוב שם), היא עבידה דידך. ור' שמע' בן חלפותא אמ' לאחד שהיה מוכר שפחה באטליס, ועבר אחד וראה אותה ואמ' שלי היא. אמ' לו נזוף בה, אם נשמעת היא לך הרי היא שלך, ואם לאו אינה שלך. כך אמ' הקב"ה לאיוב, לא אני הוא שכתוב בו המביט לארץ ותרעד יגע בהרים ויעשנו (תהלים קד:לב), ואת או' אם עלי אדמתי תזעק (איוב שם), היא עבידה דידך. באותה שעה א' איוב לפני הקב"ה, רבון העולמים לא כך אמרתי לפניך, אלא בלשון הזה אמרתי לפניך, אם עלי אדמתי תזעק (איוב שם), אם לא הוצאתי מעשרותיה כראוי. ויחד תלמיה יבכיון (שם), אם זרעתי אותה כלאים. אם כוחה אכלתי בלא כסף (איוב לא:לט), זה מעשר שני דכת' ונתתה בכסף וצרת וג' (דברים יד:כה). ואת נפש בעליה הפחתי (איוב שם), זה מעשר עני. ואם לא עשיתי כן, תחת חטה יצא חוח ותחת שעורה באשה תמו דברי איוב (שם). תני ר' הושעיה למדתך התורה דרך ארץ, שדה שהיא מעלה חוחים יפה לזורעה חיטים, שדה שהיא מעלה באושים יפה לזורעה שעורים. ומה טעמא, תחת חיטה יצא חוח (שם). עד עכשיו הוא חוזר ומתנבא כמה נבואות, ואת או' תמו דברי איוב (שם), אלא א' איוב, אם לא עשיתי כן יתמו דברי ואל יהי לי פתחון פה לומר לפניך בערתי הקדש מן הבית (דברים כו:יג). לפיכך משה מזהיר את ישר' ואו' להם עשר תעשר (דברים יד:כב).
תנחומא בובר
אלה תולדות השמים והארץ בהבראם (בראשית ב ד). ילמדנו רבינו מי שרואה זיקים וברקים כיצד מברך עליהן, כך שנו רבותינו על הזיקים ועל הזועות ועל הברקים ועל הרעמים אומר ברוך שכחו מלא עולם, הרי זה מן המשנה, מן המקרא מנין, שנאמר המביט לארץ ותרעד (תהלים קד לב), ומה כתיב אחריו, יהי כבוד ה' לעולם (שם שם לא). שאל אליהו זכור לטוב את רב מרי מפני מה הזועות באות לעולם א"ל בשעה שהקב"ה רואה את ישראל שאינן מפרישין מעשרותן כתיקנן, הזועות באות לעולם, א"ל אליהו ז"ל חייך, כן הוא סיבה של דבר, אלא כך הוא עיקרו של דבר, בשעה שהקב"ה מביט בעולמו ורואה בתי עבודת כוכבים יושבים על תלם בטח שלוה ושאנן, ובית מקדשו חרב, באותה שעה רוצה להפיל את העולם ומזעזע, אמר הקב"ה כל הרעש הזה בשביל לקדש את שמי, שנאמר כל הנקרא בשמי [ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו] (ישעיה מג ז). ובמה שאני ראוי להתקלס, האומות מכעיסין אותי, זה אומר ה' עושה כך וכך, וזה אומר לפלח למזלות, וזה אומר לחמה ולשמש אני פולח, לפיכך אני מביא את הרעש בעולם, אעפ"י שלא חטאו המזלות, בשביל שמכעיסין אותי בהן, אף הם לוקין עמהם, שנאמר השמש יהפך לחשך והירח לדם (יואל ג ד), ומה איכפת להם, אלא להודיע שלא ברא אלוה אחר את עולמי עמי, תדע לך שכך הוא, ר' יוחנן אמר בשני נבראו המלאכים, שנאמר יהי רקיע בתוך המים (בראשית א ו), וכתוב אחר אומר המקרה במים עליותיו (תהלים קד ג), ומה כתיב אחריו, עשה מלאכיו רוחות (שם שם ד), הוי אומר בשני נבראו המלאכים. ור' חנינא אמר בחמישי נבראו (את) המלאכים, מניין, שנאמר ועוף יעופף על הארץ (בראשית א כ), אלו המלאכים, שנאמר ובשתים יעופף (ישעיה ו ב), הוי אומר בחמישי נבראו, בין כדברי ר' יוחנן ובין כדברי ר' חנינא הא למדת שלא נבראו המלאכים אלא משברא הקב"ה את עולמו, ולמה כן, אלא אמר הקב"ה, אם אני בורא אותם תחילה, הבריות אומרות הם סייעו אותי בעולמי, אמר הקב"ה אני בעצמי בראתי את עולמי, שנאמר (את) [ואת] כל אלה ידי עשתה (ישעיה סו ב), בריות שמים וארץ מנין, [ממה שקראו בענין] (שנאמר) אלה תולדות השמים והארץ וגו'.
מדרש תנאים
תמיד עיני ה' אלה' בה כת' אחד אומ' עיני ה' אלה' בה וכת' אחד אומ' (תה' ק״ד ל״ב) המביט לארץ ותרעד כיצד נתקיימו שני כתובים הללו כשהן עושין רצונו של מקום תמיד עיני ה' אלה' בה ואין נזוקין וכשאין עושין רצונו של מקום המביט לארץ ותרעד: