שָֽׂמוּ־בָ֭ם דִּבְרֵ֣י אֹתוֹתָ֑יו וּ֝מֹפְתִ֗ים בְּאֶ֣רֶץ חָֽם׃
מדרש תהילים
שמו בם דברי אותותיו. אמר רבי יודן ברבי סימון שהיו המכות נרשמות בהן בגופן. שלח חשך ויחשיך. משל לקוסטינור שהלך לעשות שליחותו והקשה עליהם יתר מדאי. כך שלח חשך ויחשיך ולא מרו את דברו. שרץ ארצם צפרדעים. אמר ר' יוחנן בכל מקום שהיו רובצין שם היו נעשים צפרדעים. תאמר בבתי השיש ובבתי הסיפים לא היו עולין אתמהא. אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי זה אחד מן הדברים שהשליט רך בקשה. כיון שהיתה הצפרדע עולה היתה אומרת אני שלוחו של מי שאמר והיה העולם והיה השיש נבקע מאליה והיתה עולה שנאמר (תהלים עח מה) וצפרדע ותשחיתם. כענין שנאמר (ויקרא כב כה) כי משחתם בהם מום בם. (אמר ויבוא ערוב). נתן גשמיהם ברד. ויך גפנם ותאנתם. אמר רבי הונא בשם רבי שמעון בן לקיש כפילקיס הזה היה יורד הברד עליהם. אמר רבי יוחנן ממילתיה דר' שמעון את שמע תרתין הדין גפנים על ידי שהיו דקים היה יורד כפילקין. אבל לשקמים בא חן ומל שנאמר (תהלים עח מז) ושקמתם בחנמל. ויך כל בכור בארצם. אמר רבי אבא בר כהנא בכור לאיש. בכור לאשה. בכור לבהמה. וכל בית שלא היה בו בכור היה הורג לאפטרופוס שהיה שם. ויוציאם בכסף וזהב. אמר ר' אליעזר הגדול הירוד שבישראל הוציא בידו ממצרים תשעים חמורים טעונים בכסף וזהב: