תהילים קה:מה מדרש: תנחומא בובר, מדרש תנחומא, שמות רבה ומדרש אגדה

ד"א כי תבאו אל הארץ. זש"ה ויתן להם ארצות גוים וגו' בעבור ישמרו חקיו וגו' (תהלים קה מד מה), ויתן להם ארצות גוים, כל מה שנטל הקב"ה מאומות העולם נתן לישראל, ארצות כסף וזהב שדות וכרמים וערים, ולא נתן להם, אלא כדי שיתעסקו בתורה, שנאמר בעבור ישמרו חקיו וגו' (שם), והם לא עשו כן, אלא ויטמאו (אותם כדרכם) [אותה בדרכם ובעלילותם] (יחזקאל לו יז), טמאו אותם בחרמו של עכן שנאמר ותבואו ותטמאו את ארצי (ירמיה ב ז ), [בחרם עכן], ונחלתי שמתם לתועבה (שם) בצלמו של מיכה, ומה עשה להם הקב"ה, הגלה אותם מתוכה, שנאמר ויתשם ה' מעל אדמתם (דברים כט כז), מהו ויתשם, התיש חילם, היו זורעים ויגיעים, ואומות העולם באין ונוטלין, שנאמר והיה אם זרע ישראל וגו' (שופטים ו ג), וכתיב ויחנו עליהם וישחיתו את יבול הארץ (שם שם ד), וכשעושים תשובה לא יבנו ואחר ישב, לא יטעו ואחר יאכל למה שהן נוטעין ואינן נותשין, שנאמר ולא ינשתו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם אמר ה' אלהיך (עמוס ט טו).

דָּבָר אַחֵר, כִּי תָּבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ, בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וְתוֹרוֹתָיו יִנְצֹרוּ הַלְלוּיָהּ (תהלים קה, מד-מה). וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם. כָּל מַה שֶּׁנָּטַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם, נָתַן לְיִשְׂרָאֵל, אֲרָצוֹת, כֶּסֶף וְזָהָב, שָׂדוֹת וּכְרָמִים וְעָרִים. וְלֹא נָתַן לָהֶם כָּל אֵלּוּ, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּתְעַסְּקוּ בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וְתוֹרוֹתָיו יִנְצֹרוּ, הַלְלוּיָהּ. וְהֵם לֹא עָשׂוּ כֵן, אֶלָּא וַיְטַמְּאוּ אוֹתָהּ בְּדַרְכָּם וּבַעֲלִילוֹתָם (יחזקאל לו, יז), טִמְּאוּ אוֹתָהּ בְּחֶרְמוֹ שֶׁל עָכָן. שֶׁכָּךְ כְּתִיב: וַתָּבֹאוּ וַתְּטַמְּאוּ אֶת אַרְצִי (ירמיה ב, ז), בְּחֵרֶם עָכָן. וְנַחֲלָתִי שַׂמְתֶּם לְתוֹעֵבָה (ירמיה ב, ז) בְּצֶלֶם מִיכָה. וּמֶה עָשָׂה לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. הִגְלָה אוֹתָן מִתּוֹכָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּתְּשֵׁם ה' מֵעַל אַדְמָתָם (דברים כט, כז). מַהוּ וַיִּתְּשֵׁם, תַּשׁ חֵילָם. הָיוּ זוֹרְעִין וִיגֵעִין וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם בָּאִין וְנוֹטְלִין, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה אִם זָרַע יִשְׂרָאֵל וְעָלָה מִדְיָן וַעֲמָלֵק וּבְנֵי קֶדֶם וְעָלוּ עָלָיו, וַיַּחֲנוּ עֲלֵיהֶם וַיַּשְׁחִיתוּ (שופטים ו, ג-ד). וּכְשֶׁיַּעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה, לֹא יִבְנוּ וְאַחֵר יֵשֵׁב, לֹא יִטְעוּ וְאַחֵר יֹאכַל (ישעיה סה, כב). לָמָּה, שֶׁהֵן נוֹטְעִין וְאֵין נוֹתְשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר: וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם (עמוס ט, טו).

דבר אחר: החדש הזה לכם, הדא הוא דכתיב (תהלים קה, מד- מה): ויתן להם ארצות וגו' בעבור ישמרו חקיו, הביא האלהים המכות על המצריים, (שם שם, כח): שלח חשך ויחשיך. התחיל משלשל ויורד עד שהוא מגיע למצרים (שם שם, לח): שמח מצרים בצאתם. משל למלך, שהיו הכל מכבדין אותו. עד כמה היו מכבדין אותו? עד שהיו מביאין לו דורונות ואלהיהן עמהן. כך היה פרעה שולט מסוף העולם ועד סופו, והיו מביאין לו דורונות ואלהיהן עמהן, ואחר כך משה ואהרן באים, שנאמר (שמות ה, א): ואחר באו משה ואהרן וגו'. הוציא הנמוסין ופשפש בהם, ולא מצא שם את השם הזה. משל לעבד, שהיה מהלך עם רבו וכו' כדלעיל, אבל הקדוש ברוך הוא חי וקים שנאמר (ירמיה י, י): וה' אלהים אמת הוא אלהים חיים ומלך עולם. משל לעני, שהיה במדינה והיה עומד לפני המלך ולא הרגיש, כשנגעה המכה בגופו התחיל מרגיש, ואמר: אין כיוצא בזה. כך, הביא הקדוש ברוך הוא מכות על המצריים ולא הרגיש פרעה, כיון שנגעה בגופו, התחיל מרגיש וצווח (שמות ט, כז): ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים. וכי לא היה הקדוש ברוך הוא יכול להציל ישראל מיד מצרים במכה ראשונה?! אלא לקיים מה שנאמר (איוב יב, כג): משגיא לגוים ויאבדם. וכתיב (שם שם, כד): מסיר לב ראשי עם הארץ. ומהו כן שאמר ה' הצדיק? כשהיו המכות באות לא היו באות אלא בארץ מצרים, ואפילו הורד שמה המכה ונכנסת בה כמו לוז, היה המכה ממלא את כולה ולא היתה נוגעת בשדה אחרת, ועליה נאמר (ישעיה כו, י): כי כאשר משפטיך לארץ צדק למדו וגו'. משל למה היתה כנסת ישראל דומה? למלך שהיתה לו בת אהובה. נתונה בעבר הנהר, פשט המלך את ידו והעבירה והושיבה בקרונין שלו, שנאמר (שיר ז, ב): מה יפו פעמיך. (שם ו, יב): לא ידעתי נפשי שמתני מרכבות עמי נדיב (תהלים עח, כז): וימטר עליהם כעפר שאר. (שם קו, ט): ויוליכם בתהומות (שמות יג, כא): וה' הולך לפניהם יומם. הכל בזכות אברהם, שנאמר (תהלים קה, מב-מד): כי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו ויוציא עמו בששון ויתן להם ארצות גוים. למה? (שם שם, למה): בעבור ישמרו חקיו ותורתיו ינצורו: