תהילים קו:כח מדרש: מדרש אגדה ושיר השירים רבה

ד"א אמור אל הכהנים. מה כתיב למעלה מן הענין, ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעני (ויקרא כ כז), [זש"ה] וכי יאמרו אליכם דרשו אל האובות ואל הידעונים (ישעי' ח יט), אמר הקב"ה אם יאמרו אליכם אומות העולם הניחו את אלהיכם, ודרשו אל האובות, אמרו להם הלא עם אל אלהיו ידרוש (שם), אתם אומרים אלינו נניח החי ונלך אצל המת שנאמר ויאכלו (מזבחי) [זבחי] מתים (תהלים קו כח), ואנחנו מדובקים באלהינו יתרומם ויתנשא, שנאמר ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום (דברים ד ד):

וטהרתם אותם. ולמה היו צריכים טהרה, והלא אהרן שהיה מקריב לא היה צריך טהרה לא הוא ולא בניו, שהיו נכנסים לפני ולפנים מן ההיכל, ולוים לא היו משמשים אלא לישא את המשכן ואומרים שירה, והיו צריכים טהרה בזו, ולמה כן, לפי שהקב"ה לקחם בחלקו הלוים, שנאמר תחת פטרת כל [רחם] בכור (בבני) [כל מבני] ישראל (פסוק ט"ז), ואותם בכורות לא נפסלו, אלא על שעבדו ע"ז, וע"ז נמשלה במת, שנאמר ויאכלו (מזבחי) [זבחי] מתים (תהלים ק"ו כ"ח), ומצורע נמשל במת, שנאמר אל נא תהי כמת (במדבר י"ב י"ב), ואומר בשנת מות המלך עוזיהו (ישעיה ו' א'), לפיכך הצריכם הזייה של מי חטאת, כשם שעושים לטומאת מת, ולפי שנכנסו במקום הבכורים שהיו כאלו טמאי מתים, ולפי שהיו הבכורות כמצורעים, לכך נאמר והעבירו תער על כל בשרם, ככתוב בטהרת המצורע והיה ביום השביעי יגלח וגו' (ויקר' י"ד ט'), וכשם שנאמר במצורע יכבס בגדיו, נאמר בלוים וכבסו בגדיכם, שצריכים טבילה:

רַבִּי יִצְחָק פָּתַר קְרָיָה בְּמִלְחֶמֶת מִדְיָן, אַתְּ מוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁהָלְכוּ יִשְׂרָאֵל לְמִלְחֶמֶת מִדְיָן הָיוּ נִכְנָסִין זוּגוֹת זוּגוֹת אֵצֶל הָאִשָּׁה, וְהָיָה אֶחָד מֵהֶן מְפַחֵם פָּנֶיהָ, וְאֶחָד מְפָרֵק נְזָמֶיהָ, וְהִיא אוֹמֶרֶת לָהֶם אֵין אָנוּ מִבְּרִיּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאַתֶּם עוֹשִׂים לָנוּ כֵּן, וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים לָהֶם לֹא דַּיְכֶם שֶׁנָּטַלְנוּ שֶׁלָּנוּ מִתַּחַת יְדֵיכֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר כה, ד): וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה קַח אֶת כָּל רָאשֵׁי הָעָם וְהוֹקַע אוֹתָם לַה' נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ, רַבִּי אַיְּבוּ אָמַר בְּאֵיזֶה חֵטְא (תהלים קו, כח): וַיִּצָּמְדוּ לְבַעַל פְּעוֹר. וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק מַעֲשֶׂה בְּקַרְתָּנִית אַחַת שֶׁהָיָה לָהּ שִׁפְחָה כּוּשִׁית שֶׁיָּרְדָה לְמַאת מִן הָעַיִן הִיא וַחֲבֵרְתָּהּ, אָמְרָה לַחֲבֵרְתָּהּ חֲבֶרְתִּי לְמָחָר אֲדוֹנִי מְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְנוֹטְלֵנִי לְאִשָּׁה, אָמְרָה לָהּ לָמָּה בִּשְׁבִיל שֶׁרָאָה יָדֶיהָ מְפֻחָמוֹת, אָמְרָה לָהּ אִי שׁוֹטָה שֶׁבָּעוֹלָם יִשְׁמְעוּ אָזְנַיִךְ מַה שֶּׁפִּיךְ מְדַבֵּר, וּמָה אִם אִשְׁתּוֹ שֶׁהִיא חֲבִיבָה עָלָיו בְּיוֹתֵר אַתְּ אוֹמֶרֶת מִפְּנֵי שֶׁרָאָה יָדֶיהָ מְפֻחָמוֹת שָׁעָה אַחַת רוֹצֶה לְגָרְשָׁהּ, אַתְּ שֶׁכֻּלָּךְ מְפֻחֶמֶת וּשְׁחוֹרָה מִמְּעֵי אִמֵּךְ כָּל יָמַיִךְ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. כָּךְ לְפִי שֶׁאֻמּוֹת הָעוֹלָם מוֹנִין לְיִשְׂרָאֵל וְאוֹמְרִים אֻמָּה זוֹ הֵמִירוּ כְבוֹדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קו, כ): וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם, אוֹמְרִים לָהֶם יִשְׂרָאֵל, וּמָה אִם אָנוּ לְשָׁעָה כָּךְ נִתְחַיַּבְנוּ, אַתֶּם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וְעוֹד יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם, נֹאמַר לָכֶם לְמָה אָנוּ דוֹמִין, לְבֶן מְלָכִים שֶׁיָּצָא לְמִדְבָּרָהּ שֶׁל עִיר וְקִפְּחַתּוּ הַחַמָּה עַל רֹאשׁוֹ, וְנִתְכַּרְכְּמוּ פָּנָיו, נִכְנַס לַמְּדִינָה, בִּמְעַט מַיִם וּמְעַט מֶרְחָץ מִן הַמֶּרְחֲצָיוֹת נִתְלַבֵּן גּוּפוֹ וְחָזַר לְיָפְיוֹ כְּמוֹ שֶׁהָיָה, כָּךְ אָנוּ אִם שִׁמְשָׁהּ שֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁזָּפַתְנוּ, אֲבָל אַתֶּם שְׁזוּפִים מִמְּעֵי אִמְּכֶם, עַד שֶׁאַתֶּם בִּמְעֵי אִמְכֶם עֲבַדְתֶּם עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, כֵּיצַד בִּזְמַן שֶׁהָאִשָּׁה מִתְעַבֶּרֶת נִכְנֶסֶת לְבֵית עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁלָּהּ וְכוֹרַעַת וּמִשְׁתַּחֲוֵת לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים הִיא וּבְנָהּ.