וַיִּתְעָרְב֥וּ בַגּוֹיִ֑ם וַֽ֝יִּלְמְד֗וּ מַֽעֲשֵׂיהֶֽם׃
מדרש תנאים
האזינו השמים ואדברה ר' מאיר אומר כשהיו ישראל זכיים היו מעידין בעצמן שנ' (יהושע כד כב) ויאמר יהושע אל כל העם עדים אתם בכם היום קלקלו בעצמן כמה שנ' (הושע יב א) סבבוני בכחש אפרים העיד בהן שבט יהודה ובנימין שנ' (ישעי' ה ג) ועתה יושב ירושלם ואיש יהודה שפטו ביני ובין כרמי קלקלו בשבט יהודה ובנימין שנ' (מלא' ב יא) בגדה יהודה כי בגוד בגדו בי העיד בהן את הנביאים שנ' (ע' מ״ב יז יג) ויעד ה' בישראל וביהודה ביד כל נביא וכל חזה קלקלו בנביאים כמו שנ' (דהי״ב לו טז) ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים העיד בהן את השמים שנ' (ד כו) העידתי בכם היום את השמים קלקלו בשמים כמו שנ' (יר' ז יז) האינך ראה מה הם עושים בערי יהודה הבנים מלקטים עצים לעשות כונים למלכת השמים העיד בהן את הארץ שנ' (שם ו יט) שמעי הארץ הנה אנכי מביא רעה אל העם הזה פרי מעשיהם קלקלו בארץ כמו שנ' (הוש' יב יב) גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי העיד בהם את ההרים שנ' (מיכה ו ב) שמעו הרים את ריב ה' קלקלו בהרים ובגבעות כמו שנ' (הוש' ד יג) על ראשי ההרים יזבחו העיד בהן את הדרכים שנ' (יר' ו טז) כה אמר ה' עמדו על הדרכים ור' קלקלו בדרכים כמו שנ' (עמו' ח יד) חי אלהיך דן וחי דרך באר שבע העיד בהן את הגוים שנ' (יר' ו יח) לכן שמעו הגוים קלקלו בגוים כמו שנ' (תה' קו לה) ויתערבו בגוים העיד בהן את הבהמה שנ' (ישע' א ג) ידע שור קנהו קלקלו בבהמה כמה שנ' (תה' קו כ) וימירו את כבודם בתבנית שור העיד בהן את הדגים שנ' (חב' א יד) ותעשה אדם כדגי הים העיד בהם את העופות שנ' (יר' ח ז) גם חסידה בשמים ידעה עת מועדיה קלקלו בבהמה ובחיה ובעופות כמו שנ' (יחז' ח י) ואבא ואראה והנה כל תבנית רמש ובהמה שקץ וכל גלולי בית ישראל מחקה על הקיר סביב סביב העיד בהן את הנמלה שנ' (משלי ו ו) לך אל נמלה עצל:
אוצר מדרשים
תמורה כ״ו) וְעֵת לִשְׂנֹא – כנגד הוֹדוּ לְאֵל הַשָּׁמָיִם, שהודיה גדולה מבקשים ישראל להודות להקב״ה, שהטיל ביניהם ובין אומות העולם שנאה ותחרות, שאילולי כן היו מתערבים ולומדים ממעשיהם, שנאמר וַיִּתְעָרְבוּ בַגּוֹיִם וַיִּלְמְדוּ מַעֲשֵׂיהֶם (תהלים ק"ו ל"ה), לפיכך הוֹדוּ לְאֵל הַשָּׁמָיִם כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
אגדת בראשית
[ד] ד"א וראיתם כיון שרואין את השכינה הן ששין ושמחין וגופן מתגדל ופרין ורבין, שנאמר ועצמותיכם כדשא תפרחנה (ישעי' סו יד). ד"א עצמותיכם כדשא תפרחנה. זש"ה הלא ידעת אם לא שמעת אלהי עולם ה' בורא קצות הארץ לא ייעף ולא ייגע וגו' (שם מ כח), אין לפני הקב"ה יגיעה, אלא בדיבור ברא הב"ה את העולם הזה, ובדיבור הוא עתיד לחדש אותו לעולם הבא. כתיב ויאמר אלהים תדשא הארץ וגו' (בראשית א יא), מיד תוצא הארץ (שם שם יב), אף לעתיד לבא הקב"ה אומר דבר ומיד הכל נעשין, לכך נאמר ועצמותיכם כדשא תפרחנה ונודעה יד ה' את עבדיו וזעם את אויביו (ישעי' סו יד), משל לזונין שאמרו לחיטים, אנו יפין מכם, שעליכם ועלינו המטר יורד, והשמש זורח על שנינו, אמר להן החיטים לא מה שאתם אומרים ולא מה שאנו אומרים, אלא המזרה בא ומפריש אותנו לאוצר, ולכם לעופות לאכילה, כך א"ה וישראל מעורבין כאחת בעולם, שנאמר ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם וגו' (תהלים קו לה), וא"ה אומרים לישראל אנו יפין מכם שעלינו ועליכם השמש זורח, אמרו להם ישראל לא מה שאתם אומרים ולא מה שאנו אומרים, אלא הרי יום בא ואתם יודעין שמכניס את הצדיקים בג"ע ורשעים בגיהנם, שנאמר ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם (דניאל יב ב), לכך נאמר ונודעה יד ה' וגו' (ישעי' שם). אותה שעה ושבתם וראיתם.