תהילים קטו:א מדרש: אגדת בראשית, שמות רבה, מדרש תנחומא ועין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)

פרק ז תורה.
[א] צא מן התיבה (בראשית ח טז). זש"ה אני פי מלך שמור [ועל דברת שבועות אלהים] (קהלת ח ב), אמרה רוח הקודש לישראל משביע אני אתכם שאם תגזור עליכם מלכות אל תמרדו בה בכל דבר שגוזרה עליכם, אבל אם תגזור עליכם לבטל את התורה ואת המצות ואת השבת, אל תשמעו להם, הה"ד אני פי מלך שמור, בכל דבר שהיא צריכה, אבל על דברת שבועת אלהים אל תבהל מפניו תלך (קהלת ח ג), כשם שעשו חנניה מישאל ועזריה בשעה שהעמיד נבוכדנצר את הצלם, אמרו לו מה אתה אומר שאתה משליך אותנו לכבשן האש ואין הקב"ה מצילנו, בין מציל ובין שאין מציל אותנו אין אנו משתחוים לצלם, שנאמר והן לא ידיע להוי לך וגו' (דניאל ג יח), אמר להון קושטא אתון אמרין, הצדא שדרך וגו' (שם שם יד) (ומפורש מלת הצדה אם אמת הוא שדרך וכו') אמרו לו, נבוכדנצר לא חשחין אנחנא על דנא וגו' (שם שם טז), אמרו לו כל מה שתגזור עלינו אנו עושין ואנו שומעין לך ולא נמרוד בך, חוץ מלכפור באלהינו, אני פי מלך שמור אל תבהל מפניו תלך. (קהלת ח ב וג), כיון ששמע כך התחיל כועס, שנאמר באדין נבוכדנצר התמלא חמה וגו' (דניאל ג יט) והשליכו אותן אסורים, שנאמר וגובריא אלך תלתיהון וגו' (שם שם כג), כיון שירדו תלו עיניהם ואמרו לפני הקב"ה רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך שלא בטחנו אלא בשמך הגדול, שנאמר לא לנו ה' [לא לנו כי לשמך תן כבוד] (תהלים קטו א), הרי כינס כל הלשונות, שנאמר באדין מתכנשין וגו' (דניאל ג ג) (למה יאמרו הגוים וגו'), מיד בקשו המלאכים לירד ולהתיר אותן, אמר להם הב"ה וכי על שם אחד מכם ירדו אלו, אלא על שמי ירדו, אני יורד ומצילן שנאמר עושה משפט לעשוקים [וגו' ה' מתיר אסורים] (תהלים קמו ז), משהתירן צינן את הכבשן, והסיר הקב"ה את הכבשן והעלה אותה, והשווה אותה לארץ, שהיתה ירידה ועמוקה, כיון שירד המלאך אמר להן צאו לכם מכאן, הרי התיר הקב"ה אתכם, ועשה לכם את הנסים, והשווה את כבשן לארץ צאו לכם, אמרו לו אין אנו יוצאין שלא ברשותו של נבוכדנצר, שלא יאמרו ברחו אלו מן הכבשן, למה, אני פי מלך שמור, (קהלת ח ב) ברשותו הושלכנו לכאן, וברשותו אנו יוצאין כיון שבא נבוכדנצר וראה אותן תמה התחיל צווח, אמר להם צאו לכם, שנאמר שדרך מישך ועבד נגו עבדוהי די אלהא עילאה פוקו ואתו וגו' (דניאל ג כו), כיון שנעשית הכבשן שווה לארץ פוקו ואתו, אמרו למלאך עכשיו אנו יוצאין, שנאמר באדין נפקין וגו' (שם שם), ממי למדו, מנח, כשנכנס לתיבה ברשותו של הב"ה נכנס, שנאמר ויאמר ה' לנח בא אתה וכל ביתך אל התבה (בראשית ז א), כיון שיבשה הארץ ונחה התיבה, שנאמר ותנח התיבה וגו' (שם ח ד), אמרו לו בניו נצא מכאן, אמר להם חס ושלום, ברשותו של הב"ה נכנסנו, וברשותו אנו יוצאין, כיון ששמע הקב"ה כך, מיד וידבר אלהים אל נח [לאמר] צא מן התיבה (בראשית ח טו טז), לכך נאמר אני פי מלך שמור וגו' (קהלת ח ב).

כי ידבר אליכם פרעה - רבי פנחס הכהן בר חמא פתח: (ישעיה מו, י): מגיד מראשית אחרית ומקדם אשר לא נעשו אומר עצתי תקום וכל חפצי אעשה. הקדוש ברוך הוא מגיד מראשית, מה יהא בסוף, שכן הוא אומר למשה (דברים לא, טז): וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ, מה שעתידין לעשות אחר מיתתו של יהושע (שם שם, שם): ועזבני והפר את בריתי. (שופטים י, ו): ויעזבו את ה' ולא עבדוהו. הוי, מגיד מראשית אחרית. אמר רבי פנחס הכהן בר חמא: כל הקורא פסוק זה, סבור שמא פלינקרא יש למעלה, שהוא אומר עצתי תקום. מהו וכל חפצי אעשה? שהוא חפץ להצדיק בריותיו, שנאמר (ישעיה מב, כא): ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר. ואינו חפץ לחייב בריה, שנאמר (יחזקאל לג, יא): אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה לכך נאמר: וכל חפצי אעשה. וכן אתה מוצא שהגיד הקדוש ברוך הוא למשה מראשית אחרית. אם ידבר אליכם פרעה אין כתיב כאן, אלא כי ידבר, עתיד הוא לומר לכם כן. ורבי יהודה בר רבי שלום אמר: כהוגן, הוא מדבר תנו לכם מופת. וכן אתה מוצא בנח, אחר כל הנסים שעשה לו הקדוש ברוך הוא בתיבה והוציאו ממנו. אמר לו (בראשית ט, טו): ולא יהיה עוד המים למבול לשחת כל בשר, התחיל מבקש סימן, עד שאמר לו הקדוש ברוך הוא (שם שם, יג): את קשתי נתתי בענן. ומה נח הצדיק היה מבקש סימן, פרעה הרשע על אחת כמה וכמה! וכן אתה מוצא בחזקיה בשעה שבא ישעיה ואמר לו ( מ"ב כ, ה): כה אמר ה' הנני רופא לך ביום השלישי תעלה בית ה' התחיל לבקש סימן, שנאמר (שם שם, ח): ויאמר חזקיה: מה אות כי אעלה בית ה'? ומה חזקיהו הצדיק בקש אות, פרעה הרשע לא כל שכן. חנניה מישאל ועזריה, כשירדו לכבשן האש לא ירדו, אלא בסימן. כיצד? (תהלים קטו, א): לא לנו ה' לא לנו, אמר חנניה. (שם שם, שם): לשמך תן כבוד, אמר מישאל. (שם שם, שם): על חסדך ועל אמתך, אמר עזריה. וגבריאל היה עונה אחריהן (שם שם, ב): למה יאמרו הגוים איה וגו'. כיון ששיגרו כל הלילה בפיהם, נטלו אותו סימן וירדו. ואם אין לך ללמוד מיכן, למוד ממקום אחר, דכתיב (זכריה ג, ח): שמע נא יהושע הכהן הגדול אתה ורעיך היושבים לפניך כי אנשי מופת המה. ומי היו? אמר רבי יהודה בר רבי שלום: אלו חנניה, מישאל ועזריה, שנעשה להן הסימן הזה. ומה אם הצדיקים מבקשים סימן, הרשעים על אחת כמה וכמה!

וְגֻבְרַיָּא אִלֵּךְ תְּלָתֵהוֹן שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ נְפַלוּ לְגוֹא אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא מְכַפְּתִין (דניאל ג, כג). כֵּיוָן שֶׁיָּרְדוּ לְתוֹךְ הַכִּבְשָׁן, תָּלוּ עֵינֵיהֶם וְאָמְרוּ, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שֶׁלֹּא בָטַחְנוּ בְמַעֲשֵׂינוּ אֶלָּא בְּשִׁמְךָ הַגָּדוֹל שֶׁלֹּא יִתְחַלֵּל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם, לֹא לָנוּ ה' לֹא לָנוּ כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד וְגוֹ', לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה נָא אֱלֹהֵיהֶם וְגוֹ' (תהלים קטו, א-ב), כָּל אוֹתוֹ עִנְיָן. וַהֲרֵי כָּנַס הָרָשָׁע הַזֶּה אֶת כָּל הַלְּשׁוֹנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: בֵּאדַיִן מִתְכַּנְּשִׁין אֲחַשְׁדַּרְפָּנַיָּא סִגְנַיָּא וּפַחֲוָתָא אֲדַרְגָּזְרַיָּא גְדָבְרַיָּא דְתָבְרַיָּא תִּפְתָּיֵא וְכֹל שִׁלְטוֹנֵי מְדִינָתָא לַחֲנֻכַּת צַלְמָא דִּי הֲקֵם נְבוּכַדְנֶצַר (דניאל ג, ג). שִׁשָּׁה