תהילים קטו:ב מדרש: שמות רבה, עין יעקב, תנחומא בובר ומדרש תהילים

לָ֭מָּה יֹאמְר֣וּ הַגּוֹיִ֑ם אַיֵּה־נָ֝֗א אֱלֹהֵיהֶֽם׃

שמות רבה

כי ידבר אליכם פרעה - רבי פנחס הכהן בר חמא פתח: (ישעיה מו, י): מגיד מראשית אחרית ומקדם אשר לא נעשו אומר עצתי תקום וכל חפצי אעשה. הקדוש ברוך הוא מגיד מראשית, מה יהא בסוף, שכן הוא אומר למשה (דברים לא, טז): וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ, מה שעתידין לעשות אחר מיתתו של יהושע (שם שם, שם): ועזבני והפר את בריתי. (שופטים י, ו): ויעזבו את ה' ולא עבדוהו. הוי, מגיד מראשית אחרית. אמר רבי פנחס הכהן בר חמא: כל הקורא פסוק זה, סבור שמא פלינקרא יש למעלה, שהוא אומר עצתי תקום. מהו וכל חפצי אעשה? שהוא חפץ להצדיק בריותיו, שנאמר (ישעיה מב, כא): ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר. ואינו חפץ לחייב בריה, שנאמר (יחזקאל לג, יא): אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה לכך נאמר: וכל חפצי אעשה. וכן אתה מוצא שהגיד הקדוש ברוך הוא למשה מראשית אחרית. אם ידבר אליכם פרעה אין כתיב כאן, אלא כי ידבר, עתיד הוא לומר לכם כן. ורבי יהודה בר רבי שלום אמר: כהוגן, הוא מדבר תנו לכם מופת. וכן אתה מוצא בנח, אחר כל הנסים שעשה לו הקדוש ברוך הוא בתיבה והוציאו ממנו. אמר לו (בראשית ט, טו): ולא יהיה עוד המים למבול לשחת כל בשר, התחיל מבקש סימן, עד שאמר לו הקדוש ברוך הוא (שם שם, יג): את קשתי נתתי בענן. ומה נח הצדיק היה מבקש סימן, פרעה הרשע על אחת כמה וכמה! וכן אתה מוצא בחזקיה בשעה שבא ישעיה ואמר לו ( מ"ב כ, ה): כה אמר ה' הנני רופא לך ביום השלישי תעלה בית ה' התחיל לבקש סימן, שנאמר (שם שם, ח): ויאמר חזקיה: מה אות כי אעלה בית ה'? ומה חזקיהו הצדיק בקש אות, פרעה הרשע לא כל שכן. חנניה מישאל ועזריה, כשירדו לכבשן האש לא ירדו, אלא בסימן. כיצד? (תהלים קטו, א): לא לנו ה' לא לנו, אמר חנניה. (שם שם, שם): לשמך תן כבוד, אמר מישאל. (שם שם, שם): על חסדך ועל אמתך, אמר עזריה. וגבריאל היה עונה אחריהן (שם שם, ב): למה יאמרו הגוים איה וגו'. כיון ששיגרו כל הלילה בפיהם, נטלו אותו סימן וירדו. ואם אין לך ללמוד מיכן, למוד ממקום אחר, דכתיב (זכריה ג, ח): שמע נא יהושע הכהן הגדול אתה ורעיך היושבים לפניך כי אנשי מופת המה. ומי היו? אמר רבי יהודה בר רבי שלום: אלו חנניה, מישאל ועזריה, שנעשה להן הסימן הזה. ומה אם הצדיקים מבקשים סימן, הרשעים על אחת כמה וכמה!
שאל רבBookmarkShareCopy

עין יעקב

נט וְכִי מֵאַחַר דְּאִיכָּא "הַלֵּל הַגָּדוֹל", אַנָן, מַאי טַעְמָא אַמְרִינָן הַאי? (אמר רבי יוחנן:) מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֲמִשָּׁה דְּבָרִים, אֵלּוּ הֵן: יְצִיאַת מִצְרַיִם, וּקְרִיעַת יַם־סוּף, וּמַתַּן תּוֹרָה, וּתְחִיַּת הַמֵּתִים, וְחֶבְלוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ. "יְצִיאַת מִצְרַיִם" דִּכְתִיב: (תהילים קי״ד:א׳) "בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם". "קְרִיעַת יַם־סוּף" דִּכְתִיב: (שם) "הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס". "מַתַּן תּוֹרָה" דִּכְתִיב: (שם) "הֶהָרִים רָקְדוּ כְאֵילִים". (גבעות כבני צאן") "תְּחִיַּת הַמֵּתִים" דִּכְתִיב: (שם קטז) "אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי ה' בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים". "חֶבְלוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ" דִּכְתִיב: (שם קטו) "לֹא לָנוּ ה' לֹא לָנוּ" וְגוֹ'. וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: ["לֹא לָנוּ ה' לֹא לָנוּ"], זוֹ שִׁעְבּוּד גָּלֻיּוֹת, אִיכָּא דְּאַמְרֵי: (תני) [אָמַר] רַבִּי יוֹחָנָן: "לֹא לָנוּ ה' לֹא לָנוּ", זֶה מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִלּוּט נַפְשָׁם שֶׁל צַדִּיקִים מִגֵּיהִנֹּם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם קטז) "אָנָּא ה' מַלְּטָה נַפְשִׁי". חִזְקִיָּה אָמַר: מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יְרִידָתָן שֶׁל צַדִּיקִים בְּכִבְשַׁן הָאֵשׁ, וַעֲלִיָּתָן מִכִּבְשַׁן הָאֵשׁ. "יְרִידָתָן", [דִּכְתִיב]: "לֹא לָנוּ ה' לֹא לָנוּ". אָמַר חֲנַנְיָה. "כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד" אָמַר מִישָׁאֵל. "עַל חַסְדְּךָ וְעַל אֲמִתֶּךָ" אָמַר עֲזַרְיָה. (תהילים קט״ו:ב׳) "לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם" אָמְרוּ כֻּלָּם. בַּעֲלִיָּתָן, (שם קיז) "הַלְלוּ אֶת ה' כָּל גּוֹיִם" אָמַר חֲנַנְיָה. "שַׁבְּחוּהוּ כָּל הָאֻמִּים" אָמַר מִישָׁאֵל. "כִּי גָבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ" אָמַר עֲזַרְיָה.
שאל רבBookmarkShareCopy

תנחומא בובר

ד"א צא מן התבה. זש"ה אני פי מלך שמור ועל דברת שבועת אלהים (קהלת ח ב), אמר להם רוח הקדש משביע אני עליכם שאם תגזור עליכם מלכות גזרות אל תמרדו עליה, בכל דבר שהיא גוזרת עליכם, אלא אני פי מלך שמור, אבל אם תגזור עליכם לבטל את התורה ואת המצות ואת השבת אל תשמעו להם, אני פי מלך שמור, בכל דבר שהיא צריכה, אבל על דברת שבועת אלהים אל תבהל מפניו תלך, [אל תעמוד בדבר רע] (קהלת ח ג), למה שאין מבטלין אתכם מן המצות, אלא שתכפרו בהקב"ה, לפיכך על דברת שבועת אלהים, וכן עשו חנניה מישאל ועזריה, בשעה שהעמיד נבוכדנצר את הצלם, אמרו לו מה אתה סבור שאתה משליך אותנו לתוך כבשן האש ואין הקב"ה מציל אותנו, בין מציל בין שאינו מציל אין אנו משתחוים לצלם, שנאמר הן איתי אלהנא די אנחנא פלחין יכיל לשיזבותנא מן אתון נורא יקדתא ומן ידך מלכא ישזיב (דניאל ג יז), וכתיב בתריה והן לא ידיע להוי לך מלכא די לאלהיך לא (אנחנא) [איתנא] פלחין ולצלם דהבא די הקימת לא נסגד (שם שם יח), אמר להם נבוכדנצר אמת אתם אומרים, שנאמר הצדא שדרך מישך (שם שם יד), אמרו לו (לא הששין אנא על דנא פתגם לאתבותך) [לא חשחין אנחנא על דנה פתגם להתבותך] (שם שם טז), אמרו לו כל מה שתגזור עלינו ארנוניות ומסין וגוגליות אנו שומעין לך, אבל לכפור בהקב"ה אין אנו שומעין לך, על דברת שבועת אלהים, אל תבהל מפניו תלך. כיון ששמע מהם כך, התחיל קוצף, שנאמר באדין נבוכדנצר התמלי חימה (שם שם יט), כיון שהסיקו את הכבשן, השליכו אותן אסורין, כיון שירדו לתוך הכבשן תללוי עיניהם להקדוש ברוך הוא ואמרו רבון העולמים אתה יודע שלא בטחנו במעשינו אלא בשמך, לא לנו ה' לא לנו, כי לשמך תן כבוד וגו' (תהלים קטו א), והרי הרשע הזה כינס כל הלשונות, שנאמר באדין מתכנשין אחשדרפניא וגו' (דניאל ג ג), (למה יאמרו הגוים), מיד בקשו המלאכים לירד ולהתירן, אמר להם הקב"ה וכי על שמכם ירדו, על שמי ירדו, ואני ארד ואתיהן, שנאמר [עושה משפט לעשוקים וגו' ה'] מתיר אסורים (תהלים קמו ז), מיד התירן הקב"ה והציף את הכבשן והעלה אותן, והשווהו לארץ שהיה עמוק, וכיון שראה המלאך כך, אמר להם צאו לכם מיכן, שהרי התיר לכם הקב"ה ועשה לכם נסים והשוה את הכבשן לארץ, צאו לכם, אמרו לו אין אנו יוצאין מבלעדי נבוכדנצר, שלא יאמרו ברחו מן הכבשן, אני פי מלך שמור, ברשותו נכנסנו לכאן, וברשותו אנו יוצאין, כיון שבא נבוכדנצר ראה אותם ותמה, התחיל צווח להם, שנאמר ענה ואמר שדרך מישך ועבד נגו עבדי אלהא רבא [פוקו ואתו] (דניאל ג כו), פוקו וסוקו אין כתיב כאן, אלא פוקו ואתו, מכאן שהכבשן נשוה לארץ, מיד אמרו למלאך עכשיו נצא, שנאמר באדין נפקין שדרך מישך ועבד נגו [מן גוא נורא] (שם שם) ממי למדו מנח שנכנס בתבה ברשותו של הקב"ה, שנאמר וידבר אלהים אל נח [צא מן התבה], וכיון שיבשה הארץ ונחה התבה, שנאמר ותנח התבה (בראשית ח ד), אמרו לו בניו נצא לנו, אמר להם חס ושלום ברשותו של הקב"ה נכנסנו וברשותו של הקב"ה נצא, וכיון ששמע הקב"ה כך, מיד נתן להם רשות, שנאמר וידבר אלהים אל נח צא מן התבה.
שאל רבBookmarkShareCopy