תהילים קיא:א מדרש: מדרש תנחומא, קוהלת רבה, אוצר מדרשים ומדרש תהילים

דָּבָר אַחֵר, אָז יִגְלֶה אֹזֶן אֲנָשִׁים, זֶה אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַה' אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם. וּבְמֹסָרָם יַחְתֹּם, אֵלּוּ הַסְּדוֹמִיִּים. כֵּיוָן שֶׁלֹּא מָצָא בָהֶן צַדִּיק, חָתַם גְּזַר דִּינָם. דָּבָר אַחֵר, וַה' אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: כִּי לֹא יַעֲשֶׂה אֲדֹנָי אֱלֹקִים דָּבָר כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים (עמוס ג, ז). מִתְּחִלָּה הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְגַלֶּה סוֹדוֹ לִירֵאָיו שֶׁנֶּאֱמַר: סוֹד ה' לִירֵאָיו (תהלים כה, יד) חָזַר וּנְתָנוֹ לַיְשָׁרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּסוֹד יְשָׁרִים וְעֵדָה (תהלים קיא, א). חָזַר וּנְתָנוֹ לִנְבִיאִים שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי אִם גִלָּה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים. חָטְאוּ יִשְׂרָאֵל בִּימֵי עָכָן, עָמַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְגִלָּה לִיהוֹשֻׁעַ, שֶׁנֶּאֱמַר: חָטָא יִשְׂרָאֵל (יהושע ז, יא). חָטְאוּ בְנֵי עֵלִי, גִּלָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִשְׁמוּאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקְרָא ה' אֶל שְׁמוּאֵל (ש״‎א ג, ד). חָטְאוּ הַסְּדוֹמִיִּים, גִּלָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר: הַמְכַסֶּה אֲנִי.

דִּבַּרְתִּי אֲנִי עִם לִבִּי, הַלֵּב רוֹאֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְלִבִּי רָאָה הַרְבֵּה. הַלֵּב שׁוֹמֵעַ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א ג, ט): וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ. הַלֵּב מְדַבֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר: דִּבַּרְתִּי אֲנִי עִם לִבִּי. הַלֵּב הוֹלֵךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ה, כו): לֹא לִבִּי הָלַךְ. הַלֵּב נוֹפֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א יז, לב): אַל יִפֹּל לֵב אָדָם עָלָיו. הַלֵּב עוֹמֵד, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כב, יד): הֲיַעֲמֹד לִבֵּךְ. הַלֵּב שָׂמֵחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים טז, ט): לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי. הַלֵּב צוֹעֵק, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ב, יח): צָעַק לִבָּם אֶל ה'. הַלֵּב מִתְנַחֵם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מ, ב): דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלָיִם. הַלֵּב מִצְטָעֵר, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טו, י): וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ. הַלֵּב מִתְחַזֵּק, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ט, יב): וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה. הַלֵּב מִתְרַכֵּךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ, ג): אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם. הַלֵּב מִתְעַצֵּב, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ו, ו): וַיִתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. הַלֵּב מִתְפַּחֵד, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כח, סז): מִפַּחַד לְבָבְךָ. הַלֵּב מִשְּׁתַּבֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נא, יט): לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה. הַלֵּב מִתְגָּאֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ח, יד): וְרָם לְבָבֶךָ. הַלֵּב מְסָרֵב, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ה, כג): וְלָעָם הַזֶּה הָיָה לֵב סוֹרֵר וּמוֹרֶה. הַלֵּב מִתְבַּדֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יב, לג): בַּחֹדֶשׁ אֲשֶׁר בָּדָא מִלִּבּוֹ. הַלֵּב מְהַרְהֵר, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כט, יח): כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי אֵלֵךְ. הַלֵּב מְרַחֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים מה, ב): רָחַשׁ לִבִּי דָּבָר טוֹב. הַלֵּב מְחַשֵּׁב, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יט, כא): רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ. הַלֵּב מִתְאַוֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כא, ג): תַּאֲוַת לִבּוֹ נָתַתָּ לוֹ. הַלֵּב סוֹטֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ז, כה): אַל יֵשְׂטְ אֶל דְּרָכֶיהָ לִבֶּךָ. הַלֵּב זוֹנֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טו, לט): וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וגו'. הַלֵּב נִסְעָד, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יח, ה): וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם. הַלֵּב נִגְנָב, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לא, כ): וַיִּגְנֹב יַעֲקֹב אֶת לֵב לָבָן. הַלֵּב נִכְנָע, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו, מא): אוֹ אָז יִכָּנַע לְבָבָם. הַלֵּב מִשְׁתַּדֵּל, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לד, ג): וַיְדַבֵּר עַל לֵב הַנַּעֲרָה. הַלֵּב תּוֹעֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כא, ד): תָּעָה לְבָבִי. הַלֵּב חָרֵד, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ד, יג): כִּי הָיָה לִבּוֹ חָרֵד. הַלֵּב נֵעוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ה, ב): : אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר. הַלֵּב אוֹהֵב, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו, ה): וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ. הַלֵּב שׂוֹנֵא, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט, יז): לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ. הַלֵּב מְקַנֵּא, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כג, יז): אַל יְקַנֵּא לִבְּךָ וגו'. הַלֵּב נֶחְקָר, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה יז, י): אֲנִי ה' חֹקֵר לֵב וגו'. הַלֵּב נִקְרָע, שֶׁנֶּאֱמַר (יואל ב, יג): וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל בִּגְדֵיכֶם. הַלֵּב הוֹגֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים מט, ד): וְהָגוּת לִבִּי תְבוּנוֹת. הַלֵּב הוּא כָּאֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה כ, ט): וְהָיָה בְלִבִּי כְּאֵשׁ. הַלֵּב הוּא כָּאֶבֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לו, כו): וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן. הַלֵּב שָׁב בִּתְשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב כג, כה): אֲשֶׁר שָׁב אֶל ה' בְּכָל לְבָבוֹ. הַלֵּב חַם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יט, ו): כִּי יֵחַם לְבָבוֹ. הַלֵּב מֵת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א כה, לז): וַיָּמָת לִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ. הַלֵּב נָמֵס, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ז, ה): וַיִּמַּס לְבַב הָעָם. הַלֵּב מְקַבֵּל דְּבָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו, ו): וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ. הַלֵּב מְקַבֵּל יִרְאָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה לב, מ): וְאֶת יִרְאָתִי אֶתֵּן בִּלְבָבָם. הַלֵּב מוֹדֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיא, א): אוֹדֶה ה' בְּכָל לֵבָב. הַלֵּב חוֹמֵד, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ו, כה): אַל תַּחְמֹד יָפְיָהּ בִּלְבָבֶךָ. הַלֵּב מִתְקַשֶּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כח, יד): וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ. הַלֵּב מֵטִיב, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים טז, כה): וַיְהִי כְּטוֹב לִבָּם, הַלֵּב עוֹשֶׂה מִרְמָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יב, כ): מִרְמָה בְּלֵב חֹרְשֵׁי רָע. הַלֵּב מִתּוֹכוֹ מְדַבֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א א, יג): וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ. הַלֵּב אוֹהֵב שֹׁחַד, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה כב, יז): כִּי אֵין עֵינֶיךָ וְלִבְּךָ וגו'. הַלֵּב כּוֹתֵב דְּבָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג, ג): כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ. הַלֵּב חוֹרֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ו, יד): תַּהְפֻּכוֹת בְּלִבּוֹ חֹרֵשׁ רָע. הַלֵּב מְקַבֵּל מִצְווֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי י, ח): חֲכַם לֵב יִקַּח מִצְוֹת. הַלֵּב עוֹשֶׂה זָדוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (עובדיה א, ג): זְדוֹן לִבְּךָ הִשִּׁיאֶךָ. הַלֵּב עוֹשֶׂה סְדָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טז, א): לְאָדָם מַעַרְכֵי לֵב. הַלֵּב מִתְגַּדֵּל, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב כה, יט): וּנְשָׂאֲךָ לִבְּךָ. הֱוֵי דִּבַּרְתִּי אֲנִי עִם לִבִּי לֵאמֹר אֲנִי הִנֵּה הִגְדַּלְתִּי וגו'.

סמ״ך – אל תקרי סמ"ך אלא סומך מך, זה הקב״ה שהוא סומך מכים ונופלים, שנאמר סומך ה׳ לכל הנופלים (תהלים קמ״ח), סומך עליונים וסומך תחתונים סומך העוה״ז וסומך העוה״ב. ומנין שסומך עליונים? שנאמר אני ידי נטו שמים (ישעיהו מ״ה:י״ב) אל תקרי נטו שמים אלא סמכתי שמים. סומך התחתונים מנין? שנאמר סומך ה׳ לכל הנופלים, ואין נופלים אלא תחתונים שמשפילין עצמם מפני קומתם שנמוך. סומך העוה״ז מנין? שנאמר ותושע לו זרועו וצדקתו היא סמכתהו (ישעיהו ס״ג:ה׳). ד״א, סמ״ך – אלו ישראל שתמיד סומכין להם זכות אבותיהם אברהם יצחק ויעקב יוסף משה ואהרן דוד ושלמה. זכותן של אברהם ויצחק במזרח סביב להם, שנאמר מי העיר ממזרח צדק (ישעיהו מ״א:ב׳), זכותן של יעקב ויוסף במערב, שנאמר ודמות פניהם פני אדם (יחזקאל א׳:י׳) – זה דמות יעקב שחקוקה על כסא הכבוד, דמות שור – זה דמות יוסף, שנאמר בכור שורו הדר לו (פ׳ ברכה). ומפני מה ניתנה בכורה ליוסף, שנאמר וּבְנֵי רְאוּבֵן בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל כִּי הוּא הַבְּכוֹר וּבְחַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו נִתְּנָה בְּכֹרָתוֹ לִבְנֵי יוֹסֵף בֶּן יִשְׂרָאֵל וְלֹא לְהִתְיַחֵשׂ לַבְּכֹרָה (דהי״א ה׳ א'). זכותן של משה ואהרן בדרום, שהתורה והמצוה כהונה ולויה לא נתנם אלא בדרום, שנאמר אלוה מתימן יבא (פ׳ ברכה). זכותן של דוד ושלמה בצפון, לפי שכל נבואתם שנתנבאו על ישראל לא נתנבאו אלא על מתן שכרן של צדיקים בגן עדן שהוא נתון בצפון, ומנין שהג״ע בצפון? שנאמר מִמְתִים יָדְךָ ה׳ מִמְתִים מֵחֶלֶד חֶלְקָם בַּחַיִּים וּצְפוּנְךָ וגו׳ (תהלים י״ז י"ד), דוד נתנבא ואמר כשראה טובה של ג״ע: מה רב טובך אשר צפנת ליראיך (שם ל״א), שלמה נתנבא ואמר יצפון לישרים תושיה (משלי ב׳:ז׳), ישרים – אלו צדיקים שמקבלים פני שכינה בכל יום, שנאמר ישבו ישרים את פניך (שם קמ"א). הקב"ה נקרא ישר וצדיקים נקראו ישרים, הקב״ה מנין? שנאמר טוב וישר ה׳ (שם כ״ה), צדיקים מנין? שנאמר אודה ה׳ בכל לבב בסוד ישרים ועדה (שם קי״א). הקב״ה נקרא טוב, שנאמר טוב ה׳ לכל (שם קמ״ה), וצדיקים נקראו טוב, שנאמר אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו (ישעיה מ׳) – שכר מעשיהם בעוה״ב ופרי מעלליהם יאכלו בעוה"ז. ד"א, סמ״ך – זו ירושלם, שהרי סמוך לה הרים ומקיפים לה גבעות, הרים כנגד אבות וגבעות כנגד אמהות, שנאמר ירושלם הרים סביב לה וגו׳ (תהילים קכ״ה:ב׳). ד״א, סמ״ך – זה משכן שעשה משה וישראל במדבר, שהיו סומכים לו ד׳ מחנות שבטי ישראל, שנאמר דגל מחנה ראובן תימנה, דגל מחנה דן צפונה, דגל מחנה יהודה מזרחה, דגל מחנה אפרים ימה (פ׳ במדבר). ד"א, סמ״ך – זה בית המקדש ששכינה בתוכו, וסמוך לו סביב מלך וכהן גדול כהנים לויים וישראל כנגד ד׳ רוחותיו כבמדבר שהיו סמוכין לו ד׳ מחנות שבטי ישראל, שנאמר דגל מחנה ראובן תימנה דגל מחנה דן צפונה וכו׳. ד״א, סמ״ך – זו התורה, שסביב סמוך לה נביאים וכתובים משנה מדרש הלכות ואגדות ושמועות ותוספות, שנאמר באר חפרוה שרים כרוה נדיבי עם (פ׳ חוקת), אין באר אלא תורה שנמשלה לבאר, שנאמר באר מים חיים, ואין מים אלא תורה שנאמר הוי כל צמא לכו למים (ישעיהו נ״ה:א׳). ולמה נמשלו דברי תורה למים? לומר לך מה מים מניחים מקום גבוה והולכים למקום נמוך, אף דברי תורה אין מתקיימים אלא במי שהוא נמוך ומשפיל עצמו. חפרוה שרים – און שרים אלא משה ושבעים זקנים שהיו דורשים את התורה בשבעים לשונות ומוציאין כל אחד ואחד טעמי החכמה מן התורה. כרוה נדיבי עם – אלו סופרים כגון דוד ושלמה דניאל ומרדכי ועזרא הסופר. במחוקק – שהכל אומרים הלכה למשה מסיני שנקרא מחוקק, שנאמר כי שם חלקת מחוקק (פ׳ חוקת). ולמה נקרא שמו מחוקק? שחקק כל אות ואות שבתורה באצבעות ידיו. במשענותם – אלו נביאים שהיו מחיים את המתים כגון אליהו ואלישע שהחיו מתים, שנאמר ושמת משענתי על פני הנער (מלכים ב ד׳:כ״ט). וממדבר מתנה – זה מדבר סיני שנתנה להם לוחות במתנה מסיני, שנאמר ויתנם ה׳ אלי (פ׳ עקב), ואומר זכרו תורת משה עבדי (סוף מלאכי). תורת משה – אלו תורה נביאים וכתובים, על כל ישראל – אלו המצות, חקים – אלו המדרשות, והמשפטים – אלו שמועות והגדות, שנאמר מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל (תהילים קמ״ז:י״ט).