מְקִֽימִ֣י מֵעָפָ֣ר דָּ֑ל מֵֽ֝אַשְׁפֹּ֗ת יָרִ֥ים אֶבְיֽוֹן׃
עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
רב ירמיה הוה ליה מלתא לר׳ אבא בהדיה אזל ויתיב אדשא דרבי אבא נפקא אמתי׳ ושדיא לה כנושא מיא אקיקלת׳ מטא זרזיפי דמיא ארישיה אמר עשאוני אשפה וקרי אנפשיה (תהלים קיג ז) מאשפות ירים אביון שבקיה וקאזיל שמע רבי אבא נפק אבתריה אדהכי הדר לו רבי ירמיה אפיה ואתא בתריה א״ל לא צריכא השתא עלי רמי דכתיב (משלי ו ג) לך התרפס ורהב רעך. רבי זירא כל מאן דהוה ליה מלתא בהדיה הוה ממציא ליה נפשיה חליף ותני קמיה וממציא ליה כי היכי דניתי וניפוק ליה מדעתיה:
עין יעקב
אָמַר: עֲשָׂאוּנִי אַשְׁפָּה, וְקָרִי אַנַפְשֵׁיהּ: (תהילים קי״ג:ז׳) "מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן" (שבקיה וקא אזיל) שָׁמַע רַבִּי אַבָּא, נָפַק (אבתריה, אדהכי, הדר רבי יִרְמְיָה אפיה, ואתא בתריה, אמר ליה: לא צריכא, השתא עלי רמי) [לְאַפֵּיהּ, אָמַר לֵיהּ: הַשְׁתָּא צְרִיכְנָא לְמֵיפַּק אַדַּעְתָּךְ], דִּכְתִיב: (משלי ו׳:ג׳) "לֵךְ הִתְרַפֵּס וּרְהַב רֵעֶיךָ". רַבִּי זֵירָא, כָּל מַאן דַּהֲוָה לֵיהּ מִלְּתָא בַּהֲדֵיהּ, הֲוָה מַמְצִי לֵיהּ נַפְשֵׁיהּ, וְחָלִיף וְתָנִי קַמֵּיהּ, וּמַמְצִי לֵיהּ, כִּי הֵיכִי דְּנֵיתִי וְנֵיפּוֹק לֵיהּ מִדַּעְתֵּיהּ.