תהילים קיד:ח מדרש: אוצר מדרשים, מדרש אגדה, עין יעקב ומדרש שכל טוב

וָאַכְחִיד אֶת שְׁלֹשֶׁת הָרֹעִים בְּיֶרַח אֶחָד (זכריה יא ח), וכי בירח א' מתו אהרן ומרים ומשה, והלא מרים מתה בא' בניסן ונגנז הבאר, ובב' בו מתו שני בני אהרן, ובא' באב מת אהרן הכהן ונסתלקו ענני כבוד, ובז' באדר מת משה רבינו עבד ה', ואע״פ שלא היתה מיתתן בירח אחד גזרתן בירח א' היתה. וג׳ מתנות טובות נתנו לישראל על ידם: בזכות מרים ניתן הבאר, ובזכות אהרן ענני כבוד, ובזכות משה ניתן להם המן. מתה מרים נסתלקה הבאר כדי שיכירו ישראל שבזכותה היה להם הבאר, והיו משה ואהרן בוכים מבפנים וישראל בוכים מבחוץ, ועד שש שעות לא ידע משה עד שנכנסו ישראל וא״ל עד מתי אתה יושב ובוכה. א״ל ולא אבכה על אחותי שמתה, א״ל בעוד שאתה בוכה על נפש אחת בכה על כולנו. א״ל למה? א״ל אין לנו מים לשתות. עמד מהארץ ויצא וראה הבאר בלא טיפת מים, התחיל לריב עמהם, א״ל ולא אמרתי לכם לא אוכל אנכי לבדי שאת אתכם, יש לכם שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים ושרי עשרות, נשיאים ושרים וזקנים גדולים, הם יתעסקו לכם. א״ל הכל עליך כי אתה הוא שהוצאתנו ממצרים והבאת אותנו אל המקום הרע הזה וכו', אם אתה נותן לנו מים מוטב ואם לאו הרי אנו סוקלין אותך. כששמע משה כך ברח מפניהם ונכנס לאהל מועד, א״ל הקב״ה משה מה יש לך? אמר לפניו רבש״ע בניך מבקשים לסקול אותי ולולא שברחתי כבר סקלוני. א״ל משה עד מתי אתה מוצא שם רע על בני, לא די לך שאמרת בחורב עוד מעט וסקלוני, עתה עבור לפניהם עד שאראה אם יסקלו אותך ואם לאו, שנאמר ויאמר ה' אל משה עבור לפני העם. והיה משה הולך ראשון וכל העדה אחריו ולא היה יודע איזה סלע אמר להם הקב״ה ליתן להם מים ממנו. ראו ישראל סלע אחד מטיף ועמדו עליו, כיון שראה שעמדו עליו חזר לאחוריו וא״ל עד מתי אתה מושכנו, א״ל עד שאני מוציא לכם מים מן הסלע, א״ל תנו לנו מים ונשתה, א״ל עד מתי אתם מתרעמים וכי יש בריה בעולם שמתרעם נגד בוראו כמו שאתם מתרעמים עליו, מהסלע (צ״ל איני יודע מאיזה סלע רוצה וכו') רוצה הקב״ה ליתן לכם מים. א״ל ישראל אתה נביא היית ורוענו במדבר ועתה אומר אינו יודע מאיזה סלע רוצה הקב״ה ליתן לכם מים. באותה שעה הקהיל אותם על סלע אחר שנאמר ויקהל משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע, ויאמר משה בלבו אם אני אומר לסלע יוציא מים ואינו מוציא נמצאתי מתבייש לפני הקהל ויאמרו לי משה היכן היא חכמתך, באותה שעה אמר משה לישראל אתם יודעים שהקב״ה יכול לעשות לכם נס אלא שהעלים ממני שכיון שדעתו של אדם מגעת לא דעתו ולא חכמתו עומדת. וירם משה את מטהו והניחו על גבי הסלע ועשה עצמו כמו שמדבר עם ישראל שנאמר המן הסלע הזה נוציא לכם מים. התחיל הסלע מאליו להוציא מים, כיון שראה משה הגביה ידו והכה הסלע, שנאמר ויך את הסלע במטהו פעמים, כיון שלקה הוציא דם, שנאמר הן הכה צור ויזובו מים ואין זוב אלא דם שנאמר ואשה כי יזוב זוב דמה. בא משה ואמר לפני הקב״ה הסלע אינו מוציא מים [אלא דם], אמר הקב״ה לסלע למה לא הוצאת מים אלא דם, אמר לפניו רבש״ע על מה הכני משה, אמר הקב״ה למשה למה הכית את הסלע, אמר לפניו כדי שיוציא מים, א׳׳ל הקב״ה וכי אמרתי לך שתכה בו והלא בדבור אמרתי לך, שנאמר ודברתם אל הסלע. אמר משה דברתי ולא הוציא, א״ל הקב״ה אתה צוית לישראל בצדק תשפוט עמיתך, ואתה למה לא דנת את הסלע לצדקה, זה הוא אשר גדלתיך במצרים שנאמר וינקהו דבש מסלע וזו היא טובה שפרעת לו, ולא עוד אלא שאמרת לבני שמעו נא המורים, ואין מורים אלא שוטים, הם שוטים ואתה פקח ולא תכנס עם שוטים לא׳׳י, שנאמר לכן לא תביאו את הקהל הזה. כיון שאמר הקב״ה למשה כן, אמר לסלע הפוך דמם למים, שנאמר ההפכי הצור אגם מים חלמיש למעינו מים. כיון שהגיע ר״ח אמר הקב״ה למשה הגיע זמנך, אמר משה לפניו בבקשה ממך שלא תאמר לי במהרה—למחר, א״ל למחר, והיה מצר כל היום כלו שלא היה יודע האיך.

המן הסלע הזה. לא הי' יודע איזה סלע, לפי שבשעה שנסתלקה הבאר הלכה הסלע וישבה לה בין הסלעים האחרים, לקח משה המטה ונגע בסלע ויאמר מה אתם סבורים המן הסלע הזה נוציא לכם מים, והם היו סבורים לומר להם שיוציא להם מים אותו סלע, והוא לא אמר על דעת כן, לפי שאינו מכירו, כיון שהניח המטה על הסלע התחילה הסלע לטפטף, מפני השם שהיה חקוק במטה, כיון שראה משה שטפטפה חשב משה שהיא צריכה מכה במטה, כמו שהי' מתחלה, כמו שנאמר והכית בצור ויצאו ממנו מים וגו' (שמות י"ז ו'), מיד הרים משה את ידו והכה הסלע במטה פעמיים, ולמה הוצרך להכות אותו פעמיים, לפי שפעם ראשונה הוציאה דם, ולפי שלא עשתה צוויו של מקום הכה פעם שנית, כדי שתוציא מים ומפני כבודו של משה הוציאה מים, ומנין שהוציאה פעם ראשונה דם, שנאמר הן הכה צור ויזובו מים וגו' (תהלים ע"ח כ'), ואין ויזובו אלא דם, שנאמר ואשה כי יזוב זוב דמה וגו' (ויקר' ט"ו כ"ה), ומנין שנהפך הדם למים, שנאמר ההופכי הצור אגם מים (תהלים קי"ד ח'), במכה ראשונה הוציאה דם, כשם שהכה משה רבינו ע"ה במצרים את היאור, וגם המים נהפכו לדם, במכה שנייה הפך הקב"ה הדם לפניהם ויצאו ושטפו רבים מישראל המריבים עם משה, שנאמר ונחלים ישטופו (שם ע"ב כ'):

נז תָּנוּ רַבָּנָן: הַלֵּל זֶה, מִי אֲמָרוֹ? רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל אָמְרוּהוּ, בְּשָׁעָה שֶׁעָמְדוּ עַל הַיָּם, הֵם אָמְרוּ: "לֹא לָנוּ ה'" וְגוֹ'. מְשִׁיבָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְאָמְרָה [לָהֶם]: (ישעיהו מ״ח:י׳-י״א) "לְמַעֲנִי לְמַעֲנִי אֶעֱשֶׂה, כִּי אֵיךְ יֵחָל" וְגוֹ'. רַבִּי (יהושע) [יְהוּדָה] אוֹמֵר: יְהוֹשֻׁעַ וְיִשְׂרָאֵל אָמְרוּהוּ, בְּשָׁעָה שֶׁעָמְדוּ עֲלֵיהֶם מַלְכֵי כְּנַעַן, הֵם אָמְרוּ: "לֹא לָנוּ", וּמְשִׁיבָה וְכוּ'. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: דְּבוֹרָה וּבָרָק אָמְרוּהוּ, בְּשָׁעָה שֶׁעָמְדוּ עֲלֵיהֶם סִיסְרָא (ויבין) הֵם אָמְרוּ: "לֹא לָנוּ ה' לֹא לָנוּ", מְשִׁיבָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְאָמְרָה לָהֶם: "לְמַעֲנִי לְמַעֲנִי אֶעֱשֶׂה, כִּי אֵיךְ יֵחָל" וְגוֹ'. רַבִּי (אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה) [עֲקִיבָא] אוֹמֵר: חֲנַנְיָה וּמִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה אָמְרוּהוּ, בְּשָׁעָה שֶׁעָמַד עֲלֵיהֶם נְבוּכַדְנֶאצַּר הָרָשָׁע, הֵם אָמְרוּ: "לֹא לָנוּ", וּמְשִׁיבָה וְכוּ'. רַבִּי (עקיבא) [אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה] אוֹמֵר: חִזְקִיָּה וְסִיעָתוֹ אָמְרוּהוּ, בְּשָׁעָה שֶׁעָמַד עֲלֵיהֶם סַנְחֵרִיב הָרָשָׁע, הֵם אָמְרוּ: "לֹא לָנוּ" וּמְשִׁיבָה וְכוּ'. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: מָרְדֳּכַי וְאֶסְתֵּר אָמְרוּהוּ, בְּשָׁעָה שֶׁעָמַד עֲלֵיהֶם הָמָן הָרָשָׁע, הֵם אָמְרוּ: "לֹא לָנוּ", וּמְשִׁיבָה וְכוּ'. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: נְבִיאִים שֶׁבֵּינֵיהֶם תִּקְּנוּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁיְּהוּ אוֹמְרִים אוֹתוֹ עַל כָּל פֶּרֶק וּפֶרֶק, וְעַל כָּל צָרָה וְצָרָה שֶׁלֹּא תָּבוֹא עֲלֵיהֶם, וְלִכְשֶׁנִּגְאָלִין, אוֹמְרִים אוֹתוֹ עַל הַגְּאֻלָּה. [אָמַר רַב חִסְדָּא: 'הַלְלוּיָהּ', סוֹף פִּרְקָא. רַבָּה בַּר רַב הוּנָא אָמַר: 'הַלְלוּיָהּ', רֵישׁ פִּרְקָא. אָמַר רַב חִסְדָּא: חֲזִינָא לְהוּ לְתִלֵּי דְּבֵי רַב חַנִין בַּר רַב, דִּכְתִיב בְּהוּ 'הַלְלוּיָהּ' בְּאֶמְצַע פִּרְקָא, אַלְמָא מְסַפְּקָא לֵיהּ. אָמַר רַב חַנִין בַּר רָבָא: הַכֹּל מוֹדִים, (תהילים קמ״ה:כ״א) בִּ"תְהִלַּת ה' יְדַבֶּר פִּי, וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד", (הללויה) 'הַלְלוּיָהּ' דְּבַתְרֵיהּ, רֵישׁ פִּרְקָא. (שם קיב) "רָשָׁע יִרְאֶה וְכָעָס, שִׁנָּיו יַחֲרֹק וְנָמָס, תַּאֲוַת רְשָׁעִים תֹּאבֵד", 'הַלְלוּיָהּ' דְּבַתְרֵיהּ, רֵישׁ פִּרְקָא. (שם קלה) וְ"שֶׁעוֹמְדִים בְּבֵית ה'", 'הַלְלוּיָהּ' דְּבַתְרֵיהּ, רֵישׁ פִּרְקָא. קְרָאֵי מוֹסִיפִין אַף אֶת אֵלּוּ: (תהילים ק״י:ז׳) "מִנַּחַל בַּדֶּרֶךְ יִשְׁתֶּה עַל כֵּן יָרִים רֹאשׁ", 'הַלְלוּיָהּ' דְּבַתְרֵיהּ, רֵישׁ פִּרְקָא. (שם קיא) "רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה', שֵׂכֶל טוֹב לְכָל עוֹשֵׂיהֶם", 'הַלְלוּיָהּ' דְּבַתְרֵיהּ, רֵישׁ פִּרְקָא. נֵימָא כְּתַנָּאֵי]: עַד הֵיכָן הוּא אוֹמֵר? בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: עַד (שם קיג) "אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה", וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: עַד (שם קיד) "חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מָיִם".