גָּרְסָ֣ה נַפְשִׁ֣י לְתַאֲבָ֑ה אֶֽל־מִשְׁפָּטֶ֥יךָ בְכָל־עֵֽת׃
עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
ואסר רבא לעולם ילמוד אדם תורה ואח״כ יהגה שנאמר בתורת ה׳ והדר ובתורתו יהגה ואמר רבא ליגרס אינש ואע״ג דמשכח ואע״ג דלא ידע מאי קאמר שנאמר (תהלים קיט כ) גרסה נפשי לתאבה גרסה כתיב ולא כתיב טחנה. (תהלים א ג) והיה כעץ שתול על פלגי מים אמרי דבי ר׳ ינאי כעץ שתול ולא כעץ נטוע כל הלומד תורה מרב אחד אינו רואה סימן ברכה לעולם. אמר להו רב חסדא לרבנן בעינא דאימא לכו מלתא ואנא מסתפינא דשבקיתו לי ואזליתו כל הלומד תורה מרב אחד אינו רואה סימן ברכה לעולם שבקוהו ואזול קמיה דרבה אמר להו הני מילי בסברא אבל בגמרא מחד רבה מעלי כי היכי (שם ע״ב) דלא לפלוג לישני. על פלגי מים א״ר תנחום בר חנילאי לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא ושליש במשנה ושליש בתלמוד ומי ידע כמה חיי כי קאמרינן ביומי. אשר פריו יתן בעתו אמר רבא אם פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול ואם לאו על הלומד ועל המלמד עליהם הכתוב אומר לא כן הרשעים וגו׳:
אוצר מדרשים
תי״ו – אל תקרי תי"ו אלא תאו, זו תאותו של בשר ודם, שהוא מתאוה בעוה״ז בכל יום ויום לכל דבר, ולא עוד אלא שנפשו דאבה לתאוה עד שמצאן, שנאמר גרסה נפשי לתאבה בכל עת (תהילים קי״ט:כ׳), וכיון שמצאן נפטר והולך מן העולם, שנאמר ישנתי אז ינוח לי (איוב ג׳:י״ג), שהוא ישן שנה מתוקה לעוה״ב ואין שובע בעוה״ז אלא מעט לפי שעה כדי שיחיה. כיצד, בשר ודם יוצא ערום ממעי אמו בלא לבוש בלא כסות בלא מנעל בלא סנדל בלא חגור בלא מעיל, בלא דעת בלא בינה בלא עצה בלא מחשבה בלא פתחון פה בלא מענה לשון בלא דבור בלא מלל בלא תורה בלא חכמה, בלא כח בלא גבורה בלא הליכת רגל בלא עשיית מעשה, בלא מצוה בלא צדקה בלא גמילות חסדים, בלא אשה בלא בנים בלא בית בלא בנין בלא שדות בלא כרמים בלא עבדים בלא שפחות, בלא כסף בלא זהב בלא אבנים טובות בלא מרגליות, בלא גדולה בלא גאוה בלא עושר בלא כבוד ובלא כל מה שברא הקב״ה. וכיון שיצא ממעי אמו בכל יום מצפה ומתאוה למענה לשון, וכיון שמצא מענה לשון מתאוה להליכת רגל, וכיון שמצא הליכת רגל מתאוה לחכמה ולתורה, וכן לאומנות, וכן לכסף ולזהב, וליקח אשה, ומתאוה לבנים ולעושר ונכסים ולשדות וכרמים לעבדים ושפחות ויקר וכבוד ושלטנות, ולכל מה שברא הקב״ה בעולמו. וכיון שמצא כולם נפטר מן העולם והולך כשהוא ריקן, שנאמר אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח ואין שלטון ביום המות (קהלת ח׳:ח׳). וכתיב ויקרבו ימי דוד למות (מלכים א ב׳:א׳) – ימי המלך לא נאמר, אלא ימי דוד, לפי שאין שררה ומלכות בשעת המיתה, כמות מלך כמות עני. ועל אותה שעה אמר איוב אדם לעמל יולד (איוב ה׳:ז׳). איני יודע אם לעמל מלאכה יולד אם לעמל תורה יולד, כשהוא אומר כל עמל האדם לפיהו ונאמר ואשים דברי בפיך (ישעיהו נ״א:ט״ו-ט״ז) הוי אומר לעמל תורה יולד, כדי שיזכה בה ויירש חיי העוה״ב, שנאמר כבוד חכמים ינחלו (משלי ג׳:ל״ה), כבוד חכמים ינחלו – זה כבוד של עוה״ב, וכסילים מרים קלון – זו פורענותן של רשעים בגיהנם, שנאמר כל עמל אדם לפיהו וגם הנפש לא תמלא (קהלת ו׳:ז׳), כל עמל אדם לפיהו – בעוה״ז, וגם הנפש לא תמלא – לעוה״ב, (דרש גם בזה כל עמל אדם לפיהו זו תורה, ואם אינו עושה כן – אז הנפש לא תמלא לעוה״ב). זהו שאמר ר׳ יצחק, מרגלא בפומיה דר' אבא למימר סוף אדם למות סוף בהמה לשחיטה, הכל למיתה הן עומדין, אשרי מי שעמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו, וגדל בשם טוב, ונפטר בשם טוב מן העולם. עליו הכתוב אומר: טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו.
מדרש תהילים
גרסה נפשי לתאבה אל משפטיך בכל עת. מהו גרסה נפשי אמר לו (לא היה להרחיק פרשה א') הייתי פותח את הפרשה והייתי רואה היפה הימנה לא היה לי פנאי להרחיק (ובשביל כן הייתי גורס) אלא מי יוכל להרחיק שכבר נאמר (איוב יא ט) ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים. בשביל כן הייתי גורס אותה. לכך נאמר גרסה וגו':