תהילים קיט:עג מדרש: מדרש תהילים

יָדֶ֣יךָ עָ֭שׂוּנִי וַֽיְכוֹנְנ֑וּנִי הֲ֝בִינֵ֗נִי וְאֶלְמְדָ֥ה מִצְוֺתֶֽיךָ׃

מדרש תהילים

הורני ה' דרך חקיך וגו'. אמר שלמה (משלי ג יג) אשרי אדם מצא חכמה ואדם יפיק תבונה. (שם יד) כי טוב סחרה וגו'. (שם טו) יקרה היא וגו'. ג' בני אדם שאלו חכמה מהקב"ה דוד ושלמה מלך המשיח. דוד אמר הורני ה' דרך חקיך. שלמה אמר (דברי הימים-ב א י) חכמה ומדע תן לי וגו'. אמר לו (שם יב) החכמה והמדע נתון לך. מלך המשיח שנאמר (תהלים עב א) לשלמה אלקים משפטיך למלך תן וגו'. לכך נאמר הורני ה' דרך חקיך. מהו הורני אמר דוד אל תאמר לי הרי הם לפניך למוד מעצמך. אלא אתה הורני שנאמר הבינני ואצרה תורתך. לכך נאמר הורני ה' דרך חקיך. מהו דרך עשה אותה לפני דרך. ואצרנה עקב. מהו עקב שתהיה בידי התורה עקב כאדם שהוא עסוק בתורה כל ימיו ומניחה מה בידו כאלו לא עסק בה וכן לכל דבר. למה הדבר דומה למי שהיה עושה עששית למלך והביאה לו ונשברה מה בידו כאלו לא עסק בה. וכן שהיה עושה כלי נאה ונשבר בידו כאלו לא עשאו. כך אדם שהיה עוסק בתורה כל ימיו ויגע בה ואחר כך הניחה מה בידו דואג שהיה עוסק בתורה ואחר כך הניחה. וכן אחיתופל מה הועילו אלא אמר דוד הורני ה' דרך חקיך ואצרנה עקב. וכן הוא אומר (תהלים יט יא-יב) הנחמדים מזהב ומפז רב גם עבדך נזהר בהם בשמרם עקב רב. וכן הוא אומר (שם קיט קסה) שלום רב לאוהבי תורתך וגו':
שאל רבBookmarkShareCopy

מדרש תהילים

ידיך עשוני ויכוננוני. אמר איוב (איוב י ח-יא) ידיך עצבוני ויעשוני וגו'. הלא כחלב תתיכני וגו'. עור ובשר תלבישני וגו'. מי עשה כל אלה אמר דוד אתה האלקים ידיך עשוני ויכוננוני. הכלי הזה בזמן שהוא נאה מי משתבח הוי אומר מי שעשאו. כך אמר דוד אני הכלי ואתה הוא האומן עשה אותי נאה בשביל שיקלסוך. לכך נאמר ידיך עשוני ויכוננוני. מהו הבינני ואלמדה מצותיך. אמר דוד החבית של יין אין נותנין לתוכה יין עד שיזפתו אותה בזפת. כך זפתני ואחר כך שים בי יין. הבינה הוא הזפת. והתלמוד הוא היין. הבינני תן בי בינה ואחר כך ואלמדה מצותיך. (משלי ד ה) קנה חכמה קנה בינה. (שם ז) ובכל קנינך קנה בינה. וכן הוא אומר (שם א ב) לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה. מי שיש לו חכמה ואין לו בינה דומה למי שיש בידו פת ואין לו מה יאכל בה. ומי שיש לו בינה ואין לו חכמה דומה למי שיש בידו תבשיל ואין לו פת שיאכל בו. ומי שיש לו חכמה ובינה דומה למי שיש בידו פת ותבשיל והוא אוכל שניהם ושבע. כך אמר דוד הלחם היא החכמה והתבשיל היא הבינה. ומי שאין בידו לא זו ולא זו אין בידו כלום. מנהגו של עולם אדם עושה לו חלוק במאה מנה אינו כלום. כך אמר הבינני ואלמדה מצותיך:
שאל רבBookmarkShareCopy

מדרש תהילים

אחור וקדם צרתני. דו פרצופין נבראו (פי' שני פנים). כך היה אדם הראשון מאחוריו היה צורת חוה. וכן הוא אומר (בראשית ב כב) ויבן ה' אלקים את הצלע. לכך נאמר אחור וקדם צרתני וגו'. רב ושמואל. חד אמר פרצוף. וחד אמר זנב. בשלמא למאן דאמר פרצוף דכתיב אחור וקדם צרתני. אלא למאן דאמר זנב מאי אחור וקדם. כדאמר ר' אמי דאמר ר' אמי אחור למעשה בראשית וקדם לפורענות. בשלמא אחור למעשה בראשית דאברי במעלי שבתא. אלא קדם לפורענות פורענות דמאי אילימא משום קללה הא נחש בתחלה נתקלל ולבסוף חוה ולבסוף אדם. אלא לפורענות המבול. שנאמר (שם ז כג) וימח את כל היקום אשר על פני האדמה. ולמאן דאמר פרצוף הי מניהו סגיא ברישא. מסתברא דזכר מסתגיא ברישא דתניא לא יהלך אחר אשה בדרך ואפילו היא אשתו נזדמנה לו על הגשר יסלקנה לצדדיו וכל העובר אחרי אשה בנהר אין לו חלק לעולם הבא. דבר אחר אחור וקדם צרתני. א"ר יוחנן אם זוכה אדם אוכל ב' עולמות אחור וקדם. ואם לאו הוא בא ליתן דין וחשבון. ותשת עלי כפך כמה דאת אמר (איוב יג כא) כפך מעלי הרחק. א"ר אליעזר אנדרוגינוס נבראו. שנאמר (בראשית א כז) זכר ונקבה בראם. א"ר שמואל דו פרצופין בראו ומנסרו ועשהו גב לכאן וגב לכאן. ר' תנחומא בשם ר' ברכיה בשם ר' אלעזר אומר גולם בראו והיה מוטל מראש העולם ועד סופו. הדא הוא דכתיב גלמי ראו עיניך. ר' יהודה בר' נחמיה בשם ר' שמעון בשם ר' אלעזר מלא כל העולם כלו בראו ממזרח ועד מערב. שנאמר אחור וקדם צרתני. מצפון לדרום שנאמר (דברים כח סד) מקצה הארץ ועד קצה הארץ. ומנין אף בחללו של עולם שנאמר ותשת עלי כפיך. א"ר אלעזר אחור למעשה יום ראשון וקדם למעשה יום אחרון. הוא דעתיה דר' אלעזר (בראשית א כד) תוצא הארץ נפש חיה. זו רוחו של אדם הראשון. אמר רבי שמעון בן לקיש אחור למעשה יום אחרון וקדם למעשה בראשית. זה דעתיה דריש לקיש (שם ב) ורוח אלקים מרחפת על פני המים. זה רוחו של אדם הראשון. א"ר סימון אחור לכל המעשים וקדם לכל העונשים. אמר שמואל בר תנחום אף קלוסו אינו אלא באחרונה. הדא הוא דכתיב (תהלים קמח ז-יא) הללו את ה' מן הארץ וגו' עד מלכי ארץ וכל לאומים. א"ר שמלאי כשם שקלוסו אינו אלא אחר בהמה חיה ועוף כך תורתו אינו אלא אחר בהמה חיה ועוף. שנאמר (ויקרא יא ב) זאת הבהמה אשר תאכלו. ולבסוף (שם יב ב) אשה כי תזריע. ותשת עלי כפיך מכאן לאדם ולבית המקדש שנבראו בשתי ידים. כתיב (תהלים קיט עג) ידיך עשוני ויכוננוני הבינני ואלמדה מצותיך. וכתיב (שמות טו יז) מקדש ה' כוננו ידיך וגו':
שאל רבBookmarkShareCopy