יְהִֽי־לִבִּ֣י תָמִ֣ים בְּחֻקֶּ֑יךָ לְ֝מַ֗עַן לֹ֣א אֵבֽוֹשׁ׃
שמות רבה
דבר אחר: זאת חקת הפסח, זה שאמר הכתוב (תהלים קיט, פ): יהי לבי תמים בחקיך. אמר דוד: רבון העולם! כשאני עוסק בחקיך, לא יהא רשות ליצר הרע להציץ בי, שנאמר (שם פו, יא): הורני ה' דרכך אהלך באמתך, שלא יטעה אותי יצר הרע ואני מתבייש מן הצדיקים. ועוד, שמתוך שהוא מטעה אותי, אני מונע עצמי מדברי תורה, ואני בא להשמיע תלמודי לפניך, וקטנים ממני, הם משיבין ואומרין: אינו כך ואני מתבייש, אלא עשה לבי אחד, כדי שיהא עוסק בתורה בתמות. הדא הוא דכתיב: יהי לבי תמים בחקיך למען לא אבוש. דבר אחר: יהי לבי תמים בחקיך, זה חקת הפסח, וחקת פרה אדומה. למה? ששניהן דומין זה לזה. בזה נאמר: זאת חקת הפסח. ובזה נאמר (במדבר יט, ב): זאת חקת התורה. ואי אתה יודע איזו חקה גדולה מזו! משל לשתי מטרונות דומות, שהיו מהלכות שתיהן כאחת נראות שוות, מי גדולה מזו, אותה שחברתה מלוה אותה עד ביתה והולכת אחריה. כך בפסח נאמר בו חקה, ובפרה נאמר בה חקה, ומי גדולה הפרה שאוכלי פסח צריכין לה, שנאמר ( שם שם, יז): ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת. הוי, כל בן נכר לא יאכל בו:
מדרש תהילים
יבושו זדים כי שקר עותוני וגו'. אמר דוד אף על פי שהרשעים הם מעותים אותי לא הנחתי את התורה. וכן הוא אומר (שמואל-ב כא כב) את ארבעה אלה יולדו להרפה בגת וגו'. אף על פי שעמדו עלי לא הנחתי את התורה אלא (שם כב א) וידבר דוד ליי' את דברי השירה הזאת וגו'. ישובו לי יראיך ויודעי עדותיך. יהי לבי תמים בחקיך וגו'. אמר ליה קדירה שאכלתי בה חולין לא אכלתי בה קדשים למען שלא אהיה מתבייש. לכך נאמר (תהילים קט כב) ולבי חלל בקרבי. וכתיב יהי לבי תמים בחקיך. וכתיב (שם נא יב) לב טהור ברא לי אלקים. הלב הוא שמבייש את האדם למה שיודע מה עשה ומתבייש מעצמו. לכך נאמר (משלי יד י) לב יודע מרת נפשו ובשמחתו לא יתערב זר. והלב הוא ששמח. וכן הוא אומר (תהלים ד ח) נתת שמחה בלבי. לכן אמר דוד יהי לבי תמים בחקיך. וכמו שהיה מבקש דוד כך נותן לו הקב"ה שנאמר (שם מא יג) ואני בתומי תמכת בי וגו'. לכך נאמר למען לא אבוש: