צְרוּפָ֖ה אִמְרָתְךָ֥ מְאֹ֗ד וְֽעַבְדְּךָ֥ אֲהֵבָֽהּ׃
שיר השירים רבה
דָּבָר אַחֵר, כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן, נִמְשְׁלוּ דִּבְרֵי תוֹרָה בְּמַיִם, בְּיַיִן, בְּשֶׁמֶן, בִּדְּבַשׁ וְחָלָב. בְּמַיִם (ישעיה נה, א): הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם, מַה מַּיִם מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, דִּכְתִיב (תהלים קלו, ו): לְרֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם, כָּךְ תּוֹרָה מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב יא, ט): אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ. מַה מַּיִם חַיִּים לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ד, טו): מַעְיַן גַּנִּים בְּאֵר מַיִם חַיִּים, כָּךְ תּוֹרָה חַיִּים לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ד, כב): כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם, וּכְתִיב (ישעיה נה, א): לְכוּ שִׁבְרוּ וֶאֱכֹלוּ. מַה מַּיִם מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה י, יג): לְקוֹל תִּתּוֹ הֲמוֹן מַיִם בַּשָּׁמַיִם, כָּךְ תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ, יט): כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם. מָה הַמַּיִם בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כט, ג): קוֹל ה' עַל הַמָּיִם, כָּךְ תּוֹרָה בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יט, טז): וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים. מָה הַמַּיִם מְשִׁיבִין הַנֶּפֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים טו, יט): וַיִּבְקַע אֱלֹהִים אֶת הַמַּכְתֵּשׁ אֲשֶׁר בַּלֶּחִי וגו', כָּךְ תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יט, ח): תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ. מָה הַמַּיִם מְטַהֲרִים אֶת הָאָדָם מִטֻּמְאָה, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לו, כה): וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם, כָּךְ תּוֹרָה מְטַהֶרֶת הַטָּמֵא מִטֻּמְאָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יב, ז): אִמְרוֹת ה' אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת. וּמַה הַמַּיִם מְטַהֲרִים הַגּוּף, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יד, ט): וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם, כָּךְ תּוֹרָה מְטַהֶרֶת הַגּוּף, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט, קמ): צְרוּפָה אִמְרָתְךָ מְאֹד. וּמַה מַּיִם מְכַסִּים עֶרְוָתוֹ שֶׁל יָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה יא, ט): כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים, כָּךְ תּוֹרָה מְכַסָּה עֶרְוָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי י, יב): וְעַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה. וּמַה מַּיִם יוֹרְדִין טִפִּין טִפִּין וְנַעֲשׂוֹת נְחָלִים נְחָלִים, כָּךְ תּוֹרָה אָדָם לוֹמֵד שְׁתֵּי הֲלָכוֹת הַיּוֹם וּשְׁתַּיִם לְמָחָר עַד שֶׁנַּעֲשָׂה כְּנַחַל נוֹבֵעַ. מַה מַּיִם אִם אֵין אָדָם צָמֵא אֵינָהּ עֲרֵבָה בְּגוּפוֹ, כָּךְ תּוֹרָה אִם אֵין אָדָם עָיֵף בָּהּ, אֵינָהּ עֲרֵבָה בְּגוּפוֹ. וּמָה הַמַּיִם מַנִּיחִין מָקוֹם גָּבוֹהַּ וְהוֹלְכִים בְּמָקוֹם נָמוּךְ, כָּךְ תּוֹרָה מַנַּחַת מִי שֶׁדַּעְתּוֹ גְּבוֹהָה עָלָיו, וּמִדַּבֶּקֶת בְּמִי שֶׁדַּעְתּוֹ נְמוּכָה עָלָיו. וּמַה מַּיִם אֵין מִתְקַיְּמִין בִּכְלֵי כֶסֶף וְזָהָב אֶלָּא בַּיָּרוּד שֶׁבַּכֵּלִים, כָּךְ תּוֹרָה אֵין מִתְקַיֶּמֶת אֶלָּא בְּמִי שֶׁעוֹשֶׂה עַצְמוֹ כִּכְלִי חֶרֶס. וּמַה מַּיִם אֵין אָדָם גָּדוֹל מִתְבַּיֵּשׁ לוֹמַר לְקָטָן הַשְׁקֵנִי מַיִם, כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה אֵין הַגָּדוֹל מִתְבַּיֵּשׁ לוֹמַר לְקָטָן לַמְדֵנִי פֶּרֶק אֶחָד, דָּבָר אֶחָד, אוֹ פָּסוּק אֶחָד, וַאֲפִלּוּ אוֹת אַחַת. וּמַה מַּיִם כְּשֶׁאֵין אָדָם יוֹדֵעַ לָשׁוּט בָּהֶן סוֹף שֶׁהוּא מִתְבַּלֵּעַ, כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה, אִם אֵין אָדָם יוֹדֵעַ לָשׁוּט בָּהֶן וּלְהוֹרוֹת בָּהֶן, סוֹף שֶׁהוּא מִתְבַּלֵּע. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא דְּקֵיסָרִין, מָה הַמַּיִם נִמְשָׁכִין לְגַנּוֹת וּפַרְדֵּסִים וּלְבָתֵּי כִּסְאוֹת וּמֶרְחֲצָאוֹת, יָכוֹל אַף דִּבְרֵי תוֹרָה כֵּן, תַּלְמוּד לוֹמַר (הושע יד, י): כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה'. אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר עוּקְבָא, מָה הַמַּיִם מְגַדְּלִין אֶת הַצְּמָחִים, כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה מְגַדְּלִין אֶת כָּל מִי שֶׁהוּא עָמֵל בָּהֶן כָּל צָרְכָּן. אִי מָה הַמַּיִם מַבְאִישִׁים וּמַחְמִיצִים בַּקַּנְקַן אַף דִּבְרֵי תוֹרָה כֵּן, תַּלְמוּד לוֹמַר יַיִן, מַה יַּיִן כָּל זְמַן שֶׁהוּא מִתְיַשֵּׁן בַּקַּנְקַן מִשְׁתַּבֵּחַ, כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה, כָּל זְמַן שֶׁהֵם מִתְיַשְּׁנִין בְּגוּפוֹ שֶׁל אָדָם הֵן מִשְׁתַּבְּחִין בִּגְדֻלָּה. אִי מָה הַמַּיִם אֵינָן נִכָּרִין בַּגּוּף אַף דִּבְרֵי תוֹרָה כֵּן, תַּלְמוּד לוֹמַר יַיִן, מָה הַיַּיִן נִכָּר בַּגּוּף, כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה נִכָּרִין בַּגּוּף וּמְרַמְּזִין וּמַרְאִין בְּאֶצְבַּע וְאוֹמֵר זֶה הוּא תַּלְמִיד חָכָם. אִי מָה הַמַּיִם אֵין מְשַׂמְּחִין אֶת הַלֵּב יָכוֹל אַף דִּבְרֵי תוֹרָה כֵּן, תַּלְמוּד לוֹמַר יַיִן, מַה יַּיִן מְשַׂמֵּחַ אֶת הַלֵּב, דִּכְתִיב (תהלים קד, טו): וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ, כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה מְשַׂמְּחִין הַלֵּב, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יט, ט): פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב. אִי מָה הַיַּיִן פְּעָמִים שֶׁהוּא רַע לָרֹאשׁ וְלַגּוּף, יָכוֹל אַף דִּבְרֵי תוֹרָה כֵּן, תַּלְמוּד לוֹמַר שֶׁמֶן, מַה שֶּׁמֶן מְעַדֵּן הָרֹאשׁ וְהַגּוּף, כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה מְעַדְּנִים הָרֹאשׁ וְהַגּוּף, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט, קה): נֵר לְרַגְלִי דְּבָרֶךָ. אִי מָה הַשֶּׁמֶן מַר מִתְּחִלָּתוֹ וּמָתוֹק בְּסוֹפוֹ, יָכוֹל אַף דִּבְרֵי תוֹרָה כֵּן, תַּלְמוּד לוֹמַר דְּבַשׁ וְחָלָב, מָה הֵם מְתוּקִין אַף דִּבְרֵי תוֹרָה מְתוּקִין, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יט, יא): וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ, אִי מַה דְּבַשׁ יֵשׁ בּוֹ קְצֵרִים, יָכוֹל אַף דִּבְרֵי תוֹרָה כֵּן, תַּלְמוּד לוֹמַר חָלָב, מָה חָלָב נָקִי אַף דִּבְרֵי תוֹרָה נְקִיִּים, דִּכְתִיב (איוב כח, יז): לֹא יַעַרְכֶנָּה זָהָב וּזְכוֹכִית. אִי מָה חָלָב תָּפֵל, יָכוֹל אַף דִּבְרֵי תוֹרָה כֵּן, תַּלְמוּד לוֹמַר דְּבַשׁ וְחָלָב, מַה דְּבַשׁ וְחָלָב כְּשֶׁמְעֹרָבִים זֶה בָּזֶה אֵין מַזִּיקִין הַגּוּף, כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג, ח): רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶךָ, (משלי ד, כב): כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם. דָּבָר אַחֵר, כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ, אֵלּוּ הָאָבוֹת. מִיָּיִן, אֵלּוּ הַנְּשִׂיאִים. דָּבָר אַחֵר, כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ, אֵלּוּ הַקָּרְבָּנוֹת. מִיָּיִן, אֵלּוּ הַנְּסָכִים. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא אִלּוּ הָיָה יוֹדֵעַ משֶׁה מָה הַקָּרְבָּנוֹת חֲבִיבִין בְּשָׁעָה שֶׁבָּאוּ יִשְׂרָאֵל לְאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, הָיָה מַקְרִיב כָּל קָרְבָּנוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, אֶלָּא רָץ לוֹ לִזְכוּת אָבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, יג): זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ. דָּבָר אַחֵר, כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל. מִיָּיִן, אֵלּוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם, י' עֲשָׂרָה, י' עֲשָׂרָה, נ' חֲמִשִּׁים, שִׁבְעִים אֻמּוֹת. לְלַמֶּדְךָ שֶׁחֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹתֵר מִכָּל הָאֻמּוֹת.
פסיקתא דרב כהנא
[ה] ר' אבון פתח הלא כתבתי לך שלישום במועצות ודעת (משלי כב:כ). בר חוטא אמ' במעצות ודעת שלישים, שילשן. א"ר לעזר שלא יהיו דברי תורה בעיניך כפרוזדיגמ' ישנה, אלא יהו בעיניך כפרוזדיגמא חדשה שהכל רצים לקרותה, הד"ה דכת' היום הזה י"י אלהיך מצוך לעשות (דברים כו:טז). ר' שמואל בר' נחמן אמ' שלישים, גיבורים, כמה דאת אמ' ושלישים על כלו (שמות יד:ז). א"ר שמואל בר נחמן דברי תורה נמשלו בזיין, מה הזיין הזה מתקיים לבעלים, כך דברי תורה מתקיימין למי שהוא עמל בהם כל צורכן. ומה טעמ', רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם (תהלים קמט:ו). ר' יודה ור' נחמיה ורבנין. ר' יודה א' פיפיות (שם), פה פיות, שתי תורות, תורה בכתב ותורה בפה. ור' נחמיה אמ' פיפיות (שם), פה פיות, חרב שהיא אוכלת משני צדדיה ונותנת חיים בעולם הזה ובעולם הבא. ורבנין אמרין כי היו שרי קודש ושרי האלהים (דה"א כד:ה), גוזרים על העליונים והן עושין, על התחתונים והן עושין. א"ר אחא גיבורים הם דברי תורה לפרוע ממי שאינו עמל בהן כל צורכן. א"ר אבון דברי תורה נמשלו בקונדיטון, מה קונדיטון הזה יש בו יין יש בו דבש יש בו פילפלין, אף דב' תורה יש בהן יין, כי טובים דודייך מיין (שה"ש א:ב). יש בהן דבש, ומתוקים מדבש (תהלים יט:יא). יש בהן פילפלין, צרופה אמרתך מאד (שם קיט:קמ).
מדרש תנאים
צרופה אמרתך מאד (תה' קיט קמ) מה מים משיבין נפשו של אדם מים קרים שנ' (מש' כה כה) מים קרים על נפש עיפה כך דברי תורה משיבין נפשו של אדם שנ' (תה' יט ח) תורת ה' תמימה משיבת נפש: