עַמְּךָ֣ נְדָבֹת֮ בְּי֪וֹם חֵ֫ילֶ֥ךָ בְּֽהַדְרֵי־קֹ֭דֶשׁ מֵרֶ֣חֶם מִשְׁחָ֑ר לְ֝ךָ֗ טַ֣ל יַלְדֻתֶֽיךָ׃
תנחומא בובר
ד"א לך לך, אמר לו הקב"ה לך הייתי משחר, דאמר ר' יהושע בן קרחה אמר דוד עמך נדבות ביום חילך וגו' טל ילדותך (תהלים קי ג), אמר לו הקב"ה עמך הייתי ביום שזיינתה חיילותיך, מהו טל ילדותך, אמר ר' אחא אמר ר' חנינא בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו, מנין שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי (בראשית כו ה) עקב בגימטריא קע"ב, וכל ימיו של אברהם קע"ה, מכאן אתה למד שבן ג' שנים הכיר אברהם את בוראו, א"ל הקב"ה כל מעשים רעים שעשית באותן שלש שנים, אני עושה אותן כטל זה, הוי טל ילדותך.
תנחומא בובר
ודוד מקלס עמך נדבות ביום חילך (תהלים קי ג), ומנין שהצדיקים שותפים עם הקב"ה כשהוא צר צורה, שכן כתיב המה היוצאים (יושבי) [ויושבי] נטעים וגו' (דה"א ד כג), [שהם] שותפין עם האלהים בכל בריה, שנאמר עם המלך במלאכתו ישבו שם (שם), עם מלך מלכי המלכים הקב"ה במלאכו הם יושבים ובוראים ברי', אמר הקב"ה לא דיין שאין אני עושה דבר חוץ מדעתם, אלא כל מה שאני פועל בעולם הזה ובעולם הבא להם הוא מתוקן, הוא שדוד אומר מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו' (תהלים לא כ).
בראשית רבה
רבי יהודה ורבי נחמיה, רי"א "לֶךְ לְךָ" שתי פעמים אחד מארם נהרים ואחד מארם נחור רבי נחמיה אמר "לֶךְ לְךָ" שתי פעמים אחד מארם נהרים ומארם נחור ואחד שהפריחו מבין הבתרים והביאו לחרן הה"ד (תהלים קי, ג ): "עַמְּךָ נְדָבֹת בְּיוֹם חֵילֶךָ" עמך הייתי בעת שנדבת לשמי לירד לכבשן האש "בְּיוֹם חֵילֶךָ" בעת שכנסת אתה לי כל החיילות והאוכלסים "בְּהַדְרֵי קֹדֶשׁ" מהדרו של עולם הקדשתיך "מרחם משחר" מרחמו של עולם שחרתיך לי "לְךָ טַל יַלְדֻתֶיךָ" לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר תאמר שיש בידי עון שהייתי עובד עבודת כוכבים כל השנים הללו א"ל הקדוש ברוך הוא "לְךָ טַל יַלְדֻתֶיךָ" מה טל זה פורח אף עונותיך פורחים מה הטל הזה סימן ברכה לעולם אף אתה סימן ברכה לעולם. הה"ד (תהלים נה, ז ): "וָאֹמַר מִי יִתֶּן לִי אֵבֶר כַּיּוֹנָה אָעוּפָה וְאֶשְׁכֹּנָה" למה כיונה ר' עזריה בשם רבי יודן אמר לפי שכל העופות בשעה שהם יגעים הן נחין על גבי סלע או על גבי אילן אבל היונה הזו בשעה שהיא פורחת ויגיעה קופצת באחד מאגפיה ופורחת באחד מאגפיה (ח): "הִנֵּה אַרְחִיק נְדֹד" נדנוד טלטול אחר טלטול "אלין במדבר סלה" מוטב ללון במדברות של א"י ולא ללון בפלטריות של ח"ל וא"ת שלא גהץ אברהם ושמח על דיבור המקום ולמה לא יצא שעדיין לא הורשה אבל משהורשה (בראשית יב, ד ): "וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וילך אתו לוט". אמר רבי לוי בשעה שהיה אברהם מהלך בארם נהרים ובארם נחור ראה אותן אוכלים ושותים ופוחזים אמר הלואי לא יהא לי חלק בארץ הזאת וכיון שהגיע לסולמה של צור ראה אותן עסוקין בניכוש בשעת הניכוש בעידור בשעת העידור אמר הלואי יהא חלקי בארץ הזאת אמר לו הקב"ה (שם, ז) "לזרעך אתן את הארץ הזאת":