תהילים קי:ו מדרש: מדרש תהילים

כי דורש דמים אותם זכר. כשיבוא הקב"ה לתבוע דמו של ר' עקיבא הוא תובע דמו של בר קפרא. לא שכח צעקת ענוים. אינו שוכח דמן של ישראל מן האומות ולא דמן של צדיקים שנהרגו. ואלו הן - רבן שמעון בן גמליאל ור' ישמעאל בן אלישע ור' ישבב הסופר ורבי חוצפית התורגמן ור' יוסי ור' יהודה בן בבא ור' יהודה הנחתום ור' שמעון בן עזאי ור' חנינא בן תרדיון ור' עקיבא. ועליהם הכתוב מדבר כי דורש דמים אותם זכר. ועתיד הקב"ה לתבוע דמן של בר קפרא ושל ר' יהודה הנחתום. שפעם אחת גזרה מלכות הרשעה שיהרג ר' יהודה הנחתום. מה עשה בר קפרא עשה עצמו דיין ודן אותו וכשהוא בא ליתן לו ספקולא גזר שישחט אחר תחתיו ויעשו אותו חתיכות ויעלו אותו ורץ לשון הרע ואמר שלא נהרג וגזרה מלכות הרשעה שיהרגו שניהם ויעשו אותם חתיכות ונהרגו שניהם. ועתיד הקב"ה לתבוע דמן שנאמר כי דורש דמים אותם זכר. ר' אבהו בשם ר' אלעזר אמר כל צדיק וצדיק שאומות העכו"ם הורגין כביכול הקב"ה כותבו בפורפורייא שלו שנאמר (תהלים קי ו) ידין בגוים מלא גויות. והקב"ה אומר להם למה הרגתם פלוני ופלוני. והם כופרין ואומרין לא הרגנו. מה הקב"ה עושה מוציא פורפורייא שלו ודן אותם ונותן להם איפופסין. הוי לא שכח צעקת ענוים:

אודה יי' בכל לבב. זה שאמר הכתוב (ישעיה ל כה-כו) והיה על כל הר גבוה וגו'. והיה אור הלבנה כאור החמה. אימתי (שם כה) ביום הרג רב בנפל מגדלים. אלו הרשעים שהן מונעין את האור מן העולם. וכן הוא אומר (שופטים ה לא) כן יאבדו כל אויביך ה'. אותה שעה (שם) ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. ואותה שעה הקב"ה מרפא את שבר עמו שנאמר (ישעיה ל כו) ביום חבוש ה' את שבר עמו. (יואל ד יד) המונים המונים בעמק החרוץ. מהו חרוץ שכל שנופל שם דינו חרוץ וכן הוא אומר (ירמיה כה לג) והיו חללי ה' ביום ההוא. (עד עכשיו לא היו יודעין). (תהלים קי ו) ידין בגוים מלא גויות מחץ ראש. לעתיד נהרות יורדין מדמן של רשעים ובא העוף לשתות מן הנחל של דם שנאמר (שם ז) מנחל בדרך ישתה. והנחל עושה גלים והגל בא לשטפו והוא מרים את ראשו שנאמר (שם) על כן ירים ראש. אמר דוד הלל והודיה אני נותן על דבר זה. לכן נאמר הללויה: