לוּלֵ֣י יְ֭הוָה שֶׁהָ֣יָה לָ֑נוּ בְּק֖וּם עָלֵ֣ינוּ אָדָֽם׃
עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
רבי אבא בר כהנא פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא (קהלת ב כו) כי לאדם טוב שטוב לפניו נתן חכמה ודעת וגו׳ כי לאדם שטוב לפניו זה מרדכי. ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס זה המן הרשע. לתת לטוב לפני האלהים זה מרדכי דכתיב ביה (אסתר ח ב) ותשם אסתר את מרדכי על בית המן. רבי אבא בר עופרן פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא (ירמיה מט לט) ושמתי כסאי בעילם והאבדתי משם מלך ושרים נאם ה׳ מלך זו ושתי ושרים זה המן ועשרת בניה רב דימי בר יצחק פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא (דף יא) (עזרא ט ט) כי עבדים אנחנו ובעבודתינו לא עזבנו אלהינו ויט עלינו חסד לפני מלכי פרס אימתי ויט עלינו חסד בימי מרדכי. רבי חנינא בר פפא פתח לח פתחא להאי פרשתא מהכא (תהלים סו יב) הרכבת אנוש לראשינו באנו באש ובמים ותוציאנו לרויה בימי המן. רבי יוחנן פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא (שם צח ג) זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל ראו כל אפסי וגו׳ אימתי ראו כל זה, בימי מרדכי ואסתר. ר״ל פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא (משלי כח טו) ארי נוהם ודוב שוקק מושל רשע על עם דל ארי נוהם זה נבוכדנאצר הרשע דכתיב ביה (ירמיה ד ז) עלה אריה מסבכו ודוב שוקק זה אחשורוש דכתיב ביה במלכות פרס (דניאל ז ה) וארו חיוה אחרי תנינה דמיה לדוב ותני רב יוסף אלו פרסיים שאוכלין ושותין כדוב ומסורבלין בשר כדוב ומגדלין שער כדוב ואין להם מנוחה כדוב מושל רשע זה המן על עם דל אלו ישראל שהם דלים מן המצות. רב נחמן בר יצחק פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא (תהלים קכד ב) שיר המעלות לדוד לולי ה׳ שהיה לנו וגו׳ בקום עלינו אדם, אדם ולא מלך. רבא פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא (משלי כט ב) ברבות צדיקים ישמח העם ובמשול רשע יאנח עם ברבות צדיקים זה מרדכי ואסתר ישמח העם כדכתיב (אסתר ח טו) ומרדכי יצא מלפני המלך, והעיר שושן צהלה ושמחה. במשול רשע יאנח עם זה המן וכן הוא אומר (שם ג טו) והמלך והמן ישבו לשתות והעיר שושן נבוכה. רב מתנה אמר מהכא (דברים ד ז) כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה׳ אלהינו בכל קראנו אליו. רב אשי אמר מהכא (שם) או הנסה אלהים לבוא וגומר:
מדרש תהילים
כי עד צדק ישוב משפט ואחריו כל ישרי לב. אמרו לשמואל הקטן מהו ואחריו כל ישרי לב. מתן שכרן של צדיקים באחוריהן. ושל רשעים נתון לפניהם שנאמר (דברים ז י) ומשלם לשונאיו. אמר רבי שמעון בן יוחאי בשעה שאדם עובר עבירה באין המלאכים ומקטרגין אותו ואמרים רבונו של עולם (תהלים קמד ה) הט שמיך ותרד גע בהרים ויעשנו. והקב"ה אומר להם קשה הוא האדם הזה בשעתו ואם יעשה תשובה אני מקבלו. מי יקום לי עם מרעים מי יתיצב לי עם פועלי און לולי ה' עזרתה לי. אמר רבי יהושע בן לוי כל מקום שנאמר לולי בזכות אברהם שנאמר (בראשית לא מב) לולי אלקי אבי אלקי אברהם. נענה זבדי בן לוי ואמר והא כתיב (שם מג י) כי לולא התמהמהנו. אף היא בזכות אבות שאם לא היה זכות אבות לא היינו עולים משם לעולם. א"ר לוי כל מקום שנאמר לולי בזכות התורה נאמר שנאמר (תהלים קיט צב) לולי תורתך שעשועי. ובזכות אמנה שנאמר (שם כז יג) לולא האמנתי לראות בטוב ה'. אמר רבי יוחנן כל מקום שנאמר לולי בזכות שמו שנאמר (שם קכד ב) לולי ה' שהיה לנו:
מדרש תהילים
דבר אחר בצאת ישראל ממצרים. ראה מה כתיב (דברים ד לד) או הנסה אלקים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי. אמר רבי חייא בשם רבי ירמיה משל לגבור שהיה יורד למלחמה או לנצח או להנצח. לכך נאמר (שם) ובמלחמה. אמר רבי אבא בר אחא בשם רבי חנין מהו גוי מקרב גוי כאדם ששומט את העובר ממעי בהמה. כך הוציא הקב"ה את ישראל ממצרים שנאמר גוי מקרב גוי. כענין שנאמר (ויקרא א יג) והקרב והכרעים. למדנו צער לנשמט. לשומט מנין שנאמר (דברים ד כ) ויוציא אתכם מכור הברזל. כאדם שנוטל את הזהב מתוך הכור שלא בצבת ולא בסמרטוטין כביכול כך ישראל. אמר רבי אבין בשם רבי סימון מהו מקרב גוי. שהיו מובלעים בתוך מעיהם שנאמר (תהלים קכד ג) חיים בלעונו. ואם לחשך אדם לומר אינו מזכיר מצרים באותו ענין. הרי הוא אומר (שם ב) לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם. ואין אדם אלא מצרים שנאמר (ישעיה לא ג) ומצרים אדם ולא אל. ועשה הקב"ה להם עשרה נסים על הים. א' עשאו חומות חומות ואין חומה שאין בה מגדל ואין מגדל שאין בה שומר והיו מלאכי השרת משמרין את ישראל שלא ינזקו. אמר להן משה בואו ועברו אמרו לו היאך נעבור בין החומות הללו שנאמר (שמות יד כב-כט) והמים להם חומה. הקפיא לב הים ועלה הים ומלא על כל גדותיו. כשם שהאדם צף שתי ידות אחת למעלה ואחת למטה כך הקפיא הקב"ה לבו של ים ומלא את כל גדותיו. ב' ועשאו כמין כיפים שנאמר (חבקוק ג יד) נקבת במטיו. אמר להם משה באו ועברו. אמרו כשהיו המים שתים מלמטן ואחת מלמעלן לא היינו יכולים לעבור ועכשיו ששנים מלמעלה ואחת מלמטן על אחת כמה וכמה. ג' עשאו כמין פלטיות שנאמר (שם) ראש פרזיו. ואין פרזיו אלא פלטיות שנאמר (זכריה ב ח) פרזות תשב ירושלם. ד' הוציא להם מתוקין מתוך מלוחין ושתו הם ובהמתם שנאמר (תהלים עח טז) ויוציא נוזלים. ה' עשאו כטיט שנאמר (חבקוק ג טו) דרכת בים סוסיך חומר. ו' עשאו כמתבן שנאמר (שמות טו ח) נצבו כמו נד נוזלים. כמו נד של תבן שבין שתי ערימות. ז' ועשאו כמין פרורות פרורות שנאמר (תהלים עד יג) פוררת בעזך ים. ח' עשאו גזרים שנאמר (שם קלו יג) לגוזר ים סוף לגזרים. ט' עשאו כיבשה שנאמר (שמות יד כט) ובני ישראל הלכו ביבשה. י' עשאו כמין בקעה והעלה עשבים והיו ישראל רועים בה שנאמר (ישעיה סג יד) כבהמה בבקעה תרד: