שׁוּבָ֣ה יְ֭הוָה אֶת־שבותנו [שְׁבִיתֵ֑נוּ] כַּאֲפִיקִ֥ים בַּנֶּֽגֶב׃
עין יעקב
תָּנוּ רַבָּנָן: הַנִּכְנָס לָמוּד אֶת גָּרְנוֹ, אוֹמֵר: "יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ שֶׁתִּשְׁלַח בְּרָכָה בְּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ". הִתְחִיל לָמוּד, אוֹמֵר: "בָּרוּךְ הַשּׁוֹלֵחַ בְּרָכָה בַּכְּרִי הַזֶּה". מָדַד וְאַחַר כָּךְ בֵּרַךְ, הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא, לְפִי שֶׁאֵין הַבְּרָכָה מְצוּיָה, לֹא בְּדָבָר הַשָּׁקוּל וְלֹא בְּדָבָר הַמָּדוּד וְלֹא בְּדָבָר הַמָּנוּי, אֶלָּא בְּדָבָר הַסָּמוּי מִן הָעַיִן. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: גָּדוֹל יוֹם הַגְּשָׁמִים כְּיוֹם קִבּוּץ גָּלֻיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים קכ״ו:ד׳) "שׁוּבָה ה' אֶת שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב". וְאֵין 'אֲפִיקִים' אֶלָּא מָטָר, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם יח) "וַיֵּרָאוּ אֲפִיקֵי מַיִם". וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: גָּדוֹל יוֹם הַגְּשָׁמִים, שֶׁאֲפִלּוּ גְּיָסוֹת פּוֹסְקוֹת בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם סה) "תְּלָמֶיהָ רַוֵּה נַחֵת גְּדוּדֶיהָ" וְגוֹ'.
שמות רבה
כל אלמנה ויתום לא תענון - ר' יוסי אומר: למה אהב אלהים יתומים ואלמנות? אלא, שאין עיניהם תלויות אלא בו, שנאמר (שם סח): אבי יתומים ודיין אלמנות. לכך, כל הגוזלן כאלו גוזל להקב"ה, שהוא אביהם שבשמים והוא כועס עליו, שנאמר (שמות כב): וחרה אפי והרגתי אתכם. משל לבת מלכים, שסרחה על אביה והיו לה בנים וטרפה אותם עליו והלכה לה, כשהוא רואה אותם כאלו רואה את בתו לפניו, ומי שהוא נוגע בהן נפרע ממנו. כך ישראל היו בציון והקב"ה שרוי ביניהן, שנאמר (תהלים קלב): זאת מנוחתי עדי עד, וכיון שחטאו טרפה אף היא, השליכה בניה עליו, שנאמר (איכה ד): יתומים היינו ואין אב אמותינו כאלמנות, וכשהוא רואה לישראל שעושים מצותיו, מתנחם על מה שעשה בציון ומבקש לה זכות, שנא' (זכריה ח): שבתי אל ציון ושכנתי בתוך ירושלים. וכן דוד אומר (תהלים קכז) שובה ה' את שביתנו:
מדרש תהילים
שובה ה' את שביתנו. אמר רבי יצחק גדול יום הגשמים כקיבוץ גליות. שנאמר שובה ה' את שביתנו כאפיקים בנגב. ואין אפיקים אלא מטר שנאמר (שמואל-ב כב טז) ויראו אפיקי ים. הזורעים בדמעה ברנה יקצורו. אמר רבי יהודה שור כשהוא מהלך מהלך ובוכה ובחזרתו אוכל חזיז מן התלם. דבר אחר הזורעים בדמעה זה יעקב שזרע את הברכות בדמעה. ברנה יקצורו (בראשית כז כח) ויתן לך האלקים. הלך ילך ובכה (שם כט יא) וישא את קולו ויבך. נושא משך הזרע שמשך השבטים מחרן. בא יבא ברנה נושא אלמותיו. אנא טעון עולמי ועולמותי: