תהילים קכח:א מדרש: מדרש תנחומא, במדבר רבה, תנחומא בובר ותנא דבי אליהו זוטא

קַח אֶת הַלְּוִיִּם. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: ה' צַדִּיק יִבְחַן וְגוֹ' (תהלים יא, ה). אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲלֶה אֶת הָאָדָם לִשְׂרָרָה, עַד שֶׁבֹּחֵן וּבוֹדֵק אוֹתוֹ תְּחִלָּה. וְכֵיוָן שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּנִסְיוֹנוֹ, הוּא מַעֲלֶה אוֹתוֹ לִשְׂרָרָה. וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בְּאַבְרָהָם אָבִינוּ, נִסָּהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעֶשֶׂר נִסְיוֹנוֹת וְעָמַד בָּהֶן. וְאַחַר כָּךְ בֵּרְכוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל (בראשית כד, א). וְכֵן יִצְחָק נִסָּהוּ בִּימֵי אֲבִימֶלֶךְ וְעָמַד בְּנִסְיוֹנוֹ, וְאַחַר כָּךְ בֵּרְכוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרְכֵהוּ ה' (שם כו, יב). וְכֵן יַעֲקֹב אָבִינוּ נִסָּהוּ בְּכָל אוֹתָן הַצָּרוֹת, בְּעֵשָׂו, בְּרָחֵל, בְּדִינָה, בְּיוֹסֵף, בְּשִׁמְעוֹן בְּבִנְיָמִין. וְהֵיאַךְ יָצָא מִבֵּית אָבִיו, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי בְמַקְּלִי עָבַרְתִּי וְגוֹ' (שם לב, י). וְאַחַר כָּךְ בֵּרְכוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב עוֹד בְּבוֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיְבָרֵךְ אוֹתוֹ (שם לה, ט). וְכֵן יוֹסֵף נִסָּהוּ בְּכָל אוֹתָן הַצָּרוֹת, בְּאֵשֶׁת פּוֹטִיפָר, וְהָיָה חָבוּשׁ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וְאַחַר כָּךְ יָצָא וְנַעֲשָׂה מֶלֶךְ עַל שֶׁעָמַד בְּנִסְיוֹנוֹ. הֱוֵי, ה' צַדִּיק יִבְחַן. וְאַף שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי נָתְנוּ נַפְשָׁם עַל קִדּוּשׁ שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁלֹּא תִּבָּטֵל הַתּוֹרָה. שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, מָאֲסוּ בַּתּוֹרָה וּבַמִּילָה, וְהָיוּ כֻּלָּם עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה. שֶׁכֵּן יְחֶזְקֵאל מוֹכִיחוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר ה' אֱלֹקִים בְּיוֹם בָּחֳרִי בְיִשְׂרָאֵל וָאֶשָּׂא יָדִי לְזֶרַע בֵּית יַעֲקֹב (יחזקאל כ, ה). מַה כְּתִיב בְּסוֹף הָעִנְיָן, וַיַּמְרוּ בִי וְלֹא אָבוּ לִשְׁמֹעַ אֵלַי, אִישׁ אֶת שִׁקּוּצֵי עֵינֵיהֶם לֹא הִשְׁלִיכוּ וְגוֹ' (שם פסוק ח). מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. הֵבִיא חֹשֶׁךְ עַל הַמִּצְרִים שְׁלֹשֶׁת יָמִים וְהָרַג בָּהֶם כָּל רִשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל. שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר, וּבָרוֹתִי מִכֶּם הַמּוֹרְדִים וְהַפּוֹשְׁעִים בִּי (שם פסוק לח). וְכֵן הוּא אוֹמֵר, הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ וְגוֹ' (שה״‎ש ב, יג). הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ, אֵלּוּ הָרְשָׁעִים שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל. וְהַגְּפָנִים סְמָדָר נָתְנוּ רֵיחַ (שם), אֵלּוּ הַנִּשְׁאָרִים שֶׁעָשׂוּ תְּשׁוּבָה וְנִתְקַבְּלוּ. קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי לָךְ (שם), שֶׁהֲרֵי הִגִּיעַ הַקֵּץ מִן הַגְּאֻלָּה. אֲבָל שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי כֻּלָּם צַדִּיקִים הָיוּ, וְהָיוּ עוֹשִׂין אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתְךָ (דברים לג, ט), זוֹ תּוֹרָה. וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ (שם), זוֹ הַמִּילָה. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא כְּשֶׁעָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל, לֹא נִשְׁתַּתְּפוּ שָׁם שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וְגוֹ' וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי (שמות לב, כו). כֵּיוָן שֶׁאָמַר לָהֶם מֹשֶׁה, שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ וְגוֹ' (שם פסוק כז). מִיָּד עָשׂוּ כֵן וְלֹא נָשְׂאוּ פָנִים. וְכֵן מֹשֶׁה מְבָרְכָן, הָאוֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא רְאִיתִיו וְאֶת אָחִיו וְגוֹ' (דברים לג, ט). וְכֵיוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהָיוּ כֻּלָּם צַדִּיקִים וְנִסָּהּ אוֹתָם וְעָמְדוּ בְּנִסְיוֹנָם, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה (שם פסוק ח), מִיָּד אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהָיוּ לִי הַלְּוִיִּם, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: ה' צַדִּיק יִבְחַן (תהלים יא, ה). אֲבָל הָרְשָׁעִים, כְּתִיב בָּהֶם, וְרָשָׁע וְאֹהֵב חָמָס שָׂנְאָה נָפְשׁוֹ (שם). אָמַר דָּוִד, אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא ה' הַהוֹלֵךְ בִּדְרָכָיו (שם קכח, א).

דָּבָר אַחֵר, וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו לוֹ יִהְיוּ, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים קכח, א): אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא ה' הַהֹלֵךְ בִּדְרָכָיו, אֵינוֹ אוֹמֵר אַשְׁרֵי יִשְׂרָאֵל, אַשְׁרֵי כֹּהֲנִים, אַשְׁרֵי לְוִיִּם, אֶלָּא אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא ה', אֵלּוּ הַגֵּרִים שֶׁהֵם יִרְאֵי ה', שֶׁהֵם בְּאַשְׁרֵי, כְּשֵׁם שֶׁנֶּאֱמַר בְּיִשְׂרָאֵל (דברים לג, כט): אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל, לְכָךְ נֶאֱמַר בָּהֶם: אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא ה', וּבְאֵיזֶה גֵר אָמוּר אַשְׁרֵי, בְּגֵר שֶׁהוּא גֵּר צֶדֶק לֹא בַּכּוּתִיִּים הַלָּלוּ שֶׁכָּתוּב בָּהֶם (מלכים ב יז, לג): אֶת ה' הָיוּ יְרֵאִים וְאֶת אֱלֹהֵיהֶם הָיוּ עֹבְדִים, אֶלָּא בְּגֵר שֶׁהוּא יָרֵא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהוֹלֵךְ בִּדְרָכָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: הַהֹלֵךְ בִּדְרָכָיו. (תהלים קכח, ב): יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל, זֶה הַגֵּר, שֶׁאֵין לוֹ זְכוּת אָבוֹת, וּכְדֵי שֶׁלֹא יֹאמַר אוֹי לִי שֶׁאֵין לִי זְכוּת אָבוֹת, כָּל מַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁאֲסַגֵּל אֵין לִי שָׂכָר אֶלָּא בָּעוֹלָם הַזֶּה, לְכָךְ הַכָּתוּב מְבַשֵֹּׂר לַגֵּרִים שֶׁבִּזְכוּת עַצְמוֹ יֹאכַל בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל, אֵלּוּ מַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁיָּגַע בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּמָה דְתֵימָא (איוב ג, יז): וְשָׁם יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹחַ, וְאוֹמֵר (קהלת ט, י): כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ עֲשֵׂה וגו', וּמַה שְֹּׂכָרוֹ (תהלים קכח, ב): אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ, אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְטוֹב לָךְ, לָעוֹלָם הַבָּא, (תהלים קכח, ג): אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָה, אַף עַל פִּי שֶׁאִשְׁתּוֹ נִתְגַּיְּרָה עִמּוֹ וְאֵינָהּ מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל, הֲרֵי הִיא כִּבְנוֹת יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב: כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פ, ט): גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ. פֹּרִיָּה, שֶׁהִיא טוֹעֶנֶת פֵּרוֹת וְלֹא כְּגֶפֶן בּוֹקֵק, שֶׁהִיא זוֹכָה לְבָנִים. (תהלים קכח, ג): בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ, בִּזְּמַן שֶׁהִיא נוֹהֶגֶת בְּעַצְמָהּ דַּת יְהוּדִית, שֶׁהִיא צְנוּעָה, זוֹכָה שֶׁיּוֹצְאִין מִמֶּנָּה בָּנִים בַּעֲלֵי מִקְרָא בַּעֲלֵי מִשְׁנָה בַּעֲלֵי מַעֲשִׂים טוֹבִים, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים קכח, ג): בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים, מָה הַזַּיִת הַזֶּה זֵיתִים לַאֲכִילָה, זֵיתִים לְיַבֵּשׁ, וְזֵיתִים לְשֶׁמֶן, וְשַׁמְּנוֹ דוֹלֵק יָפֶה מִכָּל הַשְּׁמָנִים, וְאֵין עָלָיו נוֹשְׁרִין לֹא בִּימוֹת הַחַמָּה וְלֹא בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, כָּךְ בָּאִים בְּנֵי הַגֵּרִים, מֵהֶם בַּעֲלֵי מִקְרָא, מֵהֶם בַּעֲלֵי מִשְׁנָה, מֵהֶם בַּעֲלֵי מַשָֹּׂא וּמַתָּן, מֵהֶן חֲכָמִים, מֵהֶם נְבוֹנִים וּמֵהֶם יוֹדְעֵי דָּבָר בְּעִתּוֹ, וְיֵשׁ לָהֶם זֶרַע קַיָּם לְעוֹלָם. (תהלים קכח, ג): סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ, שֶׁלְּבָנֶיךָ יַעֲמֹד זְכוּתְךָ, שֶׁמִּשֻׁלְחָנְךָ יִזְכּוּ בָנֶיךָ לְמַעֲלוֹת גְּדוֹלוֹת, (תהלים קכח, ד): הִנֵּה כִּי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא ה', שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּאַבְרָהָם וְשָׂרָה שֶׁהָיוּ גֵּרִים, וְהָיָה אַבְרָהָם יָרֵא ה' הוּא נִתְבָּרֵךְ בָּעִנְיָן הַזֶּה, וְכֵן יִתְבָּרְכוּ כָּל הַגֵּרִים שֶׁיִּנְהֲגוּ כְּמִנְהָגָם. (תהלים קכח, ה): יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּוֹן, מְלַמֵּד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבָרְכָם מִמָּקוֹם שֶׁהוּא מְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל. וּמִנַּיִן שֶׁהַבְּרָכוֹת יוֹצְאוֹת מִצִּיּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלג, ג): כְּטַל חֶרְמוֹן שֶׁיֹּרֵד עַל הַרְרֵי צִיּוֹן וגו', וְאוֹמֵר (תהלים קכח, ה): יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּוֹן וגו' וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלָיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ, שֶׁיִּזְכּוּ לִרְאוֹת בְּטוּב יְרוּשָׁלַיִם לֶעָתִיד לָבוֹא. (תהלים קכח, ו): וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל, וְכִי בִּשְׁבִיל שֶׁיִּרְאֶה הַגֵּר בָּנִים לְבָנָיו יָבוֹא שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא בְּגֵר צֶדֶק הַכָּתוּב מְדַבֵּר, שֶׁזּוֹכֶה שֶׁמַּשִֹּׂיא בִּתּוֹ לְכֹהֵן וְזוֹכֶה וְעוֹמְדִים מִבָּנֶיהָ, שֶׁהֵם בְּנֵי בָנָיו, כֹּהֲנִים שֶׁמְבָרְכִין אֶת יִשְׂרָאֵל וְאוֹמְרִים (במדבר ו, כד כו): יְבָרֶכְךָ וגו', יָאֵר ה' וגו', יִשָֹּׂא ה' וגו', לְכָךְ נֶאֱמַר: שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל. כְּשֵׁם שֶׁמָּצִינוּ בְּרָחָב הַזּוֹנָה עַל שֶׁהִכְנִיסָה אֶת הַמְרַגְּלִים לְבֵיתָהּ וּמִלְּטָה אוֹתָם הֶעֱלָה עָלֶיהָ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּאִלּוּ עִמּוֹ עָשְׂתָה וְנָתַן לָהּ שְׂכָרָהּ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (יהושע ב, ד): וַתִּקַּח הָאִשָּׁה אֶת שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים, וַתִּצְפְּנֵם אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא (יהושע ב, ד): וַתִּצְפְּנוֹ. וּמַה שָֹּׂכָר נָטְלָה, שֶׁנִּשְׂאוּ מִבְּנוֹתֶיהָ לַכְּהֻנָּה וְיָלְדוּ בָנִים שֶׁהָיוּ עוֹמְדִים וּמְשַׁמְּשִׁים עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְהָיוּ נִכְנָסִין לַמִּקְדָּשׁ וּמְבָרְכִין אֶת יִשְׂרָאֵל בַּשֵּׁם הַמְּפֹרָשׁ, וְאֵלּוּ הֵן: בָּרוּךְ בֵּן נֵרִיָה וּשְׂרָיָה בֶּן מַחְסֵיָה, וְיִרְמְיָה בֶּן חִלְקִיָּה, וַחֲנַמְאֵל בֶּן שַׁלֻּם. הֲרֵי לָמַדְנוּ שֶׁאֵין הַכָּתוּב מְדַבֵּר אֶלָּא בְּגֵרֵי הַצֶּדֶק, לְכָךְ נֶאֱמַר: וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל. וְכֵן רָמַז משֶׁה בַּתּוֹרָה כֵּן, שֶׁאַחַר פָּרָשַׁת גֶּזֶל הַגֵּר, כְּתִיב: וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו לוֹ יִהְיוּ, לוֹמַר שֶׁגֵּר שֶׁמִּתְגַּיֵּר לְשֵׁם שָׁמַיִם זוֹכֶה שֶׁיּוֹצְאִים מִבָּנָיו בָּנִים שֶׁיִּהְיוּ הַקֳּדָשִׁים שֶׁלָּהֶם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (דברים י, יח): וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה. עֲקִילַס הַגֵּר נִכְנַס אֵצֶל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמַר לוֹ הֲרֵי כָּל שִׁבְחוֹ שֶׁל גֵּר וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה, אָמַר לוֹ וְכִי קַלָּה הִיא בְּעֵינֶיךָ דָּבָר שֶׁנִּתְחַבֵּט עָלָיו אוֹתוֹ זָקֵן (בראשית כח, כ): וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבּוֹשׁ, וּבָא זֶה וְהוֹשִׁיטָהּ לוֹ בְּקָנֶה, נִכְנַס אֵצֶל רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הִתְחִיל מְנַחֲמוֹ בִּדְבָרִים, לֶחֶם זוֹ תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ט, ה): לְכוּ לַחְמוּ בְלַחְמִי. שִׂמְלָה זוֹ טַלִּית, זָכָה אָדָם לְתוֹרָה זָכָה לְמִצְווֹת, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמַּשִֹּׂיאִין בְּנוֹתֵיהֶם לַכְּהֻנָּה וְיִהְיוּ בְּנֵי בְנֵיהֶם מַקְרִיבִים עוֹלוֹת עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. לֶחֶם זֶה לֶחֶם הַפָּנִים, וְשִׂמְלָה אֵלּוּ בִּגְדֵי כְּהֻנָּה גְדוֹלָה. הֲרֵי בַּמִּקְדָּשׁ, בַּגְּבוּלִים מִנַּיִן, לֶחֶם זוֹ חַלָּה, וְשִׂמְלָה זוֹ רֵאשִׁית הַגֵּז, לְכָךְ נֶאֱמַר: וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו לוֹ יִהְיוּ בְּפָרָשַׁת הַגֵּר.

ד"א קח את הלוים. זש"ה ה' צדיק יבחן (תהלים יא ה), אין הקב"ה מעלה את האדם לשררה, עד שבוחן ובודק אותו תחלה, וכיון שהוא עומד בנסיונו, הוא מעלה אותו לשררה, וכן אתה מוצא באבינו אברהם ניסה אותו הקב"ה עשר נסיונות, ועמד בנסיונו, ואחר כך בירכו, שנאמר וה' ברך את אברהם בכל (בראשית כד א), וכן יצחק ניסהו בימי אבימלך, ועמד בנסיונו, ואחר כך ברכו, שנאמר ויזרע יצחק בארץ ההוא [וגו' ויברכהו ה'] (שם כו יב), וכן יעקב ניסהו בכל אותן הצרות, בעשו ובדינה וביוסף, והיאך יצא מבית אביו ואמו, כי במקלי עברתי וגו' (שם לב יא), וברכו, שנאמר וירא אלהים אל יעקב עוד [בבואו מפדן ארם ויברך אותו] (שם לה ט), וכן יוסף ניסהו באשת פוטיפר, והיה חבוש י"ב שנה, ואחר כך יצא ונעשה מלך, על שעמד בנסיונו, הוי ה' צדיק יבחן, ואף שבטו של לוי נתנו נפשם על קדושת שמו של הקב"ה, שלא תבטל התורה, שבשעה שהיו ישראל במצרים, מאסו את התורה, ואת המילה, והיו כולם עובדי ע"ז, שכן יחזקאל מוכיחן, שנאמר ואמרת אליהם כה אמר ה' אלהים ביום בחרי בישראל וגו' (יחזקאל כ ה), ומה כתיב בסוף, וימרו בי ולא אבו לשמוע אלי [איש את שקוצי עיניהם לא השליכו ואת גלולי מצרים לא עזבו] (שם שם ח), מה עשה הקב"ה הביא חשך על המצרים שלשת ימים, והרג בהם כל רשעי ישראל, שכן הוא אומר [כאשר נשפטתי את אבותיכם במדבר בארץ מצרים] [וגו'] וברותי מכם וגו' (שם שם לו לח), וכן הוא אומר התאנה חנטה פגיה וגו' (שה"ש ב יג), אלו הרשעים שהיו בישראל, והגפנים סמדר נתנו ריח (שם), אלו הנשארים שעשו תשובה ונתקבלו, קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך (שם), שהרי הגיע קץ הגאולה, אבל שבטו של לוי כולם היו צדיקים, והיו עושים את התורה, שנאמר כי שמרו אמרתך (דברים לג ט), זו התורה, ובריתך ינצורו (שם), זו המילה, ולא עוד אלא כשעשו ישראל את העגל לא נשתתפו שם שבטו של לוי, שנאמר ויעמד משה בשער המחנה ויאמר מי לה' אלי ויאספו אליו כל בני לוי (שמות לב כו), כיון שאמר משה [שימו] איש חרבו על ירכו (שם שם כז), מיד עשו כן, ולא נשאו פנים, וכן משה מברכן האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו וגו', כי שמרו אמרתך ובריתך ינצרו (דברים לג ט), כיון שראה הקב"ה שהיו כולם צדיקים, וניסה אותם ועמדו בנסיונם, שנאמר אשר נסיתו במסה (שם שם ח), מיד אמר הקב"ה והיו לי הלוים, לקיים מה שנאמר ה' צדיק יבחן (תהלים יא ה), אבל רשעים כתיב בהם ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו (שם), אמר דוד אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו (שם קכח א).