תהילים קלג:ב מדרש: קוהלת רבה, מדרש תנחומא, מדרש לקח טוב ואוצר מדרשים

סדרא תנינא
טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב, שֶׁמֶן טוֹב יוֹרֵד, וְשֵׁם טוֹב עוֹלֶה. שֶׁמֶן טוֹב לִשְׁעָתוֹ, וְשֵׁם טוֹב לְעוֹלָם. שֶׁמֶן טוֹב כָּלֶה, וְשֵׁם טוֹב אֵינוֹ כָּלֶה. שֶׁמֶן טוֹב בְּדָמִים, וְשֵׁם טוֹב בְּחִנָם. שֶׁמֶן טוֹב נוֹהֵג בַּחַיִּים, וְשֵׁם טוֹב נוֹהֵג בַּחַיִּים וּבַמֵּתִים. שֶׁמֶן טוֹב בָּעֲשִׁירִים, וְשֵׁם טוֹב בָּעֲנִיִּים וּבָעֲשִׁירִים. שֶׁמֶן טוֹב מְהַלֵּךְ מִקִּיטוֹן לַטְרַקְלִין, וְשֵׁם טוֹב הוֹלֵךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ. שֶׁמֶן טוֹב נוֹפֵל עַל הַמֵּת וּמַבְאִישׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת י, א): זְבוּבֵי מָוֶת יַבְאִישׁ יַבִּיעַ שֶׁמֶן רוֹקֵחַ. שֵׁם טוֹב נוֹפֵל עַל הַמֵּתִים וְאֵינוֹ מַבְאִישׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ד, לה): וַיַּעַל וַיִּגְהַר עַל הַיֶּלֶד וגו'. שֶׁמֶן טוֹב נוֹפֵל עַל הַמַּיִם וְנִדּוֹחַ, וְשֵׁם טוֹב נוֹפֵל עַל הַמַּיִם וְאֵינוֹ נִדּוֹחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (יונה ב, יא): וַיֹּאמֶר ה' לַדָּג וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה. שֶׁמֶן טוֹב נוֹפֵל עַל הָאוּר וְנִשְׂרַף, וְשֵׁם טוֹב נוֹפֵל עַל הָאוּר וְאֵינוֹ נִשְׂרָף, דִּכְתִיב (דניאל ג, כו): בֵּאדַיִן נָפְקִין וגו'. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן מָצִינוּ בַּעֲלֵי שֶׁמֶן טוֹב נִכְנְסוּ לִמְקוֹם חַיִּים וְיָצְאוּ הֵם שְׂרוּפִין, וּבַעֲלֵי שֵׁם טוֹב נִכְנְסוּ לִמְקוֹם מֵתִים וְיָצְאוּ חַיִּים, נָדָב וַאֲבִיהוּא, נִכְנְסוּ לִמְקוֹם חַיִּים וּמֵתוּ, חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, נִכְנְסוּ לְאַתּוּן נוּרָא וְיָצְאוּ חַיִּים. לְכָךְ נֶאֱמַר: טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב וגו'.

דָּבָר אַחֵר, טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב. שֵׁם טוֹב עוֹלֶה, וְשֶׁמֶן טוֹב יוֹרֵד. שֵׁם טוֹב עוֹלֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָדוֹל, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ (בראשית יב, ב). וְשֶׁמֶן טוֹב יוֹרֵד, שֶׁנֶּאֱמַר: כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ יֹרֵד (תהלים קלג, ב). שֶׁמֶן טוֹב, לְפִי שָׁעָה. וְשֵׁם טוֹב, לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ יִנּוֹן שְׁמוֹ (תהלים עב, יז). וְכֵן אַתְּ אוֹמֵר בִּנְבִיאִים וַחֲכָמִים. שֶׁמֶן טוֹב כָּלֶה, וְשֵׁם טוֹב אֵינוֹ כָלֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: שֵׁם עוֹלָם אֶתֶּן לוֹ אֲשֶׁר לֹא יִכָּרֵת (ישעיה נו, ה).

מכריז ר' אלכסנדרי מאן דבעי חיי מאן דבעי חיי (כטף) [כנוף] ואתי כולי עלמא גביה אמרו ליה הב לן חיי אמר להו (שם) נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה. התם אמרי רבי ינאי היה יושב ודורש בעליה ושמע קול רוכל מחזר בעיירות צפורי והיה אומר מי שמבקש לקנות סם חיים יבוא ויקח אמר להון ר' ינאי העלוהו אלי אמרו לו אין ר' צריך לסם זה ולא שכמותך לפי שיש בידך סמנין הרבה אמר להון אעפ"כ העלוהו אלי עלה והוציא ספר תלין והראהו מי האיש החפץ חיים מה כתיב אחריו נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה. א"ר ינאי כל ימי הייתי קורא מקרא זה ולא הבנתי להיכן הוא פשוט עד שבא הרוכל הזה והודיעני. וכן שלמה אמר (משלי כ״א:כ״ג) שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו. אין צרות אלא צרעת וכן מפורש מדרש זה בזאת החיה זאת תורת המצורע ללמדך שמות וחיים ביד לשון. ד"א מי האיש החפץ חיים זה אהרן שנאמר (מלאכי ב׳:ה׳) בריתי היתה אתו החיים והשלום. אוהב ימים לראות טוב. (תהילים קל״ג:ב׳) כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן שיורד על פי מדותיו. נצור לשונך מרע ושפתיך שכיון שראה את בניו מתים באהל מועד ואמר לו משה (ויקרא י) הוא אשר דבר יי בקרובי אקדש וידום אהרן. ואע"פ שכתוב בפרשת ויהי ביום השמיני מיתת שני בני אהרן חזר ושנה עליה שנאמר (שם טז) וידבר יי אל משה אחרי מות שני בני אהרן. מה היה הדבר להזהיר את אהרן על ביאת המקדש לפי שהיה אהרן קדוש ובגדיו בגדי קדש ונמשח בשמן הקדש נאה לו לבא אל הקדש לשרת פני קדוש ונורא שמו. אחרי מות שני בני אהרן שמיתת שניהם שוה. בקרבתם לפני יי וימתו. ר' יוסי הגלילי אומר על הקריבה מתו ולא על ההקרבה וכן אמר רבי עקיבא בקרבתם לפני יי וימתו. וכתיב (שם י) ויקריבו לפני יי אש זרה אשר וגו'. ללמדך שעל הקריבה מתו ולא על ההקרבה. בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם (במדבר ג) בהקריבם לפני יי אש זרה ללמדך שעל הקריבה מתו ולא על ההקרבה: