תהילים קלה:ו מדרש: שמות רבה, מדרש תנחומא ותנחומא בובר

ויאמר ה' אל משה נטה ידך על השמים - הדא הוא דכתיב ( תהלים קלה, ו): כל אשר חפץ ה' עשה וגו'. אמר דוד: אף על פי, שגזר הקדוש ברוך הוא, (שם קטו, טז): השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם. משל למה הדבר דומה? למלך שגזר ואמר: בני רומי לא ירדו לסוריא ובני סוריא לא יעלו לרומי. כך, כשברא הקדוש ברוך הוא את העולם, גזר ואמר: השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם. כשבקש ליתן התורה, בטל גזירה ראשונה, ואמר: התחתונים יעלו לעליונים והעליונים ירדו לתחתונים, ואני המתחיל, שנאמר ( שמות יט, כ): וירד ה' על הר סיני. וכתיב (שם כד, א): ואל משה אמר עלה אל ה', הרי, כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ וגו'. כמו כן כשבקש אמר (בראשית א, ט): יקוו המים. וכשבקש, עשה את היבשה ים ותהום, שנאמר (עמוס ה, ח; ט, ו): הקורא למי הים. ואומר (בראשית ז, יא): ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה. וכשבקש, עשה את הים ותהומות יבשה, שנאמר (שמות יד, כט): ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים. ואומר (תהלים קו, ט): ויוליכם בתהומות כמדבר. וכן במצרים, במשה שהיה בארץ, נתן לו רשות לשלוט במעשה שמים, שנאמר: ויאמר ה' אל משה נטה ידך על השמים וגו'. למה הביא עליהם ברד? לפי ששמו ישראל נוטעי כרמים, וגנות, ופרדסים, ואילנות, לפיכך הביא עליהם ברד, ושבר את הכל. על האדם ועל הבהמה, כיון שראה הקדוש ברוך הוא שלא שמעו לדבריו מה שאמר להם (שמות ט, יט) שלח העז - אמר הקדוש ברוך הוא: כדי שיבא הברד על הכל:

‎וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה נְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וִיהִי בָרָד (שמות ט, כב). זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ ה' עָשָׂה בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ (תהלים קלה, ו). הַשָּׁמַיִם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה' וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם (תהלים קטו, טז). מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁגָּזַר וְאָמַר: בְּנֵי רוֹמִי לֹא יֵרְדוּ לְסוּרִיָּא, וּבְנֵי סוּרִיָּא לֹא יַעֲלוּ לְרוֹמִי. כָּךְ כְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם, גָּזַר וְאָמַר: הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה' וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם. כְּשֶׁבִּקֵּשׁ לִתֵּן אֶת הַתּוֹרָה, בִּטֵּל אֶת הַגְּזֵרָה הָרִאשׁוֹנָה וְאָמַר: הַתַּחְתּוֹנִים יַעֲלוּ לָעֶלְיוֹנִים, וְהָעֶלְיוֹנִים יֵרְדוּ לַתַּחְתּוֹנִים, וַאֲנִי הַמַּתְחִיל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי וְגוֹ' (שמות יט, כ). וּכְתִיב: וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל ה' (שמות כד, א). הֱוֵי, כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ וְגוֹ'.

ד"א לא היה צריך לומר מן השמים, אלא מן הארץ, שאין דרכו של לחם לעלות אלא מן הארץ, וזש"ה כל אשר חפץ ה' עשה וגו' (תהלים קלה ו), כשביקש קרע הים לפני ישראל ועשאו יבשה, וכשביקש עשאו ים, דרכו של שמים להוריד טל ומטר, והארץ להוציא לחם, שנאמר ארץ ממנה יצא לחם (איוב כח ה). וכשביקש הוריד הלחם מן השמים, שנאמר הנני ממטיר לכם לחם וגו', והטל עולה מן הארץ, שנ אמר ותעל שכבת הטל (שמות טז יד). זש"ה כי יהיו (לי עבדים) [לו לעבדים] וגו' (דה"ב יב ח), ולא יהיו עבדים לנבוכדנצר, שנאמר ויהיו בהם מבני יהודה דניאל וגו' (דניאל א ו), מה היה עושה להם, וימן להם המלך [דבר יום ביומו] (שם שם ה), במדה, אבל כשהורדת להם מן, היה יורד כשם שהמטר יורד, ואין לו קצבה. כך הייתי ממטיר [לכם לחם מן השמים].