מדרש על תהילים קלו:א

מִשְׁנָה. מַעֲשֶׂה שֶׁגָּזְרוּ תַּעֲנִית בְּלֹד, וְיָרַד לָהֶם גְּשָׁמִים קֹדֶם חֲצוֹת. אָמַר לָהֶם רַבִּי טַרְפוֹן: צְאוּ וְאִכְלוּ וּשְׁתוּ וַעֲשׂוּ אוֹתוֹ יוֹם־טוֹב, יָצְאוּ וְאָכְלוּ וְשָׁתוּ וְאוֹתוֹ הַיּוֹם עֲשָׂאוּהוּ יוֹם־טוֹב, וּבָאוּ בֵּין הָעַרְבַּיִם וְאָמְרוּ הַלֵּל הַגָּדוֹל, (איזהו הלל הגדול? (תהילים קל״ו:א׳-ב׳) "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, הודו לאדוני האדונים כי לעולם חסדו".) גְּמָרָא. וְלֵימְרוּ הַלֵּל מֵעִיקָרָא! אַבַּיֵי וְרָבָא דְּאַמְרֵי תַּרְוַיְהוּ: לְפִי שֶׁאֵין אוֹמְרִים הַלֵּל הַגָּדוֹל אֶלָּא בְּנֶפֶשׁ שְׂבֵעָה, וְכֶרֶס מְלֵאָה. אֵינִי! וְהָא רַב פָּפָּא אִיקְלַע לְבֵי כְּנִישְׁתָּא דְּאַבֵּי גּוֹבֵר, [וְגָזַר תַּעֲנִית], וְיָרְדוּ לָהֶם גְּשָׁמִים קֹדֶם חֲצוֹת, וְאָמַר לָהֶם: אִמְרוּ הַלֵּל הַגָּדוֹל וַהֲדַר אִכְלוּ וּשְׁתוּ. שַׁאנִי בְּנֵי מָחוֹזָא, דִּשְׁכִיחָא בְּהוּ שִׁכְרוּת.

טוביהו ברבי אליעזר אומר וישם לך שלום. שאפילו אויביו משלימים עמו כענין שנאמר (שם ה) כי עם אבני השדה בריתך וחית השדה השלמה לך. וישם לך שלום. מן המלחמות. שנא' (דברי הימים א כ״ב:ט׳) כי שלמה יהיה שמו ושלום (יהיה) [וגו'] בימיו. (משלי ט״ז:ז׳) ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו. ד״א וישם לך שלום. מן החיות ומן המזיקין שנאמר (דברי הימים א כ״ב:ט׳) כי שלמה יהיה שמו ושלום ושקט (יהיו) [וגו'] בימיו. ד״א וישם לך שלום שנאמר (ישעיהו ל״ב:י״ח) וישב עמי בנוה שלום ובמשכנות מבטחים ובמנוחות שאננות. הרי כאן ברכה שלישית ויש בה שבעה תיבות שהן עשרים וחמש אותיות. של שבעה שבעה. השבת שביעי קדש. השמטה שביעית. שבעת ימי נדה. שבעת ימי לידה. שבעת ימי מצה. שבעת ימי סוכה. וכן כיוצא בהן שניתנו על ידי משה רבינו שעמד לאחר עשרים וחמשה דורות. עשרים עד אברהם אבינו. אדם. שת. אנוש. קינן. מהללאל. ירד. חנוך. מתושלח. למך. נח. שם. ארפכשד. שלח. עבר. פלג. רעו. שרוג. נחור. תרח. אברהם. יצחק. יעקב. לוי. קהת. עמרם. הרי חמשה ועשירים דורות. ואח״כ עמד משה רבינו ועליהם אמר דוד כ״ו (תהילים קל״ו:א׳) הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו שהיה העולם עומד כל אותן הדורות בחסד הבורא בלא תורה שנקראת חסד וכנגד ברכת כהנים שהם גה״ז (ושבעה) תיקנו חכמים ז״ל וקורין בתורה בשני ובחמישי ג' וחמשה ביום טוב ושבעה בשבת. וכנגד אלו האותיות חילק יחזקאל (יחזקאל מ״ה:י״ב) המנה יהיה לכם וכנגד שלש יודי״ן יברכך יאר ישא כותבין את השם בשלשה יודי״ן:

כְּתִיב ה' צַדִּיק יִבְחָן וְרָשָׁע וְאֹהֵב חָמָס שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ (תהלים יא, ה): אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן הַיּוֹצֵר הַזֶּה אֵינוֹ בּוֹדֵק קַנְקַנִּים מְרוֹעָעִים, שֶׁאֵינוֹ מַסְפִּיק לָקוּשׁ עֲלֵיהֶם אַחַת עַד שֶׁהוּא שׁוֹבְרָם, וּמִי הוּא בּוֹדֵק בְּקַנְקַנִּים יָפִים, אֲפִלּוּ מֵקִישׁ עֲלֵיהֶם כַּמָּה פְעָמִים אֵינָם נִשְׁבָּרִים, כָּךְ אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְנַסֶּה אֶת הָרְשָׁעִים אֶלָּא אֶת הַצַּדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ה' צַדִּיק יִבְחָן, וּכְתִיב (בראשית כב, א): וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה הַפִּשְׁתָּנִי הַזֶּה בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁהַפִּשְׁתָּן שֶׁלּוֹ יָפָה כָּל שֶׁהוּא כּוֹתְשָׁהּ הִיא מִשְׁתַּבַּחַת וְכָל זְמַן שֶׁהוּא מַקִּישׁ עָלֶיהָ הִיא מִשְׁתַּמֶּנֶת, וּבְשָׁעָה שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁהַפִּשְׁתָּן שֶׁלּוֹ רָעָה, אֵינוֹ מַסְפִּיק לָקוּשׁ עָלֶיהָ אַחַת עַד שֶׁהִיא פּוֹקַעַת, כָּךְ אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְנַסֶּה אֶת הָרְשָׁעִים אֶלָּא אֶת הַצַּדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ה' צַדִּיק יִבְחָן, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מָשָׁל לְבַעַל הַבַּיִת שֶׁהָיָה לוֹ שְׁתֵּי פָּרוֹת אַחַת כֹּחָהּ יָפֶה וְאַחַת כֹּחָהּ רַע, עַל מִי הוּא נוֹתֵן אֶת הָעֹל לֹא עַל זֹאת שֶׁכֹּחָהּ יָפֶה, כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְנַסֶּה אֶת הַצַּדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ה' צַדִּיק יִבְחָן, ה' צַדִּיק יִבְחָן זֶה נֹחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר ה' לְנֹחַ. כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מָצִינוּ שֶׁאוֹמְרִים מִקְצַת שִׁבְחוֹ שֶׁל אָדָם בְּפָנָיו וְכֻלּוֹ שֶׁלֹא בְּפָנָיו, שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר בְּנֹחַ (בראשית ו, ט): אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה, שֶׁלֹא בְפָנָיו, וּכְתִיב: כִּי אוֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי, בְּפָנָיו. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אָמַר מָצִינוּ שֶׁאוֹמְרִים מִקְצַת שִׁבְחוֹ שֶׁל מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם בְּפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סו, ג): אִמְרוּ לֵאלֹהִים מַה נּוֹרָא מַעֲשֶׂיךָ, שֶׁלֹא בְפָנָיו אוֹמֵר (תהלים קלו, א): הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר יז, יז): וְקַח מֵאִתָּם מַטֶּה מַטֶּה לְבֵית אָב, רַבִּי יִצְחָק אָמַר מָטוּ מָטוּ בָנַי מָטוּ בָּעֵגֶל מָטוּ בַּמְּרַגְּלִים. רַבִּי לֵוִי אָמַר עָלוּ בָּהֶם שְׁנֵי שְׁבָטִים, שֵׁבֶט כְּהֻנָּה וְשֵׁבֶט מַלְכוּת. אַתְּ מוֹצֵא שֶׁכָּל מַה שֶּׁכָּתוּב בָּזֶה כָּתוּב בָּזֶה, בָּזֶה מְשִׁיחָה וּבָזֶה מְשִׁיחָה. בָּזֶה מַטֶּה וּבָזֶה מַטֶּה. בָּזֶה בְּרִית מֶלַח וּבָזֶה בְּרִית מֶלַח. בָּזֶה פַּעַם וּבָזֶה פַּעַם. בָּזֶה נֵזֶר וּבָזֶה נֵזֶר. בָּזֶה קְרִיבָה וּבָזֶה קְרִיבָה. בָּזֶה שַׁלְשֶׁלֶת יוּחָסִין וּבָזֶה שַׁלְשֶׁלֶת יוּחָסִין. בָּזֶה צִיץ וּבָזֶה צִיץ. אָמַר רַבִּי לֵוִי (איוב לו, ז): לֹא יִגְרַע מִצַּדִּיק עֵינָיו, עֵינוֹהִי דֻּגְמַת דִּידֵיהּ, כְּאִינַשׁ דַּאֲמַר עֵינוֹהִי דְּפוּרְיָה. (איוב לו, ז): וְאֶת מְלָכִים לַכִּסֵּא, לֵאָה תָּפְסָה פֶּלֶךְ הוֹדָיָה, וְעָמְדוּ הֵימֶנָּה בַּעֲלֵי הוֹדָיָה, יְהוּדָה (בראשית לח, כו): וַיַּכֶּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי. דָּוִד אָמַר (תהלים קלו, א): הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב. דָּנִיֵּאל אָמַר (דניאל ב, כג): לָךְ אֱלָהּ אֲבָהָתִי מְהוֹדֵא וּמְשַׁבַּח אֲנָה, רָחֵל תָּפְסָה פֶּלֶךְ שְׁתִיקָה, וְעָמְדוּ כָּל בָּנֶיהָ בַּעֲלֵי מִסְטִירִין. בִּנְיָמִין (שמות כח, כ): יָשְׁפֵה, יֵשׁ פֶּה, יוֹדֵעַ בִּמְכִירָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף וְאֵינוֹ מַגִּיד. שָׁאוּל (שמואל א י, טז): וְאֶת דְּבַר הַמְּלוּכָה לֹא הִגִּיד לוֹ. אֶסְתֵּר (אסתר ב, כ): אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ. עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה, בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר עַל כֵּן מְרֻבֶּה בְּאֻכְלוּסִין. וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת, אָמַר רַבִּי אָמִי מִי מַעֲמִיד רַגְלָהּ שֶׁל אִשָּׁה בְּתוֹךְ בֵּיתָהּ, בָּנֶיהָ.

לשלמה אלקים משפטיך למלך תן. זה שאמר הכתוב (ישעיה ג י) אמרו צדיק כי טוב. אר"י בר שלום מי הוא זה שנקרא צדיק זה הקב"ה שנאמר (תהלים יא ז) כי צדיק ה' צדקות אהב. למה אם יש בידינו זכות יתן לנו משלנו ואם לאו צדקה יעשה לנו משלו וכי יש צדיק גדול מזה. הוי אמרו צדיק כי טוב. דבר אחר אמרו צדיק כי טוב א"ר איבו בשעה שברא הקב"ה את העולם את מוצא שנאמר בכל יום ויום כי טוב כיון שגמר מה כתיב (בראשית א לא) וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. א"ר יוסי בר חנינא כשבקש הקב"ה לשלוח משה למצרים אמר לו משה (שמות ג יג) ואמרו לי מה שמו אמר לו הקב"ה אני אומר לך (שם יד) אהיה אשר אהיה. את מוצא ג' פעמים כתוב אהיה אמר הקב"ה ברחמים בראתי את העולם וברחמים אני עתיד לנהגו כיון שהלך משה ואמר להם אמרו מה עלינו לומר לצדיקו של עולם שהוא טוב אמרו צדיק כי טוב וכן הוא אומר (תהלים קלו א) הודו לה'. דבר אחר כי פרי מעלליו אינו אומר אלא מעלליהם אלו צדיקים שמניחים לבניהם פרי מעשיהם. ואף דוד הניח לשלמה בנו פרי מעשיו שנאמר (שמואל-ב ח טו) ויהי דוד עושה משפט וצדקה בארץ. ואף על שלמה אמר משפטיך למלך תן משפט אינו אומר אלא משפטיך אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם תן משפטיך למלך כשם שאתה דן בלא עדים ובלא התראה כך יהא שלמה דן בלא עדים ובלא התראה. אמר לו הקב"ה חייך כך אני עושה שנאמר (דברי הימים-א כט כג) וישב שלמה על כסא ה' וכי אפשר לו לאדם לישב על כסא ה' והלא כתיב (דניאל ז ט) כורסיה שביבין דינור אלא שהיה דן כיוצרו בלא עדים ובלא התראה. וזהו דינן של זונות שנאמר (מלכים-א ג טז) אז תבאנה שתים נשים זונות. רב אמר רוחות היו. ושמואל אמר זונות ממש. ר' בנימין בשם ר' יהודה אמר זונות היו ובאו לפניו לדין שנאמר (שם יז) ותאמר האשה האחת בי אדוני המלך וגו'. והאחרת אומרת (שם כב) לא כי בנך המת ובני החי. א"ר סימון צריך הדיין לשקול טענותיהן כיון ששמע המלך כן אמר (שם כב) גזרו את הילד. התחיל פיו נובע בחכמה אמר צפה הקב"ה שהדין הזה עתיד לבוא לפני לפיכך ברא לאדם זוגות שני עינים ושתי אזנים ושתי נקבי חוטם שתי רגלים ושתי ידים. התחיל אומר גזרו את הילד החי לשנים. אר"י בר' אלעאי אילו הייתי שם פיקרין הייתי נותן על צוארו לא די לאחד שמת אלא עוד לשני היה גוזר כיון שראו סנקליטין שלו התחילו אומרים (קהלת י טז) אי לך ארץ שמלכך נער. כיון שאמר תנו לה את הילד החי והמת אל תמיתוהו יצתה בת קול ואמרה לו היא אמו כיון שראו ישראל כך אמרו (שם יז) אשריך ארץ שמלכך בן חורין. הוי משפטיך למלך תן. א"ר אלעזר בשלשה מקומות הופיע הקב"ה. בבית דינו של שם שנאמר (בראשית לח כו) צדקה ממני. מנא ידע דילמא כי היכי דאזיל איהו לגבה אזל נמי איניש אחרינא אלא יצאת בת קול ואמרה ממני יצאו כבושין. בבית דינו של שמואל שנאמר (שמואל-א יב ה) עד ה' בכם ויאמר עד. ויאמרו עד מבעי ליה אלא יצתה בת קול ואמרה אני עד בדבר הזה. בבית דינו של שלמה שנאמר (מלכים-א ג כז) והמת אל תמיתוהו היא אמו. מנא ידע שלמה דילמא עירומי קא מיערמי כי היכי דליתבה ניהלה אלא בת קול יצאת ואמרה היא אמו:

הודו לה' כי טוב וגו'. אמר רבי יהושע בן לוי הודו למי שגובה חובתו של אדם בטובתו עשיר בשורו עני בשיו יתום בביצתו אלמנה בתרנגולתה. ואמר רבי יהושע בן לוי הני כ"ו כי לעולם חסדו כנגד מי. כנגד כ"ו דורות שברא הקב"ה ולא נתן להם תורה וזן אותם בחסדו. למה נקרא שמו הלל הגדול. אמר רבי יוחנן מפני שיושב הקב"ה ברומו של עולם ומחלק מזונות לכל בריה. מהיכן הלל הגדול. אמר רב יהודה מהודו ועד על נהרות בבל. ר' יוחנן אמר משיר המעלות ועד על נהרות בבל. רב אחא ברבי יעקב אמר מכי יעקב בחר לו יה עד על נהרות בבל: