תהילים קלז:ז מדרש: אוצר מדרשים, פסיקתא דרב כהנא, איכה רבה ועין יעקב

זכרה ירושלם – היאך נהפך כבודה ויקרה וגדולתה לקלון ולחרפה ולשפלה, שכן כתיב הקרובות והרחוקות ממך וגו׳ (יחזקאל כ״ב ה׳). ימי עניה – שהיו מענין את הצדיקים. ומרודיה – שהיו מורדים לפני המקום. ד״א, זכרה ירושלם – אין הכסיל יודע הכבוד שהיה לו אלא א״כ היה נכנס לתוך צרה ואז יודע מה היא הכבוד, ואם ארעו אבל ומתו בניו ובנותיו עבדיו ושפחותיו והוא חוזר ומבקש שלוה, שאל ואמר היכן הבנים והבנות והעבדים והשפחות, לשעה קלה אבד הכל. חטא חטאה ירושלם – כפלים חטאה, שחטאה ולא שבה, ואמר אחרי עשותה את כל אלה אלי תשוב ולא שבה (ירמיה ג׳ ז'), ועוד אין איש ניחם על רעתו (שם ח׳ ו'), והיו חוטאים ואומרים לא חטאנו, שכן כתיב הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי (שם ב׳ ל"ה). חטא חטאה – למה כפליים? אלא למקום ולבריותיו, על עצמו ועל אחרים ועל הגוים. שישראל זוכין ומזכין את הבריות כולן, שהם רואים את מעשיהם נאים והם אומרים אין אומה כיוצא בה, שנאמר ושמרתם כי היא חכמתכם וגו׳ כי מי גוי גדול וגו'. וכשישראל עושין רצונו של מקום הוא עושה להם נסים ושמו מתקדש בעולם בשבילנו כמו שנעשה במצרים ובים ובמדבר ובירדן וביריחו ובגבעון כשעמדה החמה, ובסיסרא ובפלשתים ובכושים ובאשור, ובהרבה מקומות שנעשה נסים לישראל היו כל האומות משבחים להקב״ה והיו מתגיירין ובאים בדת אלהי ישראל, שכן אתה מוצא בימי דוד שנתגיירו גוים המון רב (דהי״א כ״ב ב׳), וכן נבוכדנצר כשראה הנסים שנעשו לדניאל. וכשישראל חוטאים הוא פורע מהם, והגוים מנאצים אותם ומגדפים על המקום, שנאמר ותמיד כל היום שמי מנואץ (ישעיהו נ״ב:ה׳), ועוד כתיב ואמרו לא יראה ה׳ (תהילים צ״ד:ז׳), לכך חטא חטאה ירושלם. כל מכבדיה הזילוה – אלו הבבליים, בראשונה היו מביאים מנחה בימי חזקיה לדרוש המופת אשר היה בארץ, והיום בזזו את כל יקרה, למה? שראו ערותה, שבאו במקדש וראו בקירות ההיכל חקוקים כל רמש ובהמה ושקץ וכל גלולים, שנאמר ואבוא ואראה והנה כל תבנית (יחזקאל ח׳), עד ששמו אותו כבית המנוגע שיש בו צרעת, לכך נאמר הזילוה כי ראו ערותה, אוי להן לישראל מה עשו בבית קדשי הקדשים, עשו אותו כבית המנוגע שיש בו צרעת! במצורע כתיב כי בדד ישב וכאן כתיב איכה ישבה בדד. כיון שבא מנשה והכניס צלם בהיכל, ובימי צדקיהו שהיו מציירין צורות ע״ז בכתלי בית המקדש, הלך בעל הבית כביכול אצל ירמיהו הכהן הנביא ואמר לו, הרי טמאו את ביהמ״ק, שכן כתיב ובא אשר לו הבית (ויקרא י״ד:ל״ה) – זה הקב״ה, וכן הוא אומר יען ביתי אשר חרב (חגי א׳:ט׳). מה כתיב? וצוה הכהן ופנו את הבית, וכאן כתיב ואת הסירות ואת היעים וגו׳ לקח רב הטבחים וגו׳ (מ״א כ״ה). וראה הכהן את הנגע – זה יחזקאל הכהן שהיה בגולה והיה קורא תגר לפני המקום שחרב את ביהמ"ק, מה עשה לו הקב״ה, נטלו בהרף עין והעמידו בביהמ״ק, והראה לו כל דמות ע״ז שהיו מצוירין בכותלי ביהמ״ק, שנאמר וישלח תבנית יד וגו' ותבא אותי ירושלימה וגו' ואחתור בקיר וגו׳ והנה כל תבנית רמש ובהמה שקץ וגו׳ מחוקה על הקיר סביב סביב (יחזקאל ח׳ ג׳— י׳), לכך נאמר והנה הנגע בקירות הבית. והסגיר את הבית שבעת ימים, אלו הן שבעים שנה שגלו לבבל. ושב הכהן ביום השביעי – הוא עזרא הכהן שהחזיר הגולים לירושלם, שנאמר הוא עזרא עלה מבבל (עזרא ז׳:ו׳). ולקחו אבנים אחרות – זהו בנין עזרא, דכתיב והוא מתבנא אבן גלל (שם ה׳). ואם ישוב הנגע ופרח – שחזרו וקלקלו עצמן והכעיסו למקום, שנאמר ראיתי ביהודה דורכים גתות בשבת. ועוד כתיב ראיתי וגו׳ הושיבו נשים אשדודיות (נחמיה י״ג:ט״ו). מה עשה המקום? ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו, הביא לשונאיהם ונתצו ושרפו למקדש עד יסודו, שנאמר ערו ערו עד היסוד בה (תהילים קל״ז:ז׳). אמר להם אם אתם הכעסתם אותי אף אני אביא עליכם ד׳ מלכיות. אבל לעתיד לבוא הקב״ה בונה את מקדשו בבית חדש, שכן כתיב בונה ירושלם ה׳ (שם קמ״ז). ותשב אחור – שחזרה לאחוריה מה שהיתה. עד שלא נבנתה מדוד המלך, הכנעני והיבוסי היו יושבים בה, ומשנבנתה היו ישראל יושבים בה ושרתה שכינה בתוכה, ונשתעבדו לה כל האומות, ויצא שמעה בכל העולם. חזרו וחטאו, נסתלקה שכינה מתוכה, ובאו גוים ושרפו את הבית, והרגו כהנים ולוים והגלו הנביאים, וחזרה להיות מדור הגוים כמו שהיתה לפנים, לכך נאמר ותשב אחור. ד״א, שהמקום שהוציאם משם מעבדות לחרות שם החזירם לעבדות, שנאמר והשיבך ה׳ מצרים, וזהו ותשב אחור. ד״א, ותשב אחור – משחרב ביהמ״ק לא זקפו ישראל ראש אלא ויהיו לאחור ולא לפנים. ד״א, ותשב אחור – מאור כשדים יצא אברהם ונחל א״י, וכשחטאו חזרו וגלו לבבל. טומאתה בשוליה – כאשה זבה מגואלת בגדיה ורגליה מטומאת דמה, שנאמר כטומאת הנדה היתה דרכם לפני (יחזקאל ל״ו:י״ז). כי ראתה גוים באו מקדשה – לא הניח המקום לגוים לבא למקדש ולחללו ולטמאו לולא ישראל שטימאוהו. מניין? שכן כתיב ובשחטם את בניהם לגלוליהם ויבאו אל מקדשי וגו׳ (שם כ״ג). ועוד לא הניח המקום לגוים לטבוח אדם מישראל לולי ישראל ששחטו תחלה את בניהם ואת בנותיהם, שנאמר ויזבחו את בניהם ואת בנותיהם לשדים (תהילים ק״ו:ל״ז). לא הניח המקום לשרוף ספרים קדושים עד ששרפו ישראל תחלה, שכן כתיב ויהי כקרא יהודי שלש דלתות וגו׳ והשלך אל האש (ירמיה ל״ו כ״ג), לא הפסיק הקב״ה נביאים קדושים מן העולם ראשונה אלא ישראל שרדפו והרגו אותם. מנין? שכן כתיב וימרו וימרדו בך וגו׳ ואת נביאיך הרגו (נחמיה ט׳ כ״ו). לא עליכם כל עוברי דרך – מה לא עליכם, אלא בכל הדורות שלפנים לא נשמע בעולם שאכל אדם פרי בטנו, עברו כל הדורות מאדם הראשון עד ימיכם, אם נעשה לגוי אחד המעשים שנעשו לישראל, נסים שלא ראו כל גוי ראו ישראל, צרות גדולות שלא לקו בהן כל גוי לקו בהן ישראל. אשר עולל לי – מה הבוצר הזה, מאחר שלקח מן הגפן רוב האשכלות חוזר ומקרקר עוד ומעולל עוד שאר האשכלות, אותו הדרך עשה המקום לישראל: ראשונה – בא פול מלך אשור והגלה לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה. פעם שניה – בא תגלת פלאסר, הֵקַל אַרְצָה זְבֻלוּן וְאַרְצָה נַפְתָּלִי (ישעיה ח׳ כ"ג) וַיִּקַּח אֶת עִיּוֹן וְאֶת אָבֵל בֵּית מַעֲכָה וגו' וְאֶת הַגָּלִילָה כֹּל אֶרֶץ נַפְתָּלִי (מ״ב ט״ו כ"ט). פעם שלישית – בא שלמנאסר והגלה עשרת השבטים, שנאמר ויגל מלך אשור את ישראל אשורה (מלכים ב י״ח:י״א). ועוד במלכות יהודה גלו ג׳ גליות. בימי יהויקים עלה נבוכדנצר והגלה את יהויקים (דהי״ב ל״ו) וגלו עמו מירושלם. פעם שניה – שלח נבוכדנצר את נבוזראדן ולקח יהויכין וגלות אחרת עמו (שם). פעם שלישית – בא נבוכדנצר וכל חילו על ירושלם, ויצר עליה והגלה את צדקיהו המלך ושאר יהודה ובנימין (שם). פעם רביעית – בא נבוכדנצר למצרים והכה את כל היהודים היורדים שם לעזרה (ירמיה מ״ד), בשביל כך אמר הנביא עוֹלֵל יְעוֹלְלוּ כַגֶּפֶן (שם ו׳ ט').

זכור.
זכור וגו' (דברים כה:יז). כת' לץ תכה ופתי יערים (משלי יט:כה). לץ תכה, זה עמלק. ופתי יערים, זה יתרו. בשעה שבא עמלק להלחם עם ישראל מה כתי', ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים (שמות יז:ח), על ידי שריפו ידיהם מן התורה ומן המצות, שהכתו' אומר ויקרא שם המקום מסה ומריבה (שם ז), התחיל הב"ה צווח על ריב בני ישראל ועל נסותם (שם), וכן משה צווח ואומר, מה תריבון עמדי מה תנסון את י"י (שם יז:ב). א"ר לוי למה היו ישראל דומין, לאחד שהיה לו בן והרכיבו על כתיפו והיה מוליכו בשוק והיה הבן רואה דבר של חפץ ואומ' לאביו, קח לי זה. והוא לוקח לו, פעם ראשונה ופעם שנייה, ופעם שלישי ראה הבן אדם, א"ל ראיתה את אבי, א"ל שוטה אתה רוכב על כתיפיי וכל מה שאתה מבקש אני לוקח לך ואתה אומ' לזה ראית את אבי. מה עשה אביו, השליכו מעל כתיפו, בא כלב ונשכו. כך כשיצאו ישראל ממצרים, הקיפו הק' בז' ענני כבוד, שנא' יסובבנהו יבוננהו (דברים לב:י). בקשו מן נתן להם, שליו נתן להם. כיון שנתן להם כל צורכיהם התחילו מהרהרין ואומ', היש ה' בקרבנו אם אין (שמות יז:ז). אמר להם הקב"ה הרהרתם עלי, חייכם שאני מודיע לכם, הרי הכלב ונשך אתכם. ואי זה, זה עמלק שנא' ויבא עמלק (שם ח), לכך נאמ' זכור (דברים כה:יז). כת' ויאמר משה אל יהושע (שמות יז:ט). ולמה אמר ליהושע, מפני שבא משבטו של יוסף, וכתי' והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה וגו' (עובדיה א:יח), תצא להבה מבית יוסף [ותאכל] קש של בית עשו, זה יהושע שהרג לעמלק, שנאמ' ויחלוש יהושע (שמות יז:יג). הנה אנכי נצב (שם שם ט), מכאן שהצדיקים מסכימין לצורכי צבור. אנכי נצב, בתפלה, כמד"א וירד י"י בענן ויתיצב עמו שם (שם לד:ה). על ראש (שם יז:ט), אני מזכיר זכות אבות העולם, שנא' כי מראש צורים אראנו (במדבר כג:ט). הגבעה (שמות שם), אני מזכיר זכות אמהות, שנא' ומגבעות אשורנו (במדבר שם). ומטה האלהים בידי (שמות שם), שיש בו שבעים שמות. אמ' יהושע כמה גדולים יש כאן בדור הזה, אהרן וחור וע' זקנים, ולא צוה משה אלא לי, לא על העם ציוני אלא שראה שנופל בידי, ויעש יהושע כאשר אמר לו משה להלחם בעמלק וגו' (שם יז:י). ומשה ואהרן וחור עלו ראש הגבעה (שם). מיכאן לשלשה שצריכין לירד לפני התיבה, שליח צבור, ושנים מסייעין. ויחלוש יהושע (שם יז:יג). רבותינו אמרו הפיל עליהן גורלות, כד"א וכאשר יטילו חלשים על המנות. ארבעה שמות נקראו לגורל, חלש, פור, גורל, חבל, ובכולם לקו בני עשו. בחלש לקה עמלק, שנא' ויחלוש יהושע (שם). בגורל ובפור לקה המן, שנא' הפיל פור הוא הגורל לפני המן (אסתר ג:ז). בחבל עתיד ללקות אדום, שנא' חבלי יולדה יבאו לו (הושע יג:יג). לכך נאמ' ויחלוש יהושע (שמות שם). וכיון ששמע יתרו כל הנסים האלו שעשה הקב"ה במצרים ובעמלק, מיד בא ונתגייר, לכך נאמר לץ תכה ופתי יערים (משלי יט:כה). מה שכרו, זכו בניו לישב בלשכת הגזית ולהימנות עם ישראל, שנא' יושבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכותים וגו' (ד"ה א' ב:נה). כת' זכור את אשר עשה לך עמלק (דברים כה:יז), וכתוב אחד אומר לא תתעב אדומי כי אחיך הוא (שם כג:ח). בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם. מדת ב"ו אם עשה לו חברו [רעה] אינו זזה מלבו לעולם, אבל הב"ה אינו כן, אלא היו ישראל משועבדים במצרים שנא' וימררו את חייהם בעבודה קשה (שמות א:יד), וכיון שיצאו ישראל ממצרים בא עמלק מזרע עשו הרשע ועשה כמה רעות לישראל, אעפ"כ אמ' הב"ה לא תתעב אדומי כי אחיך הוא וגו' (דברים שם). אמר ר' לוי למה הדבר דומה, למלך שעשה סעודה והיו לו שני שונאין, וזימן אותם ואמר לאותם המסובין קבלו את אלו שונאיי בסבר פנים יפות. וכן עשו, לאחר שאכלו ושתו נטלו כלובין של ברזל והיו סותרין בפלטין של מלך. [וא"ל המלך] לא די לכם שצויתי עליכם לכבד אתכם אלא אתם סותרין בפלטין שלי, ולא תדעו כבוד שעשיתי לכם, הוציאום והוקעום זה כנגד זה. וכן אתה מוצא, אחר כל הרעות מצרים ואדום לישראל ציוה עליהם, לא תתעב אדומי כי אחיך הוא לא תתעב מצרי וגו' (דברים שם), עמדו וסתרו ביתו שנא' זכור י"י לבני אדום וגו' (תהלים קלז:ז), וכתי' מצרים נתנו יד (איכה ה:ו). אמ' ישראל רבונו של עולם ראה מה עשו לנו אותם שכתו' בהם לא תתעב אדומי [כי אחיך] הוא (דברים שם). אמ' הב"ה הוקיעום זה כנגד זה, שנא' מצרים לשממה תהיה ואדום למדבר שממה (יואל ד:יט), לכך נאמר זכור (דברים כה:יז).
[א] זכור את אשר עשה לך (דברים כה:יז). יזכר עון אבותיו אל י"י (תהלים קט:יד). וכי אבותיו של עשו רשעים היו, והלא צדיקים גמורי' היו, אברהם זקינו, יצחק אביו, ואת או' יזכר עון אבותיו, אלא חטא שחטא על אבותיו. ומה חט חטא על אבותיו, את מוצא יצחק בא מכח אברהם, יצחק חייה מאה ושמונים שנה, אברהם חייה מאה ושבעים וחמש שנה. ר' יודן בש' ר' אייבו ר' פינח' בש' ר' לוי בתוך חמש שנים שמנע מחייו של אברהם עבר עשו הרש' שתי עבירות קשות, בא על נערה מאורסה, והרג את הנפש, הדה"י ויבא עשו מן השדה (בראשית כה:כט), ואין שדה אלא נערה מאורסה, שנ' ואם בשדה ימצא האיש את הנערה המאורסה (דברים כב:כה). והוא עיף (בראשית שם), אין עיף אלא הורג, שנ' כי עיפה נפשי להורגים (ירמיה ד:לא). ר' זכיי רבא או' אף גנב. א' הקב"ה אני הבטחתי לאברהם ואתה תבוא אל אבותיך בשלום (בראשית טו:טו), והדא שיבו טבא שרואה את בן בנו מגלה עריות ושופך דמים וגונב, והדא סיבו טבא, טב ליה לההוא צדיק מתכנש בשלום, כי טוב חסדך מחיים (תהלים סג:ד). ומה חטיא דחטא על אביו, גרם לו שיכיהו עיניו. מיכן אמרו כל מי שהו מעמיד בן רשע או תלמיד רשע סוף שעיניו כהות. בן רשע מאבינו יצחק, ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות (בראשית כז:א), למה, שהעמיד לעשו בן רשע. תלמיד רשע מאחיה השילני, ואחיהו לא יכול לראות כי קמו עיניו משיבו (מלכים א' יד:ד), למה, שהעמיד תלמיד רשע, ואיזה זה ירבעם בן נבט שחטא והחטיא את ישר', לפיכך כהו עיניו. ומה חטא שחטא על אמו, ר' תנחום בר אבון ור' יודא ור' נחמיה ורבנין. ר' יודא או' עם כשהוא יוצא ממעי אמו חתך מטרין שלה שלא תלד, הדה היא דכת' על רדפו בחרב אחיו ושחת רחמיו (עמוס א:יא). א"ר ברכיה שלא תאמר אחר שיוצא ממעי אמו אלא כשהוא יוצא ממעי אמו זיריתיה מתיחה לקיבליה. ומה טעם, זורו רשעים מרחם תעו מבטן וגו' (תהלים נח:ד). ר' נחמיה א' גרם לה שלא תעמיד שנים עשר שבטים, דמר רב הונא רבקה היתה ראויה להעמיד שנים עשר שבטים מהדין קרייה, ויאמר י"י לה שני גוים בבטנך (בראשית כה:כג), הא תריי. ושני לאומים ממעיך יפרדו (שם), הא ארבעה. ולאום מלאום יאמץ (שם), הא שתא. ורב יעבד צעיר (שם כג), הא תמניא. וימלאו ימיה ללדת והנה תומים בבטנה (שם כד), הא עשרה. ויצא הראשון אדמוני (שם כה), ואחרי כן יצאו אחיו (שם כו), הא תרי עשר. ואית דמייתי לה מן הדין קריה, ותאמ' אם כן למה זה אנכי (שם כב), הדין זה, ז' שבעה, ה' חמשה, הא תרי עשר. ורבנין אמרין גרם לה שלא תצא מיטתה ברבים. את מוצא בשעה שמתה רבקה אמרין מאן יפוק קומה, אברהם מת, יצחק עיניו כהות יושב בתוך הבית, יעקב ברח מפני עשו, יפוק עשו רשיעא קומה, דיהוון בירייתא אמרין ליטין ביזייתא דהכדין איינקון. מה עשו, הוציאו אותה בלילה. א"ר יוסי בר' חנינה ולפי שלא יצאת מיטתה ברבים אף הכתובים לא פירשו את מיתתה אלא מן הצד, הדא היא דכת' ותמת דברה מינקת רבקה (בראשית לה:ח), ויקרא שמו אלון בכות (שם), מהוא אלון, ר' שמו' בר' נחמן בשם ר' יונתן לשון יווני הוא, אלון אידי, אלון בכות, שתי בכיות. עד שיעקב יושב ומשמר אבלה של מיניקתו באת לו בשורת אמו, הדה היא דכת' וירא אלהים אל יעקב עוד בבואו מפדן ארם ויברך אתו (שם), מה היא ברכה שבירכו, ר' אחא בשם ר' יונתן ברכת אבלים בירכו. אמ' הק' אבוי שלים ליה ביש, אימיה שלימה ליה ביש, אחוי שלים ליה ביש, סביה שלים ליה ביש, אתון שלמון ליה ביש, אוף אנא אשלים ליה ביש, תהו מזכירין שמו מלמטן ואני מוחק שמו מלמעלן, יהיו נגד י"י תמיד ויכרת מארץ זכרם (תהלים קט:טו), זכור את אשר עשה לך עמלק (דברים כה:יז).

[ז] זכור (דברים כה:יז). א"ר ברכיה את אומר לנו זכור, אתה זכור, אנו שכחה מצוייה בנו, אבל את שאין שכחה לפניך את הוי זכור לו את אשר עשה לך (שם). א"ר יצחק לנו עשה לך לא עשה, זכור י"י לבני אדום את יום ירושלם וג' (תהלים קלז:ז). ר' אבא בר כהנא אמ' פגרו פגרו, היך מה דאת אמ' חומת בבל הרחבה ערער תתערער (ירמיה נא:נח). ר' לוי אמר פנון פנון, היך מה דאת אמ' ותמהר ותער כדה אל השוקת (בראשית כד:כ). על דעת' דר' אבא בר כהנא דאמ' פגרו פגרו, עד יסודייה מטון, עד היסוד בה. על דעתה דר' לוי דו אמר פנון פנון, עד יסודייה כסון, עד היסוד בה.