לֹא־נִכְחַ֥ד עָצְמִ֗י מִ֫מֶּ֥ךָּ אֲשֶׁר־עֻשֵּׂ֥יתִי בַסֵּ֑תֶר רֻ֝קַּ֗מְתִּי בְּֽתַחְתִּיּ֥וֹת אָֽרֶץ׃
מדרש אגדה
תנא חבלי נקבה מרובין מחבלי זכר, והיינו דאמר ר' אלעזר מאי קרא אשר עשיתי בסתר רקמתי בתחתיות ארץ (תהלים קלט טו), רדתי לא נאמר אלא רוקמתי:
עין יעקב
טו תָּנוּ רַבָּנָן: שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים הָרִאשׁוֹנִים, וָלָד דָּר בַּמָּדוֹר הַתַּחְתּוֹן, אֶמְצָעִיִּים, וָלָד דָּר בַּמָּדוֹר הָאֶמְצָעִי, אַחֲרוֹנִים, דָּר בַּמָּדוֹר הָעֶלְיוֹן. וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעַ זְמַנּוֹ לָצֵאת, (מתרפק) [מִתְהַפֵּךְ] וְיוֹצֵא, וְזֶהוּ חֶבְלֵי אִשָּׁה. וְהַיְנוּ דִּתְנַן:*) חֶבְלֵי שֶׁל נְקֵבָה מְרֻבִּין מִשֶּׁל זָכָר. (דאמר רבי) [וְאָמַר רַבִּי] אֶלְעָזָר: מַאי קְרָא: (תהילים קל״ט:ט״ו) "אֲשֶׁר עֻשֵּׂיתִי בַסֵּתֶר, רֻקַּמְתִּי בְּתַחְתִּיּוֹת אָרֶץ". 'דַּרְתִּי' לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא 'רֻקַּמְתִּי'. מַאי שְׁנָא, דְּחֶבְלֵי נְקֵבָה מְרֻבִּין מִשֶּׁל זָכָר? זֶה בָּא כְּדֶרֶךְ תַּשְׁמִישׁוֹ, וְזֶה בָּא כְּדֶרֶךְ תַּשְׁמִישׁוֹ. (זה הופך פניו) [זוֹ הוֹפֶכֶת פָּנֶיהָ], וְזֶה אֵין הוֹפֵךְ פָּנָיו. תָּנוּ רַבָּנָן: שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים הָרִאשׁוֹנִים תַּשְׁמִישׁ קָשֶׁה לָאִשָּׁה וְגַם קָשֶׁה לַוָּלָד, אֶמְצָעִיִּים, קָשֶׁה לָאִשָּׁה וְיָפֶה לַוָּלָד, אַחֲרוֹנִים, יָפֶה לָאִשָּׁה וְיָפֶה לַוָּלָד, שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ יֵצֵא הַוָּלָד מְלֻבָּן וּמְזֹרָז. תָּנָא: הַמְּשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ לְיוֹם תִּשְׁעִים, כְּאִלּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים, מְנָא יָדַע? אֶלָּא אָמַר אַבַּיֵי: מְשַׁמֵּשׁ וְהוֹלֵךְ (שם קטז) וְ"שׁוֹמֵר פְּתָאִים ה'". תָּנוּ רַבָּנָן: שְׁלֹשָׁה שֻׁתָּפִין יֵשׁ בָּאָדָם: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאָבִיו, וְאִמּוֹ. אָבִיו מַזְרִיעַ לֹבֶן, שֶׁמִּמֶּנּוּ מֹחַ שֶׁבְּרֹאשׁוֹ, וְגִידִין וְצִפָּרְנַיִם וַעֲצָמוֹת, וְלֹבֶן שֶׁבָּעַיִן. (אשה) [אִמּוֹ] מַזְרַעַת אֹדֶם, שֶׁמִּמֶּנּוּ עוֹר וּבָשָׂר וּשְׂעָרוֹת, וְשָׁחוֹר שֶׁבָּעַיִן. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן בּוֹ רוּחַ וּנְשָׁמָה וּקְלַסְתֵּר פָּנִים וּרְאִיַּת הָעַיִן וּשְׁמִיעַת הָאֹזֶן וְדִבּוּר פֶּה וְהִלּוּךְ רַגְלַיִם וְדַעַת וּבִינָה וְהַשְׂכֵּל, וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעַ זְמַנּוֹ לִפָּטֵר מִן הָעוֹלָם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹטֵל חֶלְקוֹ, וְחֵלֶק אָבִיו וְאִמּוֹ מַנִּיחַ לִפְנֵיהֶם. אָמַר רַב פָּפָּא: הַיְנוּ דְּאַמְרֵי אִינְשֵׁי: פּוּץ מִלְחָא, וְשָׁדִי בִּשְׂרָא לְכַלְבָּא.
מדרש תנחומא
וְעָלָיו הוּא מְפֹרָשׁ בַּקַּבָּלָה עַל יְדֵי דָוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: לֹא נִכְחַד עָצְמִי מִמֶּךָּ אֲשֶׁר עֻשֵּׂיתִי בַסֵּתֶר רֻקַּמְתִּי בְּתַחְתִּיּוֹת אָרֶץ (תהלים קלט, טו), בְּמָדוֹר הַתַּחְתּוֹן שֶׁבִּמְעֵי אִמּוֹ.