תהילים קל:ז מדרש: מדרש אגדה, אסתר רבה, מדרש לקח טוב ומדרש תהילים

וישלח ידו וגו'. עתיד הקב"ה לשלוח יד ולהביאם אליו, כמה דהוא אמר והיה ביום ההוא יוסיף ה' וגו' (ישעי' יא יא). וכשם שנח החל שבעה ימים והוסיף שלח את היונה מן התיבה, כך יעשו ישראל שבע עברות ויגאלו, שנאמר ויסרתי אתכם אף אני שבע (כחטאתיכם) [על חטאתיכם] (ויקרא כו כח). וכשם שנח החל כך ישראל מיחלים לבורא יתברך שמו, שנאמר יחל ישראל אל ה' (תהלים קל ז). וכשם שהיונה באה בעת ערב כך ישראל, שנאמר והיה לעת ערב יהיה אור (זכרי' יד ז):

הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים סו, ג): אִמְרוּ לֵאלֹהִים מַה נּוֹרָא מַעֲשֶׂיךָ, מַה דְּחִילִין אִינוּן מַנְגְּנוֹת שֶׁלָּךְ, [פרוש אותות שלך] הַנֶּהֱרָגִים הוֹרְגִין אֶת הוֹרְגֵיהֶם, וְהַנִּצְלָבִין צוֹלְבִין אֶת צוֹלְבֵיהֶן. הַמְשֻׁקָּעִין בַּיָּם מְשַׁקְּעִין אֶת מַשְׁקִיעֵיהֶן, הֱוֵי (תהלים סו, ג): בְּרֹב עֻזְּךָ יְכַחֲשׁוּ לְךָ אֹיְבֶיךָ. אַתְּ מוֹצֵא שֶׁמִּדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּהַשְׁפֵּעַ בְּפִרוּי וְרִבּוּי, הַטּוֹב בְּרִבּוּי, הַחֶסֶד בְּרִבּוּי, הָרַחֲמִים בְּרִבּוּי, הַצְּדָקָה בְּרִבּוּי, הָאֱמוּנָה בְּרִבּוּי, הַפְּדוּת בְּרִבּוּי, הַבְּרָכָה בְּרִבּוּי, הַשֶּׁבַח בְּרִבּוּי, הַשָּׁלוֹם בְּרִבּוּי. הַטּוֹב בְּרִבּוּי, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לא, כ): מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִירֵאֶיךָ. הַחֶסֶד בְּרִבּוּי, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לד, ו): וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת. הָרַחֲמִים בְּרִבּוּי, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט, קנו): רַחֲמֶיךָ רַבִּים ה'. הַצְּדָקָה בְּרִבּוּי, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב לז, כג): וּמִשְׁפָּט וְרֹב צְדָקָה. הָאֱמוּנָה בְּרִבּוּי, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ג, כג): חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ. הַפְּדוּת בְּרִבּוּי, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קל, ז): יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל ה' כִּי עִם ה' הַחֶסֶד וְהַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת. הַבְּרָכָה בְּרִבּוּי, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג, י): וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָּי, מַאי עַד בְּלִי דָּי, עַד שֶׁיִּבְלוּ שִׂפְתוֹתֵיכֶם לוֹמַר דַּי. הַשֶּׁבַח בְּרִבּוּי, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פט, ח): אֵל נַעֲרָץ בְּסוֹד קְדשִׁים רַבָּה וְנוֹרָא עַל כָּל סְבִיבָיו, וּכְתִיב (תהלים קד, כד): מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה' כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ. הַשָּׁלוֹם בְּרִבּוּי, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נד, יג): וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה' וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ, אַל תִּקְרֵי בָּנָיִךְ אֶלָּא בּוֹנָיִךְ. (תהלים קכב, ז): יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָא שָׁלוֹם בָּךְ לְמַעַן בֵּית ה' אֱלֹהֵינוּ אֲבַקְּשָׁה טוֹב לָךְ, (תהלים קכח, ו): וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל. (תהלים קיט, קסה): שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ וְאֵין לָמוֹ מִכְשׁוֹל. (תהלים כט, יא): ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם. נִשְׁלַם מִדְרַשׁ אֶסְתֵּר

טוב ויחיל ודומם. טוב הוא לישראל ליחל לשם כענין שנ' (תהלים קל ז) יחל ישראל אל י"י כי עם י"י החסד. ודומם זהו שאמר דוד (תהלים לט ב) אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני. לתשועת י"י עד שתבוא הישועה מלפני השם.