אַל־תַּט־לִבִּ֨י לְדָבָ֪ר ׀ רָ֡ע לְהִתְע֘וֹלֵ֤ל עֲלִל֨וֹת ׀ בְּרֶ֗שַׁע אֶת־אִישִׁ֥ים פֹּֽעֲלֵי־אָ֑וֶן וּבַל־אֶ֝לְחַ֗ם בְּמַנְעַמֵּיהֶֽם׃
ויקרא רבה
וְסָמְכוּ זִקְנֵי הָעֵדָה אֶת יְדֵיהֶם (ויקרא ד, טו), אָמַר רַבִּי יִצְחָק אֻמּוֹת הָעוֹלָם אֵין לָהֶם סוֹמְכִין, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל ל, ו): וְנָפְלוּ סֹמְכֵי מִצְרַיִם. יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶן סוֹמְכִין, שֶׁנֶּאֱמַר: וְסָמְכוּ זִקְנֵי הָעֵדָה. אֻמּוֹת הָעוֹלָם נִקְרְאוּ עֵדָה, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב טו, לד): כִּי עֲדַת חָנֵף גַּלְמוּד. יִשְׂרָאֵל נִקְרְאוּ עֵדָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְסָמְכוּ זִקְנֵי הָעֵדָה. אֻמּוֹת הָעוֹלָם נִקְרְאוּ אַבִּירִים (תהלים סח, לא): עֲדַת אַבִּירִים בְּעֶגְלֵי עַמִּים, וְיִשְׂרָאֵל נִקְרְאוּ אַבִּירִים (ישעיה מו, יב): שִׁמְעוּ אֵלַי אַבִּירֵי לֵב. אֻמּוֹת הָעוֹלָם נִקְרְאוּ אַדִּירִים (יחזקאל לב, יח): אוֹתָהּ וּבְנוֹת גּוֹיִם אַדִּירִים, וְיִשְׂרָאֵל נִקְרְאוּ אַדִּירִים (תהלים טז, ג): וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם. אֻמּוֹת הָעוֹלָם נִקְרְאוּ חֲכָמִים (עובדיה א, ח): וְהַאֲבַדְתִּי חֲכָמִים מֵאֱדוֹם. יִשְׂרָאֵל נִקְרְאוּ חֲכָמִים (משלי י, יד): חֲכָמִים יִצְפְּנוּ דָּעַת. אֻמּוֹת הָעוֹלָם נִקְרְאוּ תְּמִימִים (משלי א, יב): וּתְמִימִים כְּיוֹרְדֵי בוֹר. וְיִשְׂרָאֵל נִקְרְאוּ תְמִימִים (משלי כח, י): וּתְמִימִים יִנְחֲלוּ טוֹב. אֻמּוֹת הָעוֹלָם נִקְרְאוּ צַדִּיקִים (יחזקאל כג, מה): וַאֲנָשִׁים צַדִּיקִים הֵמָּה יִשְׁפְּטוּ אוֹתְהֶם. יִשְׂרָאֵל נִקְרְאוּ צַדִּיקִים (ישעיה ס, כא): וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים. אֻמּוֹת הָעוֹלָם נִקְרְאוּ אִישִׁים (תהלים קמא, ד): אִישִׁים פֹּעֲלֵי אָוֶן. יִשְׂרָאֵל נִקְרְאוּ אִישִׁים (משלי ח, ד): אֲלֵיכֶם אִישִׁים אֶקְרָא. אֻמּוֹת הָעוֹלָם נִקְרְאוּ גִּבּוֹרִים (תהלים נב, ג): מַה תִּתְהַלֵּל בְּרָעָה הַגִּבּוֹר. וְיִשְׂרָאֵל נִקְרְאוּ גִּבּוֹרִים (תהלים קג, כ): גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ.
פסיקתא דרב כהנא
[ג] כי עמך מקור חיים באורך נראה אור (תהלים לו:י). ר' יוחנן וריש לקיש. ר' יוחנן א' חדא, וריש לקיש א' תרתיי. ר' יוחנ' א' חדא, לאחד שהיה מהלך בדרך עם דימדומי החמה, ובא אחד והדליק לו את הנר וכבה, ובא אחר והדליק לו את הנר וכבה, א' מיכן והילך איני ממתין אלא לאורו של בוקר. כך אמרו ישר' לפני הקב"ה, רבון העולמים עשינו לך מנורה בימי משה וכבת, עשר בימי שלמה וכבו, מיכן והילך אין אנו ממתינין אלא לאורך, באורך נראה אור (שם). וריש לקיש אמ' תרתיי. ריש לקיש א', למלך שהיה לו בן והזמין לו אורחים. א' המלך לבנו, בני רצונך לסעוד עם האורחים, א' לו לאו, א' לו ועם מי את רוצה לסעוד, א' לו עמך. כך א' הק' לישר', בניי רצונכם לסעוד עם אומות, אמרו לפניו רבון העולמים, אל תט לבי לדבר רע להתעולל עלילות ברשע (תהלים קמא:ד), א' להם מפני שהן עוללות אין אתם מבקשים לסעוד עמהם, אמרו לפניו רבון העולמים, ובל אלחם במנעמיהם (שם), אין אנו חפצים במתנות הנעימות והיפות שלהם, ובמי אנו חפצים, במנות הנעימות והיפות שלך. וריש לקיש א' חורי, ריש לקיש א' למלך שהיה לו בת ובא אחד ותבע בה ולא היה הגון לה, ובא אחר ותבע בה ולא היה הגון לה, וכיון שבא אחר והיה הגון לה ותבע בה אמר קומי הנהרי דאתיא נהוריך. כך אמ' הק' לישר', בניי הואיל ואורי הוא אורכם ואורכם הוא אורי, אני ואתם נלך ונאיר לציון, קומי אורי כי בא אורך (ישעיה ס:א).