הַֽלְלוּ־יָ֡הּ הַלְלִ֥י נַ֝פְשִׁ֗י אֶת־יְהוָֽה׃
תנחומא בובר
שנאמר כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים וגו' (דברים י יז), ראה כמה גבורה וכמה שבח, ומה כתיב אחריו, עשה משפט (גר) יתום ואלמנה (שם שם יח), וכתיב כי רם ה' ושפל יראה וגו' (תהלים קלח ו), וכתיב [כי] כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח (ישעיה נז טו), וכתיב כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי וגו' (שם סו א), וכתיב ואת כל אלה ידי עשתה וגו' ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וגו' (שם שם ב), והשאר בספר תהלים, ה' מלך עולם ועד (תהלים י טז), וכתיב אחריו תאות ענוים שמעת ה' וגו' (שם שם יז), וכתיב שירו לאלהים זמרו שמו סולו לרוכב בערבות (שם סח ה), מה כתיב בתריה, אבי יתומים ודיין אלמנות (שם שם ו), וכתיב הללויה הללי נפשי את ה' (שם קמו א), וכתיב באותו מזמור עושה שמים וארץ (שם שם ו), וכתיב עשה משפט לעשוקים וגו' (שם שם ז),
מדרש תהילים
דבר אחר הללו עבדי ה'. אלו ישראל שנאמר (ויקרא כה נה) כי לי בני ישראל עבדים. (וכן הוא אומר (ישעיה ל כט) השיר יהיה לכם). דבר אחר הללויה ולמה לא אמר הללו ה'. אמר רבי ירמיה בשם ר' אלעזר אין העולם הזה כדאי להלל בכל השם אלא בחציו שנאמר (תהלים קנ ו) כל הנשמה תהלל יה. לכך נאמר הללויה. מכאן אמרינן אין הלל פחות משלשה שנאמר הללויה הללו. ולמי אומר הללו לשנים. והאומר אחד. הרי כאן שלשה. וכן הוא אומר (דברים לב ג) כי שם ה' אקרא. הרי אחד. ואתם הבו גודל לאלקינו. הרי שלשה. לכך נאמר הללויה. מנין הללו היו כשירדו ישראל למצרים שבעים ואחד היו עם השכינה. (בראשית מו ד) אנכי ארד עמך מצרימה. וכתיב (דברים י כב) בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה. וכשעלו הקב"ה עלה עמהם שנאמר (בראשית מו ד) אעלך גם עלה. לכך הללו למנין הללו:
מדרש תהילים
הללויה הללי נפשי וגו'. אמר ירמיה (ירמיה כ יג) שירו את ה' הללו את ה'. הללו את ה'. למה על איזה דבר (שם) כי הציל את נפש אביון מיד מרעים. בשעה שהקב"ה מפיל לרשעים לגהינם ומציל הצדיקים הם מקלסים אותו והן נותנין לו הלל שאינו מניח את העניים. וכן הוא אומר (ישעיה סו ב) ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי. למעלה מן הענין שומר ה' את כל אוהביו וגו'. תהלת ה' ידבר פי. ולא אני עצמי בלבד אלא ויברך כל בשר וגו'. לכך נאמר אהללה ה' בחיי אזמרה לאלקי בעודי. וכן שלמה אמר (קהלת ט יב) כי גם לא ידע האדם את עתו. אם אינו מקלס בעוד שהוא חי מתי הוא מקלס. לא כשימות. שנאמר (תהלים קטו יז) לא המתים יהללו יה. וכתיב (שם ו ו) כי אין במות זכרך וגו'. ומי מהללך. ואנחנו נברך יה וגו'. (ישעיה לח יט) חי חי הוא יודך. ולא בשאול. וכן הוא אומר (קהלת ט י) כי אין מעשה וחשבון וגו'. לכך נאמר אהללה ה' בחיי וגו'. כך אמר דוד אל תבטחו בנדיבים. לא יבטח אדם במעשה אבותיו. לא יאמר ישמעאל אברהם אבי יש לי מחלקו והוא מצילני. לא יאמר עשו יעקב היה צדיק והוא מצילני ובזכותו אני נמלט. שנאמר (תהלים מט ח) אח לא פדה יפדה איש. אין אחיו של אדם פודה אותו. אם אין אדם עושה טוב בעולם הזה לא יבטח במעשה אבותיו. לכך נאמר אל תבטחו בנדיבים. על מה תבטחו על מעשיכם. שנאמר (משלי ט יב) אם חכמת חכמת לך וגו'. וכן הוא אומר (שם טז כו) נפש עמל עמלה לו. אין אדם אוכל ממעשה אבותיו לעתיד אלא כל א' וא' אוכל משלו. שנאמר (קהלת ו ז) כל עמל האדם לפיהו. (שםג כב) וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו. אין לאדם חלק אלא בעמלו. וכן הוא אומר (תהלים קכח ב) יגיע כפיך כי תאכל וגו'. לכך נאמר אל תבטחו בנדיבים: