תהילים קמו:ח מדרש: מדרש תנחומא, בראשית רבה ומדרש תהילים

וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע רַבּוֹ כָּךְ, רָצָה לְהָרְגּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּחַר אַפּוֹ. כְּתִיב הָכָא, וַיִּחַר אַפּוֹ. וּכְתִיב הָתָם, וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי (שמות כב, כג). אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ, אַל תַּפְסִיד מָמוֹנֶךָ. וְכָל זֶה לֹא עָשְׂתָה אֶלָּא שֶׁמָּא יִתְרַצֶּה בָהּ. וּבְכָל יוֹם וָיוֹם הוֹלֶכֶת אֶצְלוֹ וְאוֹמֶרֶת לוֹ הִתְרַצֵּה לִי, וְהוּא אוֹמֵר כְּבָר נִשְׁבַּעְתִּי. וְהִיא אוֹמֶרֶת לוֹ, אֲנִי מְעַוֶּרֶת עֵינֶיךָ. וְהוּא אוֹמֵר, ה' פּוֹקֵחַ עִוְרִים. כָּאן תְּהֵא מִיתָתְךָ בִּכְבָלִים. וְהוּא אוֹמֵר, ה' מַתִּיר אֲסוּרִים. אֲנִי מוֹכֶרֶת אוֹתְךָ בְּאֶרֶץ רְחוֹקָה. וְהוּא אוֹמֵר, ה' שֹׁמֵר אֶת גֵּרִים (תהלים קמז, ז-ט).

ויהי ה' את יוסף ויתן שר בית הסוהר וגו' - רב הונא בשם רבי אחא אמר: שמושו היה ערב לרבו, והיה יוצא ומדיח את הכוסות, ועורך את השלחנות, ומציע את המטות, והיתה אומרת לו בדבר הזה עשקתיך, חייך! שאני עושקתך בדברים אחרים. והיה אומר לה: (שם קמו): עושה משפט לעשוקים. חותכת אני פרנסה שלך! והיה אומר לה: נותן לחם לרעבים. כובלתך אני! והיה אומר לה: ה' מתיר אסורים. כופפת אני את קומתך! והיה אומר לה: ה' זוקף כפופים. מסמא אני את עיניך! והיה אומר לה: ה' פוקח עורים. עד היכן? ר' הונא בשם ר' אחא אמר: עד שנתנה שרתוע של ברזל תחת צוארו, עד שיתלה עיניו ויביט בה, אף על פי כן לא היה מביט בה, הה"ד (תהלים קה): ענו בכבל רגלו, ברזל באה נפשו. אין שר בית הסוהר וגו' עד עכשיו בשעת הצרה. ומנין אף בשעת הרווחה? ת"ל: וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו.

ה' פוקח עורים. אין צער גדול ואין יסורים גדולים וקשים כעורון עינים. למה הדבר דומה למי שהיה מעביר משאות של גמלים ושל חמורים טעונין ועוברין בדרך. נתנו על א' מהם משוי שוה לכולם ועוד טענו מזונותיהן של כולם על א' מהם. והיה מזהיר עליו ואומר הזהרו בו שלא תבן נתון בו אלא אני יודע מה נתתי עליו. נכנסו למדינה באו להתיר מן הבהמה. אמר להן בעל הבית מזה התירו תחלה שטענתי עליו יותר מכלן. כך הקב"ה מצוה על העורים שאין ייסורין גדולים מהם. וכן הוא אומר (דברים כו יח) ארור משגה עור בדרך. וכשיבוא לרפאות העולם. אינו מרפא תחלה אלא העורים. שנאמר ה' פוקח עורים. ומי הן העורים הדורות האלו שהולכות בתורה כעורים. שנאמר (ישעיה נט י) נגששה כעורים קיר. כולם קורין ואין יודעין מה הן קורין שונין ואין יודעין מה הן שונין. אבל לעתיד לבוא (שם לה ה) אז תפקחנה עיני עורים. יי זוקף כפופים. ומי הן הכפופים. אלו ישראל שגלו בחוצה לארץ. שמיום שגלו מירושלים לא זקפו קומתם אלא הן כפופים לעיני שונאיהם והם מהלכין עליהם. וכן אמר ישעיהו (שם נא כב-כג) כה אמר אדוניך ה' ואלקיך יריב עמו. ושמתיה ביד מוגיך וגו'. אלו הכופפים קומתן. לכך נאמר ה' זוקף כפופים. ה' אוהב צדיקים. וכן הוא אומר (משלי ח יז) אני אוהבי אהב. ואומר (שמואל-א ב ל) כי מכבדי אכבד. הן אוהבין אותי ואני אוהב אותן. ולמה אוהב לצדיקים שאינן נחלה לא ממשפחת הכהנים ולא ממשפחת הלוים למה שהכהנים בית אב והלוים בית אב שנאמר (תהלים קלה יט-כ) בית אהרן ברכו את ה'. בית הלוי ברכו את ה'. לפיכך אם מבקש אדם להיות לוי או להיות כהן אינו יכול מפני שלא היה אביו לא לוי ולא כהן. אבל מבקש להיות צדיק אפילו היה גוי יכול להיות צדיק שאין הצדיקים באין מבית אב אלא מעצמן התנדבו ואהבו את הקדוש ברוך הוא. שנאמר (שם לג א) רננו צדיקים בה'. ולכך נאמר ה' אוהב צדיקים: