הַֽ֭לְלוּהוּ שֶׁ֣מֶשׁ וְיָרֵ֑חַ הַ֝לְל֗וּהוּ כָּל־כּ֥וֹכְבֵי אֽוֹר׃
עין יעקב
מֵיתִיבִי, (תהילים קמ״ח:ג׳) "הַלְלוּהוּ כָּל כּוֹכְבֵי אוֹר", אַלְמָא 'אוֹר', אוֹרְתָּא הוּא! הָכִי קָאָמַר: הַלְלוּהוּ כָּל כּוֹכָבִים הַמְּאִירִים. אֶלָּא מֵעַתָּה, כּוֹכָבִים הַמְּאִירִים הוּא דְּבָעוּ שַׁבּוּחֵי, שֶׁאֵינָן מְאִירִים לָא בָּעוּ שַׁבּוּחֵי? וְהָא כְּתִיב: (שם) "הַלְלוּהוּ כָּל צְבָאָיו"! אֶלָּא, הָא קָא מַשְׁמַע לָן, דְּאוֹר דְּכוֹכָבִים נַמִּי אוֹר הוּא, לְמַאי נַפְקָא מִינָהּ? לְנוֹדֵר מִן הָאוֹר, דִּתְנַן: הַנּוֹדֵר מִן הָאוֹר, אָסוּר בְּאוֹרָן שֶׁל כּוֹכָבִים.
שמות רבה
ולקחתם אגודת אזוב, הדא הוא דכתיב (משלי טז, ד): כל פעל ה' למענהו. אתה מוצא, שכל מה שברא הקדוש ברוך הוא בששת ימי בראשית, לא ברא אלא לכבודו, ולעשות בהן רצונו. ביום הראשון ברא שמים וארץ, אף הם לכבודו בראם, שנאמר ( ישעיה סו, א): כה אמר ה' השמים כסאי. ואומר (תהלים יט, ב): השמים מספרים כבוד אל. וכן האור שברא לכבודו, הוא דכתיב ( שם קד, ב): עוטה אור כשלמה. מה נברא ביום שני? רקיע לכבודו בראו, שיעמדו שם המלאכים ויהיו מקלסין אותו, שנאמר (שם קנ, א): הללוהו ברקיע עזו. מה ברא ביום שלישי? דשאים ואילנות, ומצינו שהדשאין מקלסין להקדוש ברוך הוא, שנאמר (שם סה, יד): יתרועעו אף ישירו. ומנין אף האילנות? שנאמר (דה"א טז, לג): אז ירננו עצי היער מלפני ה'. אתה מוצא שצוה הקדוש ברוך הוא מן האילנות לעשות מהן מצות. בפרה אדומה צוה להשליך בשריפתה עץ ארז ואזוב, והזאת מי נדה צוה לעשות באזוב, וטהרת המצורע צוה לעשות בעץ ארז ואזוב. וכן במצרים צוה להגיע הדם אל המשקוף ואל שתי המזוזות באזוב, שנאמר: ולקחתם אגודת אזוב. וכן ברא המים ביום שלישי, שכינסן מעל הארץ ומשם קלוסו עולה, שנאמר (תהלים צג, ד): מקולות מים רבים אדירים משברי ים. מה נברא ביום רביעי? מאורות, לכבודו בראם, שנאמר (שם קמח, ג): הללוהו שמש וירח. ביום חמישי ברא עופות לכבודו, להקריב מהן קרבן, שנאמר (ויקרא א, יד): אם מן העוף עולה קרבנו. מה נברא ביום שישי? בהמות לכבודו וצוה להקריב מהם קרבן, שנאמר (שם שם, ב): אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר. וברא בו אדם לכבודו, שנאמר (תהלים שם, ז-יג): הללו את ה' מן הארץ תנינים וגו'. הוי, כל פעל ה', למענהו:
מדרש תהילים
ברכי נפשי את יי' יי' אלקי גדלת מאד הוד והדר לבשת. מלך בשר ודם אין לובשין את לבושו. אבל הקב"ה בני אדם לובשין את לבושו שנאמר (תהלים כא ו) הוד והדר תשוה עליו. זהו שאמר הכתוב (דברי הימים-א כט יא) לך יי' הגדולה והגבורה וגו' והמתנשא לכל לראש. אמר רב הונא מהו מתנשא לכל לראש. את מוצא הכל מקלסין להקב"ה שנאמר (תהלים קיג ג) מהולל שם יי'. ואין קילוס גדול להקב"ה אלא קילוסין של ישראל שנאמר (ישעיה מג כא) עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו. תדע לך שכן כתיב למעלה ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו. גבורי כח לשמוע בקולו לעשות את דברו היה צריך לומר שמה שאדם שומע הוא עושה. למה כתיב כן. אלא בישראל הכתוב מדבר שעמדו בסיני והקדימו עשייה לשמיעה שנאמר (שמות כד ז) כל אשר דבר יי' נעשה ונשמע. משמקלסין ישראל מקלסין המלאכים אחריהם. מה כתיב אחריו ברכו ה' כל צבאיו. אלו המלאכים כענין שנאמר (ישעיה כד כא) יפקוד ה' על צבא המרום במרום. הוי המתנשא לכל לראש. ואין ראש אלא ישראל שנאמר (שמות ל יב) כי תשא את ראש בני ישראל. ואומר (ירמיה ב ג) קדש ישראל ליי' ראשית תבואתו. דבר אחר לכל לראש. אמר רבי סימון ראש אתה לכל הקילוסין שקלסו אותך. ומרומם על כל ברכה ותהלה שנאמר (תהלים קו ב) מי ימלל גבורות יי'. מי יכול לספר שבחו של הקב"ה. ואם ביקש אדם לומר שבחו של הקב"ה מתבלע. שכן אליהוא אומר (איוב לז כ) היסופר לו כי אדבר. תדע לך שכן הוא משאמר דוד מאה וארבעים וחמשה מזמורים קילס להקב"ה שנאמר (תהלים קמה כא) תהלת יי' ידבר פי. סוף כל הדברים קלסו ברמ"ח איברים שיש בו באדם שנאמר (שם לה י) כל עצמותי תאמרנה יי' מי כמוך. לא הניח אבר שלא קילס בו להקב"ה. אמר להם מה אתם סבורים מפני שקלסתי להקב"ה בכל הדברים האלה שמא נגעתי באחת מרובי רבבות של שבחיו עכשיו אני בראש הקילוסין (שם קמה א) תהלה לדוד ארוממך אלקי המלך. א"ר אף כשיעשה פיהם של צדיקים לעתיד לבוא כמעין נובע שאינו פוסק שבחו של הקב"ה תאמר שהם יגעים. לאו אלא זכר רב טובך יאמרו אין כתיב כאן אלא יביעו. שהם נובעים כמעין. הוי לכל לראש. אף דוד כך אמר ה' אלקי גדלת מאד: