תהילים קמח:יא מדרש: בראשית רבה, ויקרא רבה ומדרש תהילים

ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. רבי יוחנן פתח: (תהלים קלט): אחור וקדם צרתני וגו' אמר רבי יוחנן: אם זכה אדם, אוכל שני עולמות, שנאמר: אחור וקדם צרתני, ואם לאו הוא בא ליתן דין וחשבון, שנאמר (שם): ותשת עלי כפכה. אמר רבי ירמיה בן אלעזר: בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, אנדרוגינוס בראו, הדא הוא דכתיב: זכר ונקבה בראם. אמר רבי שמואל בר נחמן: בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון, דיו פרצופים בראו ונסרו ועשאו גביים, גב לכאן וגב לכאן. איתיבון ליה, והכתיב: ויקח אחת מצלעותיו?! אמר להון: מתרין סטרוהי, היך מה דאת אמר: (שמות כו): ולצלע המשכן, דמתרגמינן ולסטר משכנא וגו'. רבי תנחומא בשם רבי בנייה ורבי ברכיה בשם ר"א אמר: בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון גולם בראו, והיה מוטל מסוף העולם ועד סופו, הדא הוא דכתיב: (תהלים קלט) גלמי ראו עיניך וגו'. רבי יהושע בר נחמיה ורבי יהודה בר סימון בשם רבי אלעזר אמר: מלא כל העולם בראו. מן המזרח למערב מנין? שנאמר (שם): אחור וקדם צרתני וגו'. מצפון לדרום מנין? שנאמר (דברים ד): ולמקצה השמים ועד קצה השמים. ומנין אף בחללו של עולם? שנא': ותשת עלי כפכה, כמה דאת אמר (איוב יג): כפך מעלי הרחק. אמר רבי אלעזר: אחור למעשה יום הראשון וקדם למעשה יום האחרון. הוא דעתיה דרבי אלעזר דאמר רבי אלעזר תוצא הארץ נפש חיה למינה, זה רוחו של אדם הראשון. אמר רבי שמעון בן לקיש: אחור למעשה יום האחרון וקדם למעשה יום הראשון. הוא דעתיה דרבי שמעון בן לקיש דאמר ריש לקיש: ורוח אלהים מרחפת על פני המים, זו רוחו של מלך המשיח. היך מה דאת אמר (ישעיה יא): ונחה עליו רוח ה'. אם זכה אדם, אומרים לו: אתה קדמת למלאכי השרת. ואם לאו, אומרים לו: זבוב קדמך, יתוש קדמך, שלושול זה קדמך. אמר רבי נחמן: אחור לכל המעשים וקדם לכל עונשין. אמר רבי שמואל: אף בקילוס אינו בא, אלא באחרונה, הדא הוא דכתיב (תהלים קמח): הללו את ה' מן השמים וגו'. ואומר כל הפרשה ואחר כך הללו את ה' מן הארץ וגו'. ואומר כל הפרשה ואחר כך אומר: מלכי ארץ וכל לאומים בחורים וגם בתולות. אמר רבי שמלאי: כשם שקילוסו אינה אלא אחר בהמה חיה ועוף, כך ברייתו אינה אלא אחר בהמה חיה ועוף. מה טעמיה? שנאמר: ויאמר אלהים ישרצו המים. ואח"כ: ויאמר אלהים תוצא הארץ וגו'. ואחר כך: ויאמר אלהים נעשה אדם וגו':

אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ (ויקרא יב, ב), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קלט, ה): אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אִם זָכָה אָדָם נוֹחֵל שְׁנֵי עוֹלָמוֹת, הַזֶּה וְהַבָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי, וְאִם לָאו בָּא לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלט, ה): וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה, כְּדִכְתִיב (איוב יג, כא): כַּפְּךָ מֵעָלַי הַרְחַק, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָדָם הָרִאשׁוֹן, אַנְדְּרוֹגִינוֹס בְּרָאוֹ, אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ בְּשָׁעָה שֶׁנִּבְרָא דוּ פַּרְצוּפִין נִבְרָא וּנְסָרוֹ וְנַעֲשָׂה שְׁנַיִם גַּבִּים, גַּב לְזָכָר גַּב לִנְקֵבָה. אֵיתִיבוּן לֵיהּ (בראשית ב, כא): וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו, אָמַר לָהֶן מִסִּטְרוֹהִי, כְּדִכְתִיב (שמות כו, כ): וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חֶלְבּוֹ וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָדָם הָרִאשׁוֹן מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ מְלוֹא כָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּרָאוֹ. מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי, מִן הַצָּפוֹן לַדָּרוֹם מִנַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד, לב): וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם, וּמִנַּיִן כַּחֲלָלוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָחוֹר זֶה יוֹם רִאשׁוֹן, וָקֶדֶם זֶה יוֹם הָאַחֲרוֹן, עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר דִּכְתִיב (בראשית א, כד): תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ, נֶפֶשׁ חַיָּה, זוֹ רוּחוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ אָחוֹר זֶה יוֹם הָאַחֲרוֹן, וָקֶדֶם זֶה יוֹם הָרִאשׁוֹן, עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ דִּכְתִיב (בראשית א, ב): וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם, זֶה רוּחוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, אִם זָכָה אָדָם אוֹמְרִים לוֹ אַתָּה קָדַמְתָּ לְכָל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, וְאִם לָאו אוֹמְרִים לוֹ יַתּוּשׁ קַדְמָךְ, שִׁלְשׁוּל קַדְמָךְ. אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי תַּנְחוּם, אָחוֹר לְכָל הַמַּעֲשִׂים, וָקֶדֶם לְכָל הָעֳנָשִׁין, רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר אַף קִלּוּסוֹ לֹא בָּא אֶלָּא בָּאַחֲרוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קמח, י): הַחַיָּה וְכָל בְּהֵמָה רֶמֶשׂ וְצִפּוֹר כָּנָף, וְאַחַר כָּךְ מַלְכֵי אֶרֶץ וְכָל לְאֻמִּים. אָמַר רַבִּי שִׂמְלָאי, כְּשֵׁם שֶׁיְצִירָתוֹ שֶׁל אָדָם אַחַר בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף, כָּךְ תּוֹרָתוֹ אַחַר בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ויקרא יא, מו): זֹאת תּוֹרַת הַבְּהֵמָה, וְאַחַר כָּךְ אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ.

הללויה שירו לה' שיר חדש וגו'. אמר ישעיה (ישעיה מג יח) אל תזכרו ראשונות וגו'. (שם כ) תכבדני חית השדה וגו'. (שם כא) עם זו יצרתי לי וגו'. אמר הקב"ה כשם שעשיתי אני כל החדשות אף אתם תאמרו שיר חדש לי. שנאמר שירו לה' שיר חדש. ומי הם החסידים אלו ישראל. מה כתיב למעלה מן הפרשה (תהלים קמח יד) וירם קרן לעמו תהלה לכל חסידיו. כל זמן שישראל רואין את הקב"ה הם נעשו חסידים. ראוהו בים נעשו חסידים ואמרו שירה. שנאמר (שמות טו א) אז ישיר משה וגו'. ראוהו בסיני נעשו ישרים. וכן הוא אומר (משלי ב ז) יצפון לישרים. ומה אמר שם ישקני וגו'. ראוהו באהל מועד נעשו צדיקים. שנאמר (ויקרא ט כג-כד) ויבא משה ואהרן אל אהל מועד ויצאו ויברכו את העם. ותצא אש מלפני ה' וגו' וירא כל העם וירונו. שנאמר (תהלים לג א) רננו צדיקים וגו'. וכשיראו אותו לעולם הבא הם נעשים חסידים. שנאמר תהלתו בקהל חסידים. וכל כך למה שהן רואין ושמחים ועוד שמחים עמו. אש וברד שלג וקיטור. מכאן אתה למד שאין בשמים כלום רע לא אש ולא ברד ולא שלג ולא קיטור. אלא מן הארץ הן. שנאמר הללו את ה' מן הארץ וגו'. וכן הוא אומר (שם ה ה) לא יגורך רע. אין דבר רע אצלו. הכל בארץ. ואם כן למה נאמר (בראשית יט כד) וה' המטיר על סדום וגו' מן השמים. אמר הקב"ה גזירה מן השמים ולמטה הן נעשין אש. רוח סערה עושה דברו ההרים וכל גבעות. אמר דוד יקלסוהו ההרים שהוא יודע משקלם. שנאמר (ישעיה מ יב) ושקל בפלס הרים. וכן הוא אומר (תהלים קיד ד) ההרים רקדו כאלים וגו'. לכך נאמר ההרים וכל גבעות וגו'. אמר דוד הכל מקלסין להקב"ה. אלו האדם לא ירצה להודות ולקלס לבוראו רמש וצפור כנף מודה לו ואינה כבוד לו. וכן הוא אומר (ישעיה מג כ) תכבדני חית השדה. לכך נאמר החיה וכל בהמה. מלכי ארץ וכל לאומים שרים וכל שופטי ארץ הוה ליה למימר תחלה ואחר כך תנינים וכל תהומות. אלא (משהוא) [מה שהוא] מזכיר את הרמש ואחר כך מלכי ארץ למה אמר הקב"ה זקנים (נכנסו) [יכנסו] תחלה. לכך נאמר תנינים וכל תהומות וגו' ואחר כך מלכי ארץ וכל לאומים עד בחורים וגם בתולות. מהו נערים הוא הבחור הוא הנער. אלא אמר הקב"ה זקנים שהם נערים. שנאמר (תהלים קג ה) תתחדש כנשר נעוריכי. (ישעיה מ לא) וקוי ה' יחליפו כח. לכך נאמר זקנים עם נערים. יהללו את שם ה' כי נשגב וגו'. והלא כבר נאמר יהללו את שם ה' וגו'. בנוהג שבעולם מלך בשר ודם דוכוס יש לו לוקיטינינטוס והם נושאים עמו במשאוי המלכות וכשהם שרים נושאין אף בכבוד שהוא מתכבד מתכבדין עמו. אבל הקב"ה אינו כן אין לו לא דוכוס ולא אפרכוס ולא משנה. שנאמר (דברים ג כד) אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וגו'. אין אחר עושה מלאכתו אלא הוא. וכן הוא אומר (ישעיה מד כד) אני ה' עושה כל וגו' רוקע הארץ וגו'. אין אחד נושא עמו משאו אלא הוא. שנאמר (שם מו ד) ואני עשיתי ואני אשא וגו'. לפיכך הוא מתקלס לבדו. שנאמר יהללו את שם ה' וגו'. בנוהג שבעולם מלך בשר ודם דר במדינה אין בני מדינה אחרת יראים כשם שמתיראין בני מדינתו שהוא דר בתוכה למה שהוא רחוק ממנה. אבל הקב"ה אינו כן אלא יושב בשמים והארץ יראה ממנו. שנאמר הודו על ארץ ושמים. אימתי כשהוא מרומם קרנן של ישראל. שנאמר וירם קרן לעמו וגו' שירו לה' שיר חדש. ואמר במתן תורה (תהלים קלח ד) יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך. שמא שמעו ורצו לקבל תורתך. לאו. עד שבא מיכה המורשתי ופירש שנאמר (מיכה ה יד) ועשיתי באף ובחמה נקם את הגוים אשר לא שמעו. הא למדת ששמעו ולא קבלו. בא דוד ונתן עליה הודאה שנאמר (תהלים עז טו) אתה האל עושה פלא וגו'. אמר דוד מודה אני לך פלאים שעשית בעולם שהודעת תורתך לכל האומות שבעולם ולא רצו לקבל שאין עוזך הכתוב כאן אלא תורה. שנאמר (שם כט יא) ה' עוז לעמו יתן. אמר רבי אבהו גלוי היה לפני הקב"ה שאין אומות העולם מקבלין את התורה ומפני מה יצא ידיהן. כך הם מדותיו של הקב"ה לצאת ידי בריותיו ואחר כך הוא טורדן מן העולם. לפי שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו. לכך נאמר כי נשגב שמו לבדו: