טָֽמְנֽוּ־גֵאִ֨ים ׀ פַּ֡ח לִ֗י וַחֲבָלִ֗ים פָּ֣רְשׂוּ רֶ֭שֶׁת לְיַד־מַעְגָּ֑ל מֹקְשִׁ֖ים שָֽׁתוּ־לִ֣י סֶֽלָה׃
ספרי דאגדתא
[אסתר ג ב] וכל עבדי המלך. ר' יוסי ב"ר חנינא פתח, טמנו גאים פח לי (תהלים קמ ו), אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע פרשו לי אומות העולם פח לי, אומרים לי עבוד ע"ז, לשמוע להם אני נענשת לפניך, שלא לשמוע להם הורגים אותי, א"ר חנינא לזאב שפרסו לו מצודה על פי הבאר, אם ירד לשתות ניצוד, ואם אינו יורד ימות בצמא.
אסתר רבה
וְכָל עַבְדֵּי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ וגו' (אסתר ג, ב), רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא פָּתַח (תהלים קמ, ו): טָמְנוּ גֵאִים פַּח לִי, אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מְצוּדָה פָּרְשׂוּ לִי עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים לְהַפִּילֵנִי, אוֹמְרִים לִי עֲבֹד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, אִם אֲנִי שׁוֹמַעַת לָהֶם נֶעֱנַשְׁתִּי, וְאִם אֵין אֲנִי שׁוֹמַעַת לָהֶם הֵן הוֹרְגִין אוֹתִי. מָשָׁל לִזְאֵב שֶׁצָּמָא לַמַּיִם וּפָרְשׂוּ לוֹ מְצוּדָה עַל פִּי הַמַּעְיָן, אָמַר אִם אֵרֵד לִשְׁתּוֹת הֲרֵינִי נִצּוֹד, וְאִם לֹא אֵרֵד הֲרֵינִי מֵת בַּצָּמָא.