תנחומא בובר
וזה הדבר אשר תעשה להם וגו'. לקח פר אחד בן בקר (שם), במקח ולא מן הגזל ואילים שנים (שם), איל מכאן ואיל מכאן והפר באמצע, למה ג' כנגד ג' הדרי עולם, פר כנגד אברהם, ואל הבקר רץ אברהם (בראשית יח ז), ואילים שנים [תמימים] (שמות שם), [כנגד] יצחקויעקב, ולחם מצות (שמות כט ב), בזכותם אברם הלחם. אמר ר' חייא בר אבא כשהיו הקרבנות קריבין היתה סאה ארבלית עושה סאה סולת, סאה קמח, סאה קיבר, סאה סובין, סאה מורסן, סאה גבונים, אבל עכשיו אדם מויך סאה חטים לטחון, ואינו מביא אלא כשהוא מויך ויותר מעט, למה שבטל לחם הפנים, רה מה היו הקרבנות שהיו קריבין על גבי המזבח יפין להם, שכל מה שהיה קרב ממינו היה מברך את מינו, אמר ר' חייא בר אבא אפילו עיקרו של מזבח לא נעשה אלא בשביל כפרתן של ישראל, למה נקרא שמו מזבח, מ' שהוא מוחל עונותיהם של ישראל, ז' שהוא זכרון טוב לישראל, ב' שהוא ברכה לשיראל, ח' שהוא חיים לישראל, לחם המצות ולחם הפנים היו מברכין את הלחם, וביכורים היו מברכין את פירות האילן, מעשה בר' יונתן בן אלעזר שהיה יושב תחת תאנה אחת, והיתה התאנה מלאה תאנים יפות, ירד טל והיו התאנים שואבים דבש, והיה הרוח מגבלן בעפר, באתה עז אחת והיתה מנטפת חלב בדבש, וקרא לתלמידים ואמר להם בואו וראו דוגמא מעין העולם הבא, וכל כך למה שהיו הקרבנות קריבין, מעשה בסופר אחד שהיה עולה לירושלים בכל שנה ושנה, והכירו אותו בני ירושלים שהיה גדול בתורה, אמרו לו טול לך חמשים זהובים בכל שנה ושנה ושב לך אצלינו, אמר להם יש לי גפן אחת והיא יפה לי מכולן, והיא עושה לי שלש דיפריאות בכל שנה, ושש מאות חביות היא עושה בכל שנה, הראשונה היא עושה שלש מאות, ושניה מאתים ושלישית מאה, ואני מוכר אותם בדמים יקרים הרבה, וכל השבח הזה לירושלים, בשביל ניסוך היין שהיו מקריבין, כיון שביטל ונמנעו כל הטובות הללו, ואתה מוצא כיון שגלו ישראל לבבל, היה אומר להן עזרא, עלו לארץ ישראל, ולא היו רוצין, אמר הקב"ה כשהייתם מקריבים לחם הפנים הייתם זורעים מעט ומביאים הרבה, אבל עכשיו זרעתם הרבה והבא מעט, אכול ואין לשבעה, שתו ואין לשכרה (חגי א ו), משביטל ניסוך היין, לבוש ואין לחום לו (שם), משביטלו בגדי כהונה, אמר הנביא כי תאנה לא תפרח (חבקוק ג יז), משביטלו את הביכורים, ואין יבול בגפנים (שם), משביטלו הנסכים, כחש מעשה זית (שם), משביטל שמן זית למאור, ושדמות לא עשה אוכל (שם), מהו רשדמות, ושדי בהמות, משביטלו הבכורות, גזר ממכלה צאן (שם), משביטלוהתמידין, ואין בקר ברפתים (שם) משביטלו הפרים. אמר ר' שמעון בן גמליאל מיום שחרב בית המקדש אין יום שאין בו קללה, שנאמר ואל זועם בכל יום (תהלים ז יב), אבל לעולם הבא הקב"ה מחזיר את הברכות שהיתה עושה, שנאמר ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא (יחזקאל לו ח).
מדרש תנחומא
אָמַר הַנָּבִיא: כִּי תְאֵנָה לֹא תִפְרָח (חבקוק ג, יז). מִשֶּׁבָּטְלוּ הַבִּכּוּרִים. וְאֵין יְבוּל בַּגְּפָנִים (חבקוק ג, יז). מִשֶּׁבָּטְלוּ הַנְּסָכִים, כָּחַשׁ מַעֲשֵׂה זַיִת מִשֶּׁבָּטַל שֶׁמֶן הַמָּאוֹר, וּשְׁדֵמוֹת לֹא עָשָׂה אֹכֶל וּשְׂדֵי בְּהֵמוֹת לֹא עָשָׂה אֹכֶל מִשֶּׁבָּטְלוּ הַבְּכוֹרוֹת. גָּזַר מִמִּכְלָה צֹאן מִשֶּׁבָּטְלוּ הַתְּמִידִים, וְאֵין בָּקָר בָּרְפָתִים מִשֶּׁבָּטְלוּ הַפָּרִים שֶׁהָיוּ קְרֵבִין.
מדרש משלי
(משלי כג ה): "התעיף עיניך בו ואיננו, כי עשה יעשה לו כנפים" - אמר רבי ישמעאל: שלושה הן שחזרו למקומן: תורה, וישראל, כסף וזהב: ישראל היו מעבר הנהר, דכתיב (יהושע כד ב): "ויאמר יהושע אל כל העם: כה אמר ה' אלהי ישראל: בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם", ומניין שחזרו למקומם? שנאמר (ירמיהו כז כב): "בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אותם נאם ה'". כסף וזהב היו מארץ מצרים, שנאמר (שמות ג כב): "ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב", ומניין שחזרו למקומן? שנאמר (דברי הימים ב יב ט): "ויעל שישק מלך מצרים על ירושלים ויקח את אוצרות בית ה' ואת אוצרות בית המלך את הכל לקח, ויקח את מגני הזהב אשר עשה שלמה". תורה היתה מן השמים, שנאמר (דברים ד לו): "מן השמים השמיעך את קולו וגו'", כיוון שחטא ישראל במעשה העגל, נשתברו הלוחות ופרח הכתב למקומו, שנאמר "התעיף עיניך בו ואיננו, כי עשה יעשה לו כנפיים, כנשר יעוף השמים". אמר רבי יוחנן: אף על פי שנשתברו הלוחות, חזרו ונתחדשו להם, שנאמר (דברים י א): "בעת ההיא אמר ה' אליי: פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים, ועלה אליי ההרה, ועשית לך ארון עץ". ומה שכתב בראשונים כתב באחרונים, שנאמר (דברים י ד): "ויכתוב על הלוחות כמכתב הראשון את עשרת הדברים וגו'". רבי אליעזר שאל את רבי יהושע, אמר לו: רבי, הלוחות הראשונים אימתי ניתנו להם לישראל? אמר לו: ביום הכיפורים. אמר לו: ראיה מניין? אמר לו: כשם שעשה בראשונה ארבעים יום, כך עשה בשניה ארבעים יום. אמר לו: מנה מיום שנשתברו הלוחות עד יום הכיפורים, נמצא שמונים יום! [אמר לו:] ארבעים שהמתין בארץ, וארבעים שעלה לשמים וירד. אמר לו: רבי, מקרא זה מאי פירושו: (חגי א ו): "זרעתם הרבה והבא מעט, אכול ואין לשבעה, שתו ואין לשכרה, לבוש ואין לחום לו, והמשתכר משתכר אל צרור נקוב"? [אמר לו:] זרעתם הרבה והבא מעט - משבטל העומר; אכול ואין לשבעה - משבטל לחם הפנים; שתו ואין לשכרה - משבטלו הנסכים; לבוש ואין לחום לו - משבטלו בגדי הכונה; והמשתכר משתכר אל צרור נקוב - משבטלו שקלים. ועוד אמר לו: רבי, המקרא הזה מהו פירושו: (חבקוק ג יז): "כי תאנה לא תפרח ואין יבול בגפנים, כחש מעשה זית ושדמות לא עשה אוכל, גזר ממכלה צאן ואין בקר ברפתים"? [אמר לו:] כי תאנה לא תפרח - משבטלו הביכורים, ואין יבול בגפנים - משבטלו הנסכים ונסכי יין, כחש מעשה זית - משבטל שמן המאור ושמן המשחה, ושדמות לא עשה אוכל - משבטלו התמידין והמוספין, גזר ממכלה צאן - משבטלו הקרבנות, ואין בקר ברפתים - משבטלו זבחי שלמים, אבל למחר, כשייבנה בית המקדש במהרה בימינו, מהו אומר? (ירמיהו ל יח): "ונבנתה עיר על תלה, וארמון על משפטו ישב, ויצא מהם תודה וקול משחקים", וכתוב: (חבקוק ג יט): "אלהים ה' חילי, וישם רגליי כאיילות ועל במותיי ידריכני, למנצח בנגינותיי".