מדרש על עמוס 5:19: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

שְׁמוּאֵל פָּתַח (ויקרא כו, מד): וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּריתִי אִתָּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם. לֹא מְאַסְתִּים בְּבָבֶל, וְלֹא גְּעַלְתִּים בְּמָדַי, לְכַלּוֹתָם בְּיָוָן, לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם בְּמַלְכוּת הָרְשָׁעָה. כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם לֶעָתִיד לָבוֹא. תָּנֵי רַבִּי חִיָּא, לֹא מְאַסְתִּים בִּימֵי אַסְפַּיָאנוּס, וְלֹא גְעַלְתִּים בִּימֵי טְרַקְוִוינוֹס, לְכַלֹּתָם בִּימֵי הָמָן, לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם בִּימֵי רוֹמִיִּים, כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם בִּימֵי גּוֹג וּמָגוֹג.

רַבִּי יוּדָא בַּר רַבִּי סִימוֹן פָּתַח (עמוס ה, יט): כַּאֲשֶׁר יָנוּס אִישׁ מִפְּנֵי הָאֲרִי, רַבִּי הוּנָא וְרַבִּי אַחָא בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא בַּר רַבִּי חֲנִינָא, כַּאֲשֶׁר יָנוּס אִישׁ מִפְּנֵי הָאֲרִי וגו' זוֹ בָּבֶל, עַל שֵׁם (דניאל ז, ד): קַדְמָיְתָא כְאַרְיֵה, וּפְגָעוֹ הַדֹּוֹב זוֹ מָדַי, עַל שֵׁם (דניאל ז, ה): וַאֲרוּ חֵיוָה אָחֳרִי תִנְיָנָה דָּמְיָה לְדֹב. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר לְדֹב כְּתִיב, דָּא הִיא דַעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן (ירמיה ה, ו): עַל כֵּן הִכָּם אַרְיֵה מִיַּעַר זוֹ בָּבֶל, (ירמיה ה, ו): זְאֵב עֲרָבוֹת יְשָׁדְדֵם זוֹ מָדַי. נָמֵר שֹׁקֵד עַל עָרֵיהֶם זוֹ יָוָן. (ירמיה ה, ו): כָּל הַיּוֹצֵא מֵהֵנָּה יִטָּרֵף זוֹ אֱדוֹם, (עמוס ה, יט): וּבָא הַבַּיִת זֶה יָוָן, שֶׁהָיָה הַבַּיִת קַיָּם. וּנְשָׁכוֹ הַנָּחָשׁ זוֹ אֱדוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה מו, כב): קוֹלָהּ כַּנָּחָשׁ יֵלֵךְ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שיר השירים ה, ב): פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי זוֹ בָּבֶל. רַעְיָתִי זוֹ מָדַי. יוֹנָתִי בְּיָוָן. תַּמָּתִי בֶּאֱדוֹם, שֶׁכָּל יְמֵי יָוָן הָיָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל מַקְרִיבִין בּוֹ תּוֹרִים וּבְנֵי יוֹנָה עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. רַבִּי פִּנְחָס וְרַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא פָּתְרִין, כְּתִיב (תהלים יח, ז): בַּצַּר לִי אֶקְרָא ה' בְּבָבֶל, וְאֶל אֱלֹהַי אֲשַׁוֵּעַ בְּמָדַי, יִשְׁמַע מֵהֵיכָלוֹ קוֹלִי בְּיָוָן. דְּאָמַר רַבִּי הוּנָא לְגַרְמֵיהּ, יוֹנָתִי בְּמַלְכוּת יָוָן, שֶׁכָּל יְמֵי יָוָן הָיָה הַהֵיכָל קַיָּם וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל מַקְרִיבִין תּוֹרִים וּבְנֵי יוֹנָה עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. הֱוֵי: יִשְׁמַע מֵהֵיכָלוֹ קוֹלִי וְשַׁוְעָתִי לְפָנָיו תָּבוֹא בְאָזְנָיו בְּמַלְכוּת אֱדוֹם. דָּבָר אַחֵר, כַּאֲשֶׁר יָנוּס אִישׁ מִפְּנֵי הָאֲרִי זֶה נְבוּכַדְנֶצַּר, וּפְגָעוֹ הַדֹּב זֶה בֵּלְשַׁצַר, וּבָא הַבַּיִת וְסָמַךְ יָדוֹ עַל הַקִּיר וּנְשָׁכוֹ הַנָּחָשׁ זֶה הָמָן, שֶׁהָיָה נוֹשֵׁף עַמָּא כְּנָחָשׁ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (עזרא ד, ח): רְחוּם בְּעֵל טְעֵם וְשִׁמְשַׁי סָפְרָא זֶה בְּנוֹ שֶׁל הָמָן. (עזרא ד, ח): כְּתַבוּ אִגְּרָה חֲדָה לְאַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא מַלְכָּא כְּנֵמָא, וּמַה כְּתִיב בָּהּ (עזרא ד, כא): כְּעַן שִׂימוּ טְעֵם לְבַטָּלָא וגו' (עזרא ד, יג): מִנְדָּה זוֹ מִדַּת הָאָרֶץ, בְלוֹ זוֹ פְּרוֹגִינוֹן, וַהֲלָךְ זוֹ אַנְגַרְיָא, וְאַפְתֹם מַלְכִים תְּהַנְזִק. רַב הוּנָא וְרַבִּי פִּנְחָס אָמְרִין אֲפִלּוּ דְּבָרִים שֶׁהַמַּלְכוּת מִתְפַּתָּה בָּהֶם, כְּגוֹן בֵּי טֵיאַטְרָאוֹת וּבֵי קַרְקְסָאוֹת הִיא מַזֶּקֶת, כֵּיוָן שֶׁשָּׁלַח שָׁמַע וּבִטֵּל מְלֶאכֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְכֵיוָן שֶׁרָאוּ כָךְ הִתְחִילוּ הַכֹּל צוֹוְחִין וַוי, וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ.

אמר רב אין בן דוד בא עד שתפשוט מלכות רומי על ישראל תשעה חדשים (מיכה ה ב) לכן יתנם עד עת יולדה ילדה ויתר אחיו ישובון על בני ישראל. אמר עולא ייתי ולא אחמיניח וכן אמר רבא ייתי ולא אחמיניה רב יוסף אמר ייתי ואזכח דאיתיב בטולא דכופיתא דחמריה אמר ליה אביי לרבא מאי טעמך אילימא משום חבלו של משיח והתניא שאלו תלמידיו את ר׳ אליעזר מה יעשה אדם וינצל מחבלו של משיח יעסוק בתורה ובגמילות חסדים ומר הא תורה והא גמילות חסדים אמר שמא יגרום החטא כדר׳ יעקב בר אידי דר׳ יעקב בר אידי רמי כתיב (בראשית כח טו) והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך וכתיב (שם לב ח) ויירא יעקב מאד ויצר לו שהיה מתירא שמא יגרום החטא כדתניא (שמות טו טז) עד יעבור עמך ה׳ זו ביאה ראשונה עד יעבור עם זו קנית זו ביאה שניה אמור מעתה ראויין היו ליעשות להם נס בביאה שניה כביאה ראשונה אלא שגרם החטא. וכן א״ר יוחנן ייתי ולא אחמיניה א״ל ר״ל מ״מ אילימא משום דכתיב (עמוס ה יט) כאשר ינוס איש מפני הארי ופגעו הדוב ובא הבית וסמך ידו על הקיר ונשכו הנחש בא ואראך דוגמתו בעוה״ז בזמן שאדם יוצא לשדה פגע בו סנטר דומה כמי שפגע בו ארי נכנס לעיר פגע בו גבאי דומה כמי שפגעו דוב נכנס לביתו ומצא בניו ובנותיו מוטלין ברעב דומה כמי שנשכו נחש אלא משום דכתיב (ירמיה ל ו) שאלו נא וראו אם יולד זכר מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו כיולדה ונהפכו כל פנים לירקון מאי ראיתי כל גבר אמר רבא בר יצחק א״ר מי שכל גבורה שלו ומאי נהפכו כל פנים לירקון א״ר יוחנן פמליא של מעלה ופמליא של מטה באותה שעת אומר הקב״ה הללו מעשה ידי והללו מעשה ידי האיך אאבד אלו מפני אלו אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי רהיט ונפל תורא ואזיל ושדי ליה סוסיא באורייה: