מדרש על במדבר 16:7: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

פיסקא. מי לנו גדול ממשה שלא נתעסק בו אלא הקב״ה שנאמר (דברים לד ו) ויקבור אותו בגי מול בית פעור ע״כ. (שם ז) ויאמר ה׳ אלי רב לך א״ר לוי ברב בישר ברב בישרוהו ברב בישר דכתיב (במדבר טז ז) רב לכם בני לוי ברב בישרוהו רב לך ד״א רב לך יש לך רב ומנו יהושע ד״א רב לך שלא יאמרו הרב כמה קשה והתלמיד כמה סרבן וכל כך למה תנא דבי ר׳ ישמעאל לפום גמלא שיחנא. (דברים לא ב) ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום שאין ת״ל היום ומת״ל היום היום מלאו ימי ושנותי ללמדך שהקב״ה משלים שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחודש לחודש שנאמר (שמות כג) את מספר ימיך אמלא. לא אוכל עוד לצאת ולבא מאי לצאת ולבא אילימא לצאת ולבא ממש והכתיב (דברים לד ז) ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו לא כהתה עינו ולא נס לחה וכתיב (שם) ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו ותניא שתים עשרה מעלות היו שם ופסעם משה בפסיעה אחת אמר רב שמואל בר נחמני אמר ר׳ יונתן לצאת ולבא בדברי תורה מלמד שנסתתמו ממנו מעינות החכמה. (שם לא יד) וילך משה ויהושע ויתיצבו באהל מועד תנא אותה שבת שבת של דיוזגי היתה ניטלה רשות מזה וניתנה לזה:

והיה האיש אשר יבחר. כך אמר להם משה היו יודעים שאותו האיש שיבחר בו הקב"ה הוא הקדוש, שהוא לבדו ינצל והשאר כלם ימותו, הזהרו ואל תגרמו רעה לעצמכם, והם לא האמינו לדבריו ונשרפו, לכך אמר את מחתות החטאים האלה בנפשותם (במדבר י"ז ג'), מלמד שהם פשעו בנפשותם, שכך אמר להם שלא ינצל אחד מהם אותו שעוזר לו הקב"ה הוא ינצל בלבד:

זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ לָכֶם מַחְתּוֹת, וּתְנוּ בָהֵן אֵשׁ וְשִׂימוּ עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת לִפְנֵי ה' מָחָר (במדבר טז, ו ז), מָה רָאָה לוֹמַר כֵּן, אָמַר לָהֶם בְּדַרְכֵי הַגּוֹיִם יֵשׁ נִימוּסִין הַרְבֵּה וְכוּמָרִין הַרְבֵּה, כֻּלָּן מִתְקַבְּצִין בְּבַת אֶחָת, וְאָנוּ אֵין לָנוּ אֶלָּא ה' אֶחָד וְתוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפַּט אֶחָד וּמִזְבֵּחַ אֶחָד וְכֹהֵן גָּדוֹל אֶחָד, וְאַתֶּם מָאתַיִם וַחֲמֲשִּׁים אִישׁ מְבַקְּשִׁים כְּהֻנָּה גְדוֹלָה, אַף אֲנִי רוֹצֶה בְּכָךְ, (במדבר טז, יא): לָכֵן אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ (במדבר טז, ו): זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ לָכֶם מַחְתּוֹת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ, הֲרֵי לָכֶם תַּשְׁמִישׁ הֶחָבִיב מִן הַכֹּל הוּא הַקְּטֹרֶת, חֲבִיבָה מִן כָּל הַקָּרְבָּנוֹת, וְסַם הַמָּוֶת נָתוּן לְתוֹכוֹ שֶׁבּוֹ נִשְׂרְפוּ נָדָב וַאֲבִיהוּא, לְפִיכָךְ הִתְרָה בָּהֶם (במדבר טז, ז): וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' הוּא הַקָּדוֹשׁ. אָמַר לָהֶם משֶׁה הֲרֵי אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם שֶׁלֹא תִּתְחַיְּבוּ, מִי שֶׁיִּבָּחֵר מִכֶּם יֵצֵא חַי וְכֻלְּכֶם אוֹבְדִין, (במדבר טז, ה): רַב לָכֶם בְּנֵי לֵוִי, הֲרֵי אָמַרְתִּי לָכֶם. לֹא טִפְּשִׁים הָיוּ שֶׁכָּךְ הִתְרָה לָהֶם וְקִבְּלוּ עֲלֵיהֶם לִקְרָב, הֵם חָטְאוּ בְּנַפְשׁוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יז, ג): אֵת מַחְתּוֹת הַחַטָּאִים הָאֵלֶּה בְּנַפְשֹׁתָם. וְקֹרַח שֶׁפִּקֵּחַ הָיָה מָה רָאָה לַשְּׁטוּת הַזּוֹ, אֶלָּא עֵינוֹ הִטְעַתּוּ, רָאָה שַׁלְשֶׁלֶת גְּדוֹלָה עוֹמֶדֶת הֵימֶנּוּ, שְׁמוּאֵל שֶׁשָּׁקוּל כְּמשֶׁה וְאַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צט, ו): משֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ, עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מִשְׁמָרוֹת עוֹמְדוֹת מִבְּנֵי בָנָיו שֶׁכֻּלָּם מִתְנַבְּאִים בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א כה, ה): כָּל אֵלֶּה בָנִים לְהֵימָן, אָמַר אֶפְשָׁר הַגְּדֻלָּה הַזּוֹ עֲתִידָה לַעֲמֹד מִמֶּנִּי וַאֲנִי אֶדֹּם, וְלֹא רָאָה יָפֶה, לְפִי שֶׁבָּנָיו עָשׂוּ תְּשׁוּבָה וְעוֹמְדִין מֵהֶן, וּמשֶׁה הָיָה רוֹאֶה, לְכָךְ נִשְׁתַּתֵּף לָבוֹא לְאוֹתָהּ חֲזָקָה שֶׁשָּׁמַע מִפִּי משֶׁה שֶׁכֻּלָּם אוֹבְדִין וְאֶחָד פָּלִיט, וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' הוּא הַקָּדוֹשׁ.