מדרש על במדבר 26:38: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ. וּמִי הֵם. לָעוֹמְדִים בְּעַרְבוֹת מוֹאָב. וַהֲלֹא לְיוֹצְאֵי מִצְרִים נִתְחַלְּקָה הָאָרֶץ, דִּכְתִיב: וְנָתַתִּי אוֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה (שמות ו, ח). וּמִפְּנֵי מַה חִלְּקָהּ לָהֶם. לְפִי שֶׁצָּפוּי לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁשֵּׁשׁ מִשְׁפָּחוֹת עֲתִידוֹת לִכְלוֹת מֵהֶם. וּמִי הֵם. אֵלּוּ שֶׁכְּתוּבִים לְמַעְלָה, וּבְנֵי שִׁמְעוֹן יְמוּאֵל וְיָמִין וְאֹהַד וְיָכִין וְצֹחַר וְשָׁאוּל בֶּן הַכְּנַעֲנִית (בראשית מו, י), הֲרֵי שִׁשָּׁה. כְּשֶׁאַתָּה קוֹרֵא לִנְמוּאֵל מִשְׁפַּחַת הַנְּמוּאֵלִי, אֵין שָׁם לֹא אֹהַד וְלֹא צֹחַר, אֶלָּא הֲרֵי חָסְרוּ. וְכֵן בְּבִנְיָמִין, בֶּלַע וּבֶכֶר וְגוֹ' (שם פסוק כא), הֲרֵי עֲשָׂרָה. וּכְשֶׁאַתָּה בָּא לִמְנוֹתָן לְבֶלַע מִשְׁפַּחַת הַבַּלְעִי, אֵינָן אֶלָּא שִׁבְעָה, הֲרֵי חָסְרוּ. וְכֵן בִּבְנֵי גָּד, צִפְיוֹן וְחַגִּי וְשׁוּנִי וְאֶצְבּוֹן (שם פסוק טז). וּכְשֶׁאַתָּה מוֹנֶה לִצְפוֹן מִשְׁפַּחַת הַצְּפוֹנִי, אֵין שָׁם אֶצְבּוֹן, הֲרֵי שִׁשָּׁה מִשְׁפָּחוֹת נֶחְסְרוּ עַל הַזְּנוּת בַּעֲצַת בִּלְעָם. וְאֵין זְנוּת שֶׁאֵינָהּ עוֹשֶׂה אֶת שֶׁלָּהּ. לְפִיכָךְ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מָה אֲנִי מְחַלֵּק אֶת הָאָרֶץ לִבְנֵי אֱדֹם הָעֲתִידִים לִכְלוֹת. וְחִלֵּק אוֹתָהּ לְמִי שֶׁעוֹמְדִין עַל בּוּרְיָם לְכָךְ נֶאֱמַר: לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ.

לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ (במדבר כו, נג), וּמִי הֵן, לָעוֹמְדִים בְּעַרְבוֹת מוֹאָב, וַהֲלוֹא לְיוֹצְאֵי מִצְרַיִם נִתְחַלְּקָה הָאָרֶץ, דִּכְתִיב (שמות ו, ח): וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה, מִפְּנֵי מָה לֹא חִלְּקָהּ לָהֶן, לְפִי שֶׁצָּפוּי לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁסּוֹף עֲתִידִין מִשְׁפָּחוֹת לִכְלוֹת מֵהֶן, וּמִי הֵן, אֵלּוּ שֶׁכְּתוּבוֹת לְמַעְלָן (בראשית מו, י) (שמות ו, טו): וּבְנֵי שִׁמְעוֹן יְמוּאֵל וְיָמִין וְאֹהַד וְיָכִין וְצֹחַר וְשָׁאוּל בֶּן הַכְּנַעֲנִית, הֲרֵי שִׁשָּׁה, כְּשֶׁאַתָּה קוֹרֵא (במדבר כו, יב): לִנְמוּאֵל מִשְׁפַּחַת הַנְּמוּאֵלִי, אֵין שָׁם אֶחָד, וְכֵן בְּבִנְיָמִין (בראשית מו, כא): וּבְנֵי בִּנְיָמִן בֶּלַע וָבֶכֶר וגו', הֲרֵי עֲשָׂרָה, וּכְשֶׁבָּא אַתָּה לִמְנוֹתָן (במדבר כו, לח לט): לְבֶלַע מִשְׁפַּחַת הַבַּלְעִי וגו', חָסְרוּ חֲמִשָּׁה מִן הַבָּנִים, הֲרֵי שֵׁשׁ מִשְׁפָּחוֹת עַל הַזְּנוּת בַּעֲצַת בִּלְעָם אֵין שֶׁאֵינָהּ עוֹשָׂה אֶת שֶׁלָּה, לְכָךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מָה אֲנִי מְחַלֵּק אֶת הָאָרֶץ לִבְנֵי אָדָם הָעֲתִידִים לָמוּת, כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ לְעַרְבוֹת מוֹאָב וְעָמְדוּ עַל בָּרְיָם, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ.

בני בנימין למשפחותם. והלא עשרה בנים היו לבנימין כשירד למצרים, שנאמר ובני בנימין בלע ובכר וגו' (בראשית מו כא), ולמה חסרו מחצה, לפי שאתה מוצא כשנתקשית אמו בלידתה אותו וחשבה שהוא ימות, שלא יהיה בן של קיימא, וקראה אותו בן אוני, כלומר שהיה מתאונן והולך, אבל אביו קרא לו בנימין בן מיומן, ועמד לו שמו ששם לו אביו, שלא יחסרו בניו עד מלחמת הלוים, והיון עמד לו שם אמו במעשה פלגש בגבעה, שלא נשאר מכלם אלא שש מאות, אבל במיתת אהרן מתו החמשה בשביל דברי אביו שקראו בנימין: