מדרש על במדבר 35:22: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

פס'. וכי ימות מת עליו בפתע פתאום. להוציא את הספק. פתע להביא את האונס. פתאום להביא את השוגג. במסכת (ערכין) תנו רבנן פתע זה שוגג. שנאמר (במדבר ל״ה:כ״ב) ואם בפתע בלא איבה. פתאום זה מזיד, וכן הוא אומר (משלי כ״ב:ג׳) ערום ראה רעה ונסתר ופתיים עברו ונענשו. ומהו עליו להביא את המאהיל עליו שאם איהל עליו ועל המת נטמא נזרו. תנן התם על אלו הטמאות הנזיר מגלח על המת ועל כזית מן המת על מלא תרווד רקב על השדרה? ועל הגולגולת. על מגען ועל משאן ועל אהלן ועל עצם כשעורה על מגעו ועל משאו ועל אהלו. לכך נאמר כי ימות מת כל דהוא. עליו. להביא האהילות והמשאות. וטמא ראש נזרו במי שהיה טהור ונטמא הכתוב מדבר. וגלח ראשו ראשו הוא מגלח ואין מגלח את כל בשרו. ביום טהרתו. ביום הזאתו. ביום השביעי. שנאמר וביום השביעי יגלחנו להביא את שלא גילח ביום השביעי מגלח אפילו לאחר מיכן שנאמר יגלחנו מכל מקום. ד״א יגלחנו ואפילו בלילה. מכאן אמרו תגלחת טומאה כיצד מגלח ואח״כ מביא ואם הביא ואחר כך מגלח לא יצא:

וְכִי יָמוּת מֵת עָלָיו (במדבר ו, ט), בִּמְחֻוֶּרֶת עָלָיו הַטֻּמְאָה, לְהוֹצִיא אֶת הַסָּפֵק, זוֹ טֻמְאַת הַתְּהוֹם. אֵי זוֹ טֻמְאַת הַתְּהוֹם, כָּל שֶׁאֵין מַכִּירָהּ אֶחָד בְּסוֹף הָעוֹלָם, הָיָה מַכִּירָהּ אֶחָד בְּסוֹף הָעוֹלָם אֵין זוֹ טֻמְאַת הַתְּהוֹם. הָיָה טָמוּן בְּתֶבֶן אוֹ בִּצְרוֹרוֹת, הֲרֵי זוֹ טֻמְאַת הַתְּהוֹם, בְּמַיִם בַּאֲפֵלָה וּבִנְקִיקֵי הַסְּלָעִים, אֵין זוֹ טֻמְאַת הַתְּהוֹם, וְלֹא אָמְרוּ טֻמְאַת הַתְּהוֹם אֶלָּא לַמֵּת בִּלְבָד. (במדבר ו, ט). בְּפֶתַע פִּתְאֹם, רַבִּי יוֹנָתָן אָמַר בְּפֶתַע, זֶה שׁוֹגֵג, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (במדבר לה, כב): בְּפֶתַע בְּלֹא אֵיבָה הֲדָפוֹ. פִּתְאֹם, זֶה אוֹנֶס, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (במדבר יב, ד): וַיֹּאמֶר ה' פִּתְאֹם אֶל משֶׁה וגו'. וְרַבָּנָן אָמְרֵי: פִּתְאֹם, זֶה מֵזִיד, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי כב, ג): וּפְתָיִים עָבְרוּ וְנֶעֱנָשׁוּ. דָּבָר אַחֵר, פִּתְאוֹם, זֶה שׁוֹגֵג, דִּכְתִיב (משלי יד, טו): פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָּבָר. וְכִי מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ בְּפִתְאֹם לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ מֵזִיד אוֹנֵס וְשׁוֹגֵג, לָמָּה צָרִיךְ הַכָּתוּב לִכְתֹּב: בְּפֶתַע, לְהָבִיא אֶת הַשּׁוֹגֵג, אִלּוּ לֹא נִכְתַּב: פֶּתַע, הָיִיתִי אוֹמֵר כִּי מֵבִיא קָרְבָּן עַל טֻמְאָתוֹ הֵיכָא דְנִטְמָא בְּשׁוֹגֵג, מִידֵי דַּהֲוָה אַכָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּה, אֲבָל אֹנֶס וּמֵזִיד אֵימָא לָא, כָּתַב רַחֲמָנָא פֶּתַע, דְּשׁוֹגֵג הוּא, לְגַלּוֹת עַל פִּתְאֹם דְּאֹנֶס וּמֵזִיד הוּא, וַאֲפִלּוּ הָכֵי חַיָּב קָרְבָּן עַל טֻמְאָתוֹ. (במדבר ו, ט): וְטִמֵּא רֹאשׁ נִזְרוֹ, בְּמִי שֶׁהָיָה טָהוֹר וְנִטְמָא, הֲרֵי הוּא חַיָּב בְּהַעֲבָרַת שֵׂעָר וּבַהֲבָאַת קָרְבָּן וְלִפְטֹר הַנָּזִיר בְּקָבֶר. (במדבר ו, ט): וְגִלַּח רֹאשׁוֹ. רֹאשׁוֹ הוּא מְגַלֵּחַ וְאֵין מְגַלֵּחַ כָּל שְׂעָרוֹ. (במדבר ו, ט): בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ, בְּיוֹם הֲזָיָתוֹ בַּשְּׁבִיעִי, אַתָּה אוֹמֵר בְּיוֹם הֲזָיָתוֹ בַּשְּׁבִיעִי אוֹ בַּשְּׁמִינִי, תַּלְמוּד לוֹמַר (במדבר ו, ט): בַּיוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלְּחֶנּוּ, אִי בַּשְּׁבִיעִי, אַף עַל פִּי שֶׁלֹא הִזָּה, תַּלְמוּד לוֹמַר: בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ, בְּיוֹם הֲזָיָתוֹ. בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, אֵין לִי אֶלָּא שְׁבִיעִי, שְׁמִינִי, תְּשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר יְגַלְּחֶנּוּ. אֵין לִי אֶלָּא בַּיּוֹם, בַּלַּיְלָה מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר יְגַלְּחֶנּוּ. אֵין לִי אֶלָּא תִּגְלַחַת הַטֻּמְאָה, תִּגְלַחַת טָהֳרָה מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר יְגַלְּחֶנּוּ. כֵּיצַד, הָיָה מַזֶּה בַּשְּׁלִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי וּמְגַלֵּחַ בַּשְּׁבִיעִי וּמֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו בַּשְּׁמִינִי, וְאִם גִּלַּח בַּשְּׁמִינִי, מֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו בּוֹ בַּיּוֹם, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.

ואשר לא צדה היה בכלל ויצא לטעון טעון אחר שהוא כענינו יצא להקל ולא להחמיר: ואשר לא צדה. אין אשר לא צדה אלא שלא נתכווין לו כן הוא אומר (במדבר ל"ה כ"ב) או השליך עליו כל כלי בלא צדייה: והאלהים אנה. אין אנה אלא שמזרקיף לו כן הוא אומר (מ"ב ה' ז') כי אך דעו נא וראו כי מתאנה הוא לי וכן הוא אומר בשמשון (שופטים י"ד ד') כי תואנה הוא מבקש מפלשתים: והאלהים אנה לידו. מגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב זו היא ששאל טרוגינוס את אלינוס ואת פפנס אחיו כשגזר עליהם מיתה אמר להן אני בנו של נבוכדנצר ואתם בניו של חנניה מישאל ועזריה יבוא מי שהציל את חנניה מישאל ועזריה מיד נבוכדנצר ויציל אתכם מיד אמרו לו נבובדנצר זכה שלא לשפך דם נקי וחנניה מישאל ועזריה זכו שלא יהרגו בחייבי מיתה אתה אי אתה כדאי ליעשות נסין על ידיך ואנו אין אנו כדאי שיעשו לנו נסים אתה נתחייבת לשפך דם נקי ואנו נתחייבנו מיתה וכי אם אין אתה הורגינו אין אנו מתים אין חמה באה עלינו ואנו מתים אין נחשים ועקרבים נושכין אותנו ואנו מתים כתוב בתורתינו ואשר לא צדה והאלהים אנה לידו מגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב וכשנמות תדע שאנו בניו של חנניה מישאל ועזריה לא מתו עד שבאת עליו דיופלי מרומי ונתזו את ראשו והיו מחטטין את עיניו: ושמתי לך. בחייך מלמד שמגלין למדבר: מקום. נאמר כן מקום ונאמר להלן מקום מה מקום האמור להלן ערי לויים קולטין אף מקום האמור כאן מחנה לוייה קולט: שמה. שם תהא דירתו שם תהא קבורתו: