מדרש על במדבר 6:9: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

(במדבר ו׳:ט׳) "וְכִי יָמוּת מֵת עָלָיו בְּפֶתַע פִּתְאֹם", 'פֶּתַע', זֶה שׁוֹגֵג, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (שם לה) "אִם בְּפֶתַע בְּלֹא אֵיבָה". 'פִּתְאֹם', זֶה אֹנֶס, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (במדבר י״ב:ד׳) "וַיֹאמֶר ה' פִּתְאֹם אֶל מֹשֶׁה". תַּנְיָא אִידָךְ: 'פִּתְאֹם', זֶה מֵזִיד, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (משלי כ״ב:ג׳) "עָרוּם רָאָה רָעָה נִסְתָּר, פְּתָאיִם עָבְרוּ וְנֶעֱנָשׁוּ".

וְכִי יָמוּת מֵת עָלָיו (במדבר ו, ט), בִּמְחֻוֶּרֶת עָלָיו הַטֻּמְאָה, לְהוֹצִיא אֶת הַסָּפֵק, זוֹ טֻמְאַת הַתְּהוֹם. אֵי זוֹ טֻמְאַת הַתְּהוֹם, כָּל שֶׁאֵין מַכִּירָהּ אֶחָד בְּסוֹף הָעוֹלָם, הָיָה מַכִּירָהּ אֶחָד בְּסוֹף הָעוֹלָם אֵין זוֹ טֻמְאַת הַתְּהוֹם. הָיָה טָמוּן בְּתֶבֶן אוֹ בִּצְרוֹרוֹת, הֲרֵי זוֹ טֻמְאַת הַתְּהוֹם, בְּמַיִם בַּאֲפֵלָה וּבִנְקִיקֵי הַסְּלָעִים, אֵין זוֹ טֻמְאַת הַתְּהוֹם, וְלֹא אָמְרוּ טֻמְאַת הַתְּהוֹם אֶלָּא לַמֵּת בִּלְבָד. (במדבר ו, ט). בְּפֶתַע פִּתְאֹם, רַבִּי יוֹנָתָן אָמַר בְּפֶתַע, זֶה שׁוֹגֵג, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (במדבר לה, כב): בְּפֶתַע בְּלֹא אֵיבָה הֲדָפוֹ. פִּתְאֹם, זֶה אוֹנֶס, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (במדבר יב, ד): וַיֹּאמֶר ה' פִּתְאֹם אֶל משֶׁה וגו'. וְרַבָּנָן אָמְרֵי: פִּתְאֹם, זֶה מֵזִיד, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי כב, ג): וּפְתָיִים עָבְרוּ וְנֶעֱנָשׁוּ. דָּבָר אַחֵר, פִּתְאוֹם, זֶה שׁוֹגֵג, דִּכְתִיב (משלי יד, טו): פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָּבָר. וְכִי מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ בְּפִתְאֹם לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ מֵזִיד אוֹנֵס וְשׁוֹגֵג, לָמָּה צָרִיךְ הַכָּתוּב לִכְתֹּב: בְּפֶתַע, לְהָבִיא אֶת הַשּׁוֹגֵג, אִלּוּ לֹא נִכְתַּב: פֶּתַע, הָיִיתִי אוֹמֵר כִּי מֵבִיא קָרְבָּן עַל טֻמְאָתוֹ הֵיכָא דְנִטְמָא בְּשׁוֹגֵג, מִידֵי דַּהֲוָה אַכָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּה, אֲבָל אֹנֶס וּמֵזִיד אֵימָא לָא, כָּתַב רַחֲמָנָא פֶּתַע, דְּשׁוֹגֵג הוּא, לְגַלּוֹת עַל פִּתְאֹם דְּאֹנֶס וּמֵזִיד הוּא, וַאֲפִלּוּ הָכֵי חַיָּב קָרְבָּן עַל טֻמְאָתוֹ. (במדבר ו, ט): וְטִמֵּא רֹאשׁ נִזְרוֹ, בְּמִי שֶׁהָיָה טָהוֹר וְנִטְמָא, הֲרֵי הוּא חַיָּב בְּהַעֲבָרַת שֵׂעָר וּבַהֲבָאַת קָרְבָּן וְלִפְטֹר הַנָּזִיר בְּקָבֶר. (במדבר ו, ט): וְגִלַּח רֹאשׁוֹ. רֹאשׁוֹ הוּא מְגַלֵּחַ וְאֵין מְגַלֵּחַ כָּל שְׂעָרוֹ. (במדבר ו, ט): בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ, בְּיוֹם הֲזָיָתוֹ בַּשְּׁבִיעִי, אַתָּה אוֹמֵר בְּיוֹם הֲזָיָתוֹ בַּשְּׁבִיעִי אוֹ בַּשְּׁמִינִי, תַּלְמוּד לוֹמַר (במדבר ו, ט): בַּיוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלְּחֶנּוּ, אִי בַּשְּׁבִיעִי, אַף עַל פִּי שֶׁלֹא הִזָּה, תַּלְמוּד לוֹמַר: בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ, בְּיוֹם הֲזָיָתוֹ. בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, אֵין לִי אֶלָּא שְׁבִיעִי, שְׁמִינִי, תְּשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר יְגַלְּחֶנּוּ. אֵין לִי אֶלָּא בַּיּוֹם, בַּלַּיְלָה מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר יְגַלְּחֶנּוּ. אֵין לִי אֶלָּא תִּגְלַחַת הַטֻּמְאָה, תִּגְלַחַת טָהֳרָה מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר יְגַלְּחֶנּוּ. כֵּיצַד, הָיָה מַזֶּה בַּשְּׁלִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי וּמְגַלֵּחַ בַּשְּׁבִיעִי וּמֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו בַּשְּׁמִינִי, וְאִם גִּלַּח בַּשְּׁמִינִי, מֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו בּוֹ בַּיּוֹם, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.

וכי ימות מת עליו (בפתע פתאום) להוציא את הספק. שהיה בדין, ומה במקום שלא עשה בו אונס כרצון עשה ספק כודאי כאן שעשה אונס כרצון אינו דין שנעשה ספק כודאי, תלמוד לומר וכי ימות מת עליו להוציא את הספק. בפתע (פתאום) להביא את האונס. שהיה בדין ומה אם במקום שעשה ספק כודאי לא עשה אונס כרצון, כאן שלא עשה ספק כודאי אינו דין שלא נעשה אונם כרצון. תלמוד לומר בפתע להביא את האונס. פתאום להביא את השוגג. שהיה בדין (ומה אם במקום שלא חייב את המזיד) [ומה אם במקום שלא עשה בו אונס כרצון] חייב את השוגג מקום (שחייב את המזיד) [שעשה בו אונס כרצון] אינו דין שנחיב את השוגג. ומנין שחייב את המזיד, אמרת קל וחומר. ומה שבועת הפקדון שלא חייב את השוגג חייב את המזיד, כאן שחייב את השוגג אינו דין שנחייב את המזיד. לא אם אמרת בשבועת הפקדת שכן אינו לוקה, תאמר בכאן שלוקה, והואיל ולוקה לא יביא קרבן, תלמוד לומר וכפר עליו מאשר חטא על הנפש. דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר בפתע זה שוגג, פתאום זה אונס: