במדבר 7:20 מדרש: ספרא, במדבר רבה ומדרש תנחומא

[ה] "כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לה' וטומאתו עליו ונכרתה" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר (ויקרא ז, כ) "והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' וטומאתו עליו ונכרתה", שיכול אין לי חייבים כרת משום טומאה אלא על השלמים בלבד. מנין לרבות כל הקדשים? תלמוד לומר "אמור אליהם לדרתיכם כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים וגומר". או אינו מביא אלא כיוצא בשלמים?... מה שלמים מיוחדים הנאכלים לשני ימים... ליום אחד מנין? תלמוד לומר "בשר". אין לי אלא ששיריו נאכלים. שאין שיריו נאכלים מנין? תלמוד לומר "זבח". אין לי אלא מיני זבחים. העופות והמנחות שאינם מיני זבחים עד שתהא מרבה לוג שמן של מצורע מנין? תלמוד לומר (ויקרא כב, ב) "אשר הם מקדישים לי". יכול כל שחייבים עליו משום פגול יהיו חייבים עליו משום טומאה?... ודין הוא! ומה אם פיגול --שהוא בקבועה, ובידיעה אחת, ולא הותר מכללו-- אינו נוהג אלא בדבר שיש לו מתירין, טומאה --שהיא בשתי ידיעות, ועולה ויורד, והותרה מכללה-- אינו דין שלא תנהוג אלא בדבר שיש לו מתירין?! מנין הקומץ והלבונה והקטורת ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים? תלמוד לומר "אל הקדשים אשר יקדישו"-- לרבות את כולם.

מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף (במדבר ז, יט), כְּנֶגֶד הַתּוֹרָה הַמְשׁוּלָה בְּיַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ט, ה): וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי. וּלְפִי שֶׁדֶּרֶךְ הַיַּיִן לִשְׁתּוֹת בְּמִזְרָק, כְּמָה דְתֵימָא (עמוס ו, ו): הַשֹּׁתִים בְּמִזְרְקֵי יַיִן, לְכָךְ הֵבִיא מִזְרָק, (במדבר ז, יט): שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, לָמָּה, כְּשֵׁם שֶׁיַּיִן חֶשְׁבּוֹנוֹ שִׁבְעִים, כָּךְ יֵשׁ שִׁבְעִים פָּנִים בַּתּוֹרָה. לָמָּה נֶאֱמַר בַּקְּעָרָה אַחַת, כְּנֶגֶד הַתּוֹרָה הַצְּרִיכָה לִהְיוֹת אַחַת, כְּמָה דְּתֵימָא (במדבר טו, טז): תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם. לָמָּה נֶאֱמַר בַּמִּזְרָק, אֶחָד, שֶׁדִּבְרֵי תוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְדִבְרֵי תוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּם נִתְּנוּ מֵרוֹעֶה אֶחָד, כֻּלָּם אֵל אֶחָד אֲמָרָן לְמשֶׁה מִסִּינַי. לָמָּה הָיוּ שֶׁל כֶּסֶף, כְּנֶגֶד הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (תהלים יב, ז): אִמְרוֹת ה' אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל וגו'. (במדבר ז, יט): שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת, הַמִּקְרָא וְהַמִּשְׁנָה מְלֵאִים הֵם, שֶׁאֵין אֶחָד סוֹתֵר עַל חֲבֵרוֹ. סֹלֶת, כְּמָה דְּתֵימָא (תהלים יט, יא): וְנֹפֶת צוּפִים, כַּסֹּלֶת שֶׁצָּפָה עַל גַּבֵּי נָפָה. (במדבר ז, יט): בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן, זוֹ הַתּוֹרָה שֶׁצְּרִיכָה לִבְלֹל בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים, כְּהַהִיא דִּתְנֵינַן יָפֶה תַּלְּמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ שֶׁיְגִיעַת שְׁנֵיהֶם מַשְׁכַּחַת עָוֹן. הֱוֵי (במדבר ז, יט): לְמִנְחָה, שֶׁאוֹתָהּ שָׁעָה הוּא נוֹשֵׂא נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרוֹ, בִּזְמַן שֶׁאָדָם עוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה וְהוּא בַּעַל מַעֲשִׂים טוֹבִים וְשׁוֹמֵר עַצְמוֹ מִן הַחֵטְא. כַּף אַחַת (במדבר ז, כ), כְּנֶגֶד הַלּוּחוֹת שֶׁנִּכְתְּבוּ מִיַּד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּמָה דְתֵימָא (שמות לב, טז): וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים וגו'. (במדבר ז, כ): עֲשָׂרָה זָהָב, אֵלּוּ עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שֶׁהָיוּ כְּתוּבִים בַּלּוּחוֹת, כְּמָה דְתֵימָא (דברים י, ד): וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת כַּמִּכְתָּב הָרִאשׁוֹן וגו'. זָהָב, כְּמָה דְּתֵימָא (שיר השירים ה, ה): יָדָיו גְּלִילֵי זָהָב, וְאוֹמֵר (תהלים יט, יא): הַנֶּחְמָדִים מִזָּהָב וגו'. (במדבר ז, כ): מְלֵאָה קְטֹרֶת, שֶׁתרי"ג מִצְווֹת בְּלוּלוֹת בָּהֶן, וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא תרי"ג אוֹתִיּוֹת יֵשׁ מִן (שמות כ, ב): אָנֹכִי, עַד (שמות כ, יד): אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ, כְּנֶגֶד תרי"ג מִצְווֹת וְשֶׁבַע יְתֵרוֹת כְּנֶגֶד שִׁבְעַת יְמֵי בְרֵאשִׁית, לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל הָעוֹלָם לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּזְכוּת הַתּוֹרָה, הֱוֵי: מְלֵאָה קְטֹרֶת, שֶׁכֵּן ק' מִתְחֲלֶפֶת בְּד', א"ת ב"ש ג"ר ד"ק, וְעוֹלֶה חֶשְׁבּוֹן הַתֵּבָה אַחַר כֵּן לְמִנְיַן תרי"ג. דָּבָר אַחֵר, מְלֵאָה קְטֹרֶת, שֶׁבֵּין כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁהָיוּ כְּתוּבִים בַּלּוּחוֹת פָּרָשִׁיּוֹתֶיהָ וְדִקְדּוּקֶיהָ שֶׁל תּוֹרָה הָיוּ כְּתוּבִים. וְאַתְיָא כְּהַהִיא דְּאָמַר חֲנַנְיָה בֶּן אֲחִי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, יָדָיו גְּלִילֵי זָהָב, אֵלּוּ שְׁנֵי לוּחוֹת הַבְּרִית שֶׁכָּתוּב עֲלֵיהֶן (שמות לא, יח) (דברים ט, י): כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים, גְּלִילֵי זָהָב, מָה הַגַּלִּים הַלָּלוּ בֵּין גַּל גָּדוֹל לְגַל גָּדוֹל גַּלִּים קְטַנִּים, כָּךְ בֵּין כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר פָּרָשִׁיּוֹתֶיהָ שֶׁל תּוֹרָה הָיוּ כְּתוּבִים וְדִקְדּוּקֶיהָ. (במדבר ז, כא): פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר, כְּנֶגֶד כֹּהֲנִים. (במדבר ז, כא): אַיִל אֶחָד, כְּנֶגֶד לְוִיִּם. (במדבר ז, כא): כֶּבֶשׂ אֶחָד, כְּנֶגֶד יִשְׂרָאֵל, שֶׁכֻּלָּם קִבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה בְּסִינַי. (במדבר ז, כב): שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת, כְּנֶגֶד הַגֵּרִים שֶׁעֲתִידִים לְהִתְגַּיֵּר, וְשֶׁהָיוּ שָׁם, שֶׁכֻּלָּם רְאוּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יח, ה): אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם, כֹּהֲנִים לְוִיִם וְיִשְׂרְאֵלִים לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא הָאָדָם, מְלַמֵּד שֶׁאֲפִלּוּ עוֹבֵד כּוֹכָבִים הַמִּתְגַיֵּר וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה הֲרֵי הוּא כְכֹהֵן גָּדוֹל. (במדבר ז, כג): וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם, כְּנֶגֶד שְׁתֵּי תּוֹרוֹת, הַמִּקְרָא וְהַמִּשְׁנָה, שֶׁכָּל מִי שֶׁמְּבַקֵּר וְזוֹבֵחַ יִצְרוֹ לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב בָּהֶן, הוּא עוֹשֶׂה שְׁנֵי שְׁלוֹמוֹת, שָׁלוֹם לְמַעְלָה וְשָׁלוֹם לְמַטָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כז, ה): אוֹ יַחֲזֵק בְּמָעֻזִּי יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם לִי שָׁלוֹם יַעֲשֶׂה לִי. (במדבר ז, כג): אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה, כְּנֶגֶד שְׁלשָׁה פְּסוּקִים שֶׁל תּוֹרָה שֶׁבָּהֶם שִׁשָּׁה סִדְּרֵי מִשְׁנָה, וְהֵן מִן שְׁתַּיִם פִּסְקָה, וְכָל פִּסְקָה וּפִסְקָה מִן חָמֵשׁ תֵּבוֹת, וְאֵלּוּ הֵם (תהלים יט, ח י): תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ, עֵדוּת ה' נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי, פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב, מִצְוַת ה' בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם, יִרְאַת ה' טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת לָעַד, מִשְׁפְּטֵי ה' אֱמֶת צָדְקוּ יַחְדָּיו. לְכָךְ הִקְרִיבוּ לִשְׁלָמִים שְׁלשָׁה מִינֵי קָרְבָּנוֹת אֵלּוּ, כְּנֶגֶד הַשְּׁלשָׁה פְּסוּקִים שֶׁבָּהֶם שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, אַתְיָא כְּהַהִיא דְּאָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא (תהלים יט, י): תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ, שֶׁזֶּה סֵדֶר נָשִׁים, שֶׁמַּזְהִיר עַל הָאָדָם לִפְרשׁ מִן הָעֶרְוָה כְּדֵי לְהַצִּילוֹ מִן הַמִּיתָה, כְּמָה דְתֵימָא (משלי ה, ה): רַגְלֶיהָ יֹרְדוֹת מָוֶת וגו', וְאוֹמֵר (משלי ב, יט): כָּל בָּאֶיהָ לֹא יְשׁוּבוּן וְלֹא יַשִֹּׂיגוּ אָרְחוֹת חַיִּים, וְאוֹמֵר (משלי ב, טז): לְהַצִּילְךָ מֵאִשָּׁה זָרָה וגו'. עֵדוּת ה' נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי, זֶה סֵדֶר זְרָעִים, שֶׁאָדָם מַאֲמִין בְּחַיָּיו שֶׁל עוֹלָם וְזוֹרֵעַ. פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב, זֶה סֵדֶר מוֹעֵד, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כָּל הַמּוֹעֲדוֹת, שֶׁכָּתוּב בָּהֶן (דברים טז, יד): וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ. מִצְוַת ה' בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם, זֶה סֵדֶר קָדָשִׁים, שֶׁהוּא מֵאִיר עֵינַיִם בֵּין חֻלִּין לְקָדָשִׁים. יִרְאַת ה' טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת לָעַד, זֶה סֵדֶר טַהֲרוֹת, שֶׁהוּא מַפְרִישׁ בֵּין טֻמְאָה לְטָהֳרָה. מִשְׁפְּטֵי ה' אֱמֶת צָדְקוּ יַחְדָּו, זֶה סֵדֶר נְזִיקִין שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רֹב הַדִּינִים, וּלְכָךְ הִקְרִיבוּ מִכָּל מִין וּמִין חֲמִשָּׁה חֲמִשָּׁה, כְּנֶגֶד חָמֵשׁ תֵּבוֹת הַכְּתוּבוֹת עַל כָּל סֵדֶר וָסֵדֶר. וְלָמָּה נִכְתְּבוּ חָמֵשׁ תֵּבוֹת עַל כָּל סֵדֶר וְסֵדֶר, כְּנֶגֶד הַתּוֹרָה שֶׁהִיא חֲמִשָּׁה סְפָרִים, לְלַמֶּדְךָ שֶׁהֵם גּוּפֵי תּוֹרָה, לָמָּה שֵׁם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּתוּב בְּכָל סֵדֶר וְסֵדֶר, שֶׁהוּא מֵעִיד עֲלֵיהֶן שֶׁמִּפִּיו אֲמָרָן לְמשֶׁה כְּשֵׁם שֶׁאָמַר חֲמִשָּׁה סִפְרֵי תּוֹרָה. (במדבר ז, כג): זֶה קָרְבַּן נְתַנְאֵל וגו', כֵּיוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהִקְרִיב עַל סִדְרֵי הַתּוֹרָה הִתְחִיל מְשַׁבֵּחַ אֶת קָרְבָּנוֹ, זֶה קָרְבַּן נְתַנְאֵל בֶּן צוּעָר.

חֲבִיבָה הַקְּטֹרֶת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, תֵּדַע לְךָ, שֶׁהֲרֵי דָּוִד נִתְאַוָּה לְהַקְטִיר קְטֹרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: עֹלוֹת מֵחִים אַעֲלֶה לָּךְ עִם קְטֹרֶת אֵילִים אֶעֱשֶׂה בָקָר וְגוֹ' (תהלים סו, טו). וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא, שֶׁלֹּא נִשְׁתַּבְּחוּ קָרְבָּנוֹת בָּעוֹלָם כְּקָרְבְּנוֹת הַנְּשִׂיאִים. וְלָמָּה? שֶׁהָיוּ מַקְרִיבִין קְטֹרֶת תְּחִלָּה בְּקָרְבְּנוֹתֵיהֶם. שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּקָרְבָּנוֹ, כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת (במדבר ז, יד), וְאַחַר כָּךְ פַּר אֶחָד (במדבר ז, טו). וּלְפִיכָךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁבֵּחַ קָרְבָּן שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶן זֶה קָרְבַּן פְּלוֹנִי, זֶה קָרְבַּן פְּלוֹנִי, לוֹמַר שֶׁעָרֵב לְפָנָיו וְהוּא מְשַׁבְּחָן. וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בְּאָחָז, שֶׁבִּטֵּל אֶת הַתּוֹרָה וְחָתַם בָּתֵּי הַסְּפָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: צוֹר תְּעוּדָה חֲתוֹם תּוֹרָה בְּלִמֻּדָי (ישעיה ח, טז). וְעָבַד עֲבוֹדָה זָרָה וְהִרְבָּה לְהַכְעִיס. וּכְשֶׁמָּנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת כָּל מַעֲשָׂיו, אָמַר: אֲוַתֵּר לְכָל אֵלּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: גַּם סָגְרוּ דַּלְתוֹת הָאוּלָם וַיְכַבּוּ אֶת הַנֵּרוֹת וּקְטֹרֶת לֹא הִקְטִירוּ וְעֹלָה לֹא הֶעֱלוּ בַקֹּדֶשׁ לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וַיְהִי קֶצֶף ה' עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלָיִם וַיִּתְּנֵם לְזַעֲוָה לְשַׁמָּה וְלִשְׁרֵקָה כַּאֲשֶׁר אַתֶּם רֹאִים בְּעֵינֵיכֶם, וְהִנֵּה נָפְלוּ אֲבוֹתֵינוּ בֶּחָרֶב וּבָנֵינוּ וּבְנוֹתֵינוּ וְנָשֵׁינוּ בַּשְּׁבִי עַל זֹאת (דה״‎ב כט ז, ט). מַהוּ עַל זֹאת? עַל הַקְּטֹרֶת.