דברים 1:21 מדרש: ספרי דברים, מדרש תנחומא, תנחומא בובר ובמדבר רבה

ד"א י"א יום מחורב - אלו זכו ישראל, לי"א יום היו נכנסים לארץ; אלא מתוך שקלקלו מעשיהם - גילגל המקום עליהם מ' שנה, שנאמר (במדבר י׳:ל״ג׳:ל״ג׳:ל״גד) במספר הימים אשר תרתם את הארץ מ' יום יום לשנה יום לשנה. ר' יהודה אומר: אלו זכו ישראל - לג' ימים היו נכנסים לארץ, שנאמר (במדבר י) וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך ג' ימים לתור להם מנוחה, ואין מנוחה אלא ארץ ישראל, שנא' (דברים יב) כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה אשר ה' אלהיך נותן לך. ר' בנאה אומר: אלו זכו ישראל - ליום אחד היו נכנסים לארץ, שנאמר (שמות יג) היום אתם יוצאים בחודש האביב... והיה כי יביאך ה' אלהיך אל ארץ הכנעני - מיד. אבא יוסי בן חנין אומר משום אבא כהן ברדלא: אלו זכו ישראל - כיון שעלו פרסות רגליהם מן הים היו נכנסים לארץ, שנאמר (דברים א) עלה רש כאשר דבר אלהי אבותיך לך:

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר, צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כִּי אַתֶּם בָּאִים וְגוֹ'. מְלַמֵּד, שֶׁהֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה כָּל מַה שֶּׁהָיָה וְשֶׁעָתִיד לִהְיוֹת. הֶרְאָה לוֹ שִׁמְשׁוֹן עוֹמֵד מִדָּן, וּבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם מִן נַפְתָּלִי, וּמִן כָּל דּוֹר וָדוֹר, דּוֹר וָדוֹר וְשׁוֹפְטָיו, דּוֹר וָדוֹר וּמַנְהִיגָיו, דּוֹר וָדוֹר וּרְשָׁעָיו, דּוֹר וָדוֹר וְצַדִּיקָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְגוֹ' (דברים לד, ד). מְלַמֵּד, שֶׁהֶרְאָהוּ גֵּיהִנָּם. אָמַר מֹשֶׁה לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִי נִדּוֹנִין בָּהּ. אָמַר לֵיהּ: הָרְשָׁעִים וְהַפּוֹשְׁעִים בִּי, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים וְגוֹ' (ישעיה סו, כד). הִתְחִיל מֹשֶׁה מִתְיָרֵא מִן גֵּיהִנָּם. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֶרְאֵיתִיךָ בְּעֵינֶיךָ וְשָׁמָּה לֹא תַּעֲבֹר (דברים לד, ד). וּמַה הוּא זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר (שם). לֵךְ אֱמֹר לָהֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב, שְׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּעְתִּי לָכֶם, קִיַּמְתִּיהָ לְבָנֵיכֶם. לְכָךְ נֶאֱמַר: לֵאמֹר. זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּפֹּל לָכֶם בְּנַחֲלָה. וְכִי הָאָרֶץ נוֹפֶלֶת. וַהֲלֹא כְּתִיב: וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עוֹמֶדֶת (קהלת א, ד). אֶלָּא כְּשֶׁבָּאוּ הַמְּרַגְּלִים וְהוֹצִיאוּ דִּבָּה עַל הָאָרֶץ, וְאָמְרוּ, וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים (במדבר יג, לג), וְאָמְרוּ, כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ (שם פסוק לא), כָּעַס עֲלֵיהֶם מֹשֶׁה. אָמְרוּ לוֹ כָּל יִשְׂרָאֵל, מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, אִלּוּ הָיוּ הַמְּרַגְּלִים שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה, בְּדִין הוּא שֶׁנַּאֲמִין, שֶׁנֶּאֱמַר: עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים וְגוֹ' (דברים יז, ו), וַהֲרֵי הֵן עֲשָׂרָה. אָנָה אֲנַחְנוּ עוֹלִים וְגוֹ' (שם א, כח), כִּבְיָכוֹל אֵין בַּעַל הַבַּיִת יָכֹל לְהוֹצִיא כֵּלָיו מִשָּׁם. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. נָטַל שַׂר הָאָרֶץ וּכְפָתוֹ וְהִפִּילוֹ לִפְנֵיהֶם. שֶׁנֶּאֱמַר: רְאֵה נָתַן ה' אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ וְגוֹ' (שם פסוק כא). וְכִי לִפְנֵיהֶם הָיְתָה. אֶלָּא שֶׁהִפִּיל שָׂרָהּ, וְאָמַר לָהֶם: עֲלֵה רֵשׁ וְגוֹ' אַל תִּירָא וְאֶל תֵּחַת (שם), לֹא מִן הַנְּפִילִים, וְלֹא מִן עַם גָּדוֹל וְרָב מִמֶּנּוּ. וּבְהַפִּילְכֶם אֶת הָאָרֶץ בַּנַּחֲלָה וְגוֹ' (יחזקאל מה, א). זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: חֲבָלִים נָפְלוּ לִי בַּנְּעִימִים אַף נַחֲלַת שָׁפְרָה עָלַי (תהלים טז, ו). חֲבָלִים נָפְלוּ לִי, אֵלּוּ שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים. לְפִי שֶׁנֶּחְלְקָה הָאָרֶץ לִשְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים, שֶׁנֶּאֱמַר: כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' גֵּה גְבוּל אֲשֶׁר תִּתְנַחֲלוּ אֶת הָאָרֶץ לִשְׁנֵי עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל (יחזקאל מז, יג). בַּנְּעִימִים, בִּזְכוּת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ: כִּי נָעִים כִּי תִּשְׁמְרֵם בְּבִטְנֶךָ וְגוֹ' (משלי כב, יח). אַף נַחֲלַת שָׁפְרָה עָלַי. יֵשׁ אָדָם שֶׁהוּא נָאֶה וּלְבוּשׁוֹ כָּעוּר, הוּא כָּעוּר וּלְבוּשׁוֹ נָאֶה. אֲבָל יִשְׂרָאֵל אֵינָם כֵּן, אֶלָּא הֵם נָאִים וּלְבוּשֵׁיהֶם נָאִים. הֵם נָאִים לָאָרֶץ, וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נָאָה לָהֶם. לְכָךְ נֶאֱמַר: אַף נַחֲלַת שָׁפְרָה עָלַי. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, צֶדֶק לָבַשְׁתִּי וְיַלְבִּישֵׁנִי (איוב כט, יד).

דָּבָר אַחֵר, שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים. מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן, וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה (במדבר יב, א). וְאַחֲרֵי כֵן, שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ כִּי טַח מֵרְאוֹת עֵינֵיהֶם מֵהַשְׂכִּיל לִבֹּתָם (ישעיה מד, יח). מָה רָאָה לוֹמַר אַחַר מַעֲשֵׂה מִרְיָם שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים. אֶלָּא שֶׁהָיָה צָפוּי לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁיִּהְיוּ בָּאִין וְאוֹמְרִין לָשׁוֹן הָרַע עַל הָאָרֶץ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לֹא יִהְיֶה לָהֶם פִּתְחוֹן פֶּה לוֹמַר, לֹא הָיִינוּ יוֹדְעִים עֹנֶשׁ שֶׁל לָשׁוֹן הָרַע מַה הוּא. לְפִיכָךְ סָמַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָעִנְיָן הַזֶּה לָזֶה, כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ הַכֹּל עָנְשׁוֹ שֶׁל לָשׁוֹן הָרַע. שֶׁאִם בִּקְּשׁוּ לוֹמַר לָשׁוֹן הָרַע, יְהוּ מִסְתַּכְּלִין מַה נַּעֲשָׂה בְּמִרְיָם. אַף עַל פִּי כֵן לֹא רָצוּ לִלְמֹד. לְכָךְ נֶאֱמַר: לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ. לְכָךְ כָּתַב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׁלּוּחַ הַמְּרַגְּלִים אַחַר מַעֲשֶׂה מִרְיָם. הֱוֵי, לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ, כִּי טַח מֵרְאוֹת וְגוֹ'. דָּבָר אַחֵר, שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים, אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים, לֹא הָיְתָה מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיֵּלְכוּ. לָמָּה, שֶׁכְּבָר אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שִׁבְחָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה (דברים ח, ז). וְעַד שֶׁהֵן בְּמִצְרַיִם אָמַר לָהֶם: וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם וְגוֹ' (שמות ג, ח). וְהַכָּתוּב אוֹמֵר, וַה' הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם (שם יג, כא). וּמַה הוּא אָמַר שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים. אֶלָּא יִשְׂרָאֵל הֵן בִּקְּשׁוּ דְּבָרִים הַלָּלוּ. שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהִגִּיעוּ אֶל הַתְּחוּמִים, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רְאֵה נָתַן ה' אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ אֶת הָאָרֶץ עֲלֵה רֵשׁ וְגוֹ' (דברים א, כא). בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְקָרְבוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם (שם פסוק כב). זֶה שֶׁאָמַר עֶזְרָא, וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתֶיךָ, וַיְּמָאֲנוּ לִשְׁמֹעַ וְלֹא זָכְרוּ נִפְלְאוֹתֶיךָ (נחמיה ט, טז-יז). וְכֵן הוּא אוֹמֵר, וַאֲרוֹן בְּרִית ה' נוֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים (במדבר י, לג). וְהֵם אָמְרוּ, נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ (דברים א, כב), שֶׁלֹּא הֶאֱמִינוּ. וְכֵן דָּוִד אוֹמֵר, לֹא שָׁמְרוּ בְּרִית אֱלֹהִים, וּבְתוֹרָתוֹ מֵאֲנוּ לָלֶכֶת (תהלים עח, י). רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, מָשָׁל לְמַה יִשְׂרָאֵל דּוֹמִין. לְמֶלֶךְ שֶׁזִּמֵּן לִבְנוֹ אִשָּׁה נָאָה בַּת טוֹבִים וַעֲשִׁירָה. אָמַר לֵיהּ הַמֶּלֶךְ, זִמַּנְתִּי לְךָ אִשָּׁה נָאָה בַּת טוֹבִים וַעֲשִׁירָה שֶׁאֵין כְּמוֹתָהּ בָּעוֹלָם. אָמַר לוֹ הַבֵּן, אֵלֵךְ וְאֶרְאֶה אוֹתָהּ. שֶׁלֹּא הָיָה מַאֲמִין בְּאָבִיו. מִיָּד הֻקְשָׁה הַדָּבָר וְהֵרָע לְאָבִיו. אָמַר אָבִיו, מָה אֶעֱשֶׂה. אִם אוֹמַר לוֹ, אֵינִי מַרְאֶה אוֹתָהּ לְךָ, עַכְשָׁו הוּא אוֹמֵר, כְּעוּרָה הִיא, לְפִיכָךְ לֹא רָצָה לְהַרְאוֹתָהּ. לַסּוֹף אָמַר לֵיהּ: רְאֵה אוֹתָהּ וְתֵדַע שֶׁלֹּא כִּזַּבְתִּי לְךָ. וּבִשְׁבִיל שֶׁלֹּא הֶאֱמַנְתָּ בִּי, קוֹנָם שֶׁאֵין אַתָּה רוֹאֶה אוֹתָהּ בְּבֵיתְךָ, אֶלָּא לְבִנְךָ אֲנִי נוֹתְנָהּ. וְכָךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לְיִשְׂרָאֵל, טוֹבָה הָאָרֶץ, וְלֹא הֶאֱמִינוּ, אֶלָּא אָמְרוּ, נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אִם מְעַכֵּב אֲנִי עֲלֵיהֶם, הֵם אוֹמְרִים: לֹא טוֹבָה הָאָרֶץ, וּלְכָךְ לֹא הֶרְאָה אוֹתָהּ לָנוּ. אֶלָּא יִרְאוּ אוֹתָהּ, וּבִשְׁבוּעָה שֶׁאֵין אֶחָד מֵהֶם נִכְנָס לְתוֹכָהּ, אֶלָּא לִבְנֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: אִם יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָם. וְאוֹמֵר: וְטַפְּכֶם אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לָבַז יִהְיֶה הֵם יָבוֹאוּ וְגוֹ'. כֵּיוָן שֶׁאָמְרוּ לְמֹשֶׁה נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ, הִתְחִיל מֹשֶׁה עוֹמֵד וְתוֹהֶא, אָמַר, אִי אֶפְשָׁר לִי לַעֲשׂוֹת דָּבָר עַד שֶׁאֶמָּלֵךְ בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. הָלַךְ מֹשֶׁה וְנִמְלַךְ, וְאָמַר לֵיהּ: כָּךְ וְכָךְ בָּנֶיךָ מְבַקְּשִׁים. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מֹשֶׁה, אֵין זוֹ תְּחִלָּה לָהֶם. עַד שֶׁהֵן בְּמִצְרַיִם הִלְעִיגוּ לִי, שֶׁנֶּאֱמַר: זוֹ לַעְגָם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם (הושע ז, טז), לְמוּדִים הֵם בְּכָךְ. לְכָךְ אֵינִי צָרִיךְ, שֶׁהֲרֵי כְּתִיב: יָדַע מַה בַחֲשׁוֹכָא וּנְהוֹרָא וְגוֹ' (דניאל ב, כב). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יוֹדֵעַ אֲנִי מַה הֵן אוֹמְרִים: אֶלָּא אִם בִּקַּשְׁתָּ, שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים, לְךָ לְעַצְמְךָ. מִנַּיִן, שֶׁכֵּן כְּתִיב: אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת הָאָרֶץ.