מדרש על דברים 33:20: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

גד גדוד יגודנו. זה שבטו של גד, בשעה שהיה אחד מהם יוצא למלחמה, היו הורגין בלא חרב ובלא חנית, אלא בזרועו, שכל מי שמכה אותו לא היה חי, שנאמר וטרץ זרוע אף קדקוד (דברים לג כ), לפיכך כשעברו ישראל את הירדן לא היה חלוץ אלא בשבט גד:

נ״ה) ברוך מרחיב גד (דברים ל״ג כ׳) מהו מרחיב גד שנקבר משה בתחומו של גד, אותו שקבל התורה שכתוב בה ורחבה מני ים (איוב י״א ט׳). כלביא שכן, זה משה שהיה זריז כארי, ובלעם רואה אותו וצווח שאינו יוצא מן העולם עד שהוא צובע בדמו, אמרו לו מזה אתה מתיירא, בשנה הזאת הוא מת שנאמר לו לכן לא תביאו את הקהל הזה (במדבר כ׳ י״ב), א״ל אפילו הוא מת היום לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה, דמו ודם בלק. וירא ראשית לו (שם) זה קבורתו שנבראת בתחלת ברייתו של עולם, כי שם חלקת מחוקק (שם) זה משה שהיה סופר. ויתא ראשי עם (שם) עם כל חבורה וחבורה נוטל שכר עמהם, וכן הוא אומר לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל (ישעיה נ״ג י״ב) וכ״כ למה? תחת אשר הערה למות נפשו (שם) שנאמר ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת (שמות ל״ב:ל״ב).

וּמִקְצֵה אֶחָיו לָקַח חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים (בראשית מז, ב), מִפְּנֵי מָה אָמַר הַכָּתוּב וּמִקְצֵה אֶחָיו, לְלַמֶּדְךָ שֶׁלֹא הָיוּ גִבּוֹרִים, וּמִי הָיוּ הַלָּלוּ חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים, רְאוּבֵן לֵוִי בִּנְיָמִין שִׁמְעוֹן יִשָׂשׂכָר. וּמִפְּנֵי מָה לָקַח יוֹסֵף הַצַּדִּיק הַלָּלוּ חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים מֵאֶחָיו, שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ בְּאֶחָיו כָּל גִּבּוֹר וְגִבּוֹר שֶׁהָיָה בָּהֶם, וְעָשָׂה הַדָּבָר בְּחָכְמָה, אָמַר, אִם מַעֲמִיד אֲנִי גִבּוֹרִים לִפְנֵי פַּרְעֹה, רוֹאֶה אוֹתָן וְעוֹשֶׂה אוֹתָן אַנְשֵׁי מִלְחַמְתּוֹ. כָּל מִי שֶׁכָּפַל שְׁמוֹ בְּבִרְכָתוֹ שֶׁל משֶׁה הָיָה גִבּוֹר וְכָל מִי שֶׁלֹא כָּפַל שְׁמוֹ לֹא הָיָה גִבּוֹר, יְהוּדָה שֶׁהָיָה גִבּוֹר כָּפַל שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, ז): וְזֹאת לִיהוּדָה שְׁמַע ה' קוֹל יְהוּדָה, לְפִיכָךְ לֹא הֶעֱמִיד אוֹתוֹ לִפְנֵי פַּרְעֹה. וּכְגוֹן נַפְתָּלִי, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, כג): וּלְנַפְתָּלִי אָמַר נַפְתָּלִי, וּכְגוֹן אָשֵׁר (דברים לג, כד): וּלְאָשֵׁר אָמַר בָּרוּךְ מִבָּנִים אָשֵׁר, וּכְגוֹן דָּן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, יח): וּלְדָן אָמַר דָּן, וּכְגוֹן זְבוּלֻן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, יח): וְלִזְבוּלֻן אָמַר שְׂמַח זְבוּלֻן, וּכְגוֹן גָּד (דברים לג, כ): וּלְגָד אָמַר בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד, לְפִיכָךְ לֹא הֶעֱמִיד אֵלּוּ לִפְנֵי פַּרְעֹה, וְהַשְּׁאָר שֶׁלֹא כָּפַל שְׁמוֹתָם לֹא הָיוּ גִבּוֹרִים, לְפִיכָךְ הֶעֱמִידָם לִפְנֵי פַּרְעֹה, לְכָךְ כְּתִיב: וּמִקְצֵה אֶחָיו לָקַח, וְלֹא זָכַר שְׁמוֹתָם כָּאן לְפִי שֶׁלֹא הָיוּ גִבּוֹרִים. (בראשית מז, טז): וַיֹּאמֶר יוֹסֵף הָבוּ מִקְנֵיכֶם וגו', הַסּוּס לְקָבְלִי וּקְלַף בָּצְלַיָא [פרוש: כבר הלכו מנגדנו מהם מתו מהם נמכרו ומכספנו ומחמורנו אנו ערומים מהם וקלופים כבצל הנקלף, מתו הסוסים והשלכנו בחוץ מנגדנו והכלבים אכלום וקלפו את עורם].