מדרש על איכה 3:37: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

כִּי חָיוֹת הֵנָּה, אִם תֹּאמַר מְיַלְּדוֹת הֵנָה, וְכִי מְיַלֶּדֶת אֵינָהּ צְרִיכָה מְיַלֶּדֶת אַחֶרֶת לְסַיְיעָהּ, אֶלָּא כָּךְ אָמְרוּ לוֹ אֻמָּה זוֹ כְּחַיּוֹת הַשָֹּׂדֶה נִמְשָׁלוֹת שֶׁאֵין צְרִיכוֹת מְיַלְּדוֹת, יְהוּדָה, נִמְשַׁל כְּאַרְיֵה, דִּכְתִיב (בראשית מט, ט): גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה. דָּן, (בראשית מט, יז): יְהִי דָן נָחָשׁ. נַפְתָּלִי (בראשית מט, כא): אַיָּלָה שְׁלֻחָה. יִשָֹּׂשכָר, (בראשית מט, יד): חֲמֹר גָּרֶם. יוֹסֵף (דברים לג, יז): בְּכוֹר שׁוֹרוֹ. בִּנְיָמִין (בראשית מט, כז): זְאֵב יִטְרָף. וְעַל שְׁאָר כְּתִיב (יחזקאל יט, ב): מָה אִמְּךָ לְבִיָּא בֵּין אֲרָיוֹת רָבָצָה. וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים לַמְיַלְּדֹת. מֶה הָיָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת, שֶׁקִּבֵּל דִּבְרֵיהֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם וְלֹא הִזִּיק לָהֶן. דָּבָר אַחֵר, וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא בֶּן רַבִּי אַבָּא, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (איוב כח, כח): וַיֹּאמֶר לָאָדָם הֵן יִרְאַת ה' הִיא חָכְמָה, מַהוּ שְׂכַר הַיִּרְאָה, תּוֹרָה. לְפִי שֶׁיָּרְאָה יוֹכֶבֶד מִפְּנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֶעֱמִיד מִמֶּנָּה משֶׁה, שֶׁכָּתוּב בּוֹ (שמות ב, ב): כִּי טוֹב הוּא, וְנִתְּנָה הַתּוֹרָה עַל יָדוֹ, שֶׁנִּקְרֵאת (משלי ד, ב): לֶקַח טוֹב. וְנִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג, כב): זִכְרוּ תּוֹרַת משֶׁה עַבְדִּי. וּמִרְיָם, יָצָא מִמֶּנָּה בְּצַלְאֵל, שֶׁהָיָה מָלֵא חָכְמָה, דִּכְתִיב (שמות לא, ג): וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים וגו'. וְעָשָׂה אָרוֹן לַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרֵאת: טוֹב, הֱוֵי: וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים לַמְיַלְּדֹת. וַיִּרֶב הָעָם, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (איכה ג, לז): מִי זֶה אָמַר וַתֶּהִי ה' לֹא צִוָּה, אִם פַּרְעֹה צִוָּה לַהֲרֹג אֶת הַזְּכָרִים מַה הוֹעִיל בִּגְזֵרָתוֹ ה' לֹא צִוָּה, אֶלָּא וַיִּרֶב הָעָם וַיַּעַצְמוּ מְאֹד.

מִי זֶה אָמַר וַתֶּהִי ה' לֹא צִוָּה, מִי צִוָּה, הָמָן צִוָּה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא צִוָּה, הָמָן צִוָּה לְהַשְּׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא צִוָּה, אֶלָּא (אסתר ט, כה): יָשׁוּב מַחֲשַׁבְתּוֹ וגו'. מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת וְהַטּוֹב, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מִשָּׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (דברים ל, טו): רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע, לֹא יָצָאת טוֹבָה לְעוֹשֵׂה רָעָה, וְרָעָה לְעוֹשֵׂה טוֹבָה, אֶלָּא טוֹבָה לְעוֹשֵׂה טוֹבָה וְרָעָה לְעוֹשֵׂה רָעָה, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (שמואל ב ג, לט): יְשַׁלֵּם ה' לְעֹשֵׂה הָרָעָה כְּרָעָתוֹ. מַה יִּתְאוֹנֵן אָדָם חָי, דַּיּוֹ שֶׁהוּא חַי, אָמַר רַבִּי לֵוִי אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַיּוּתְךָ בְּיָדִי וָחַי, וְאַתָּה מִתְאוֹנֵן. אָמַר רַבִּי הוּנָא יַעֲמֹד כְּגִבּוֹר וְיוֹדֶה עַל חֲטָאָיו וְאַל יִתְאוֹנֵן. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה מַה יִּתְאוֹנֵן עַל חֵי הָעוֹלָמִים, אִם מְבַקֵּשׁ הוּא לְהִתְאוֹנֵן גֶּבֶר עַל חֲטָאָו. רַבִּי אוֹמֵר בְּנֵי תּוּרְעֲמָנִין, אָדָם הָרִאשׁוֹן אַחַר כָּל הַשֶּׁבַח שֶׁעָשִׂיתִי עִמּוֹ הוּא מִתְרַעֵם לְפָנַי וְאוֹמֵר (בראשית ג, יב): הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּ עִמָּדִי. אַף יַעֲקֹב כֵּן, אֲנִי עוֹסֵק לְהַמְלִיךְ אֶת בְּנוֹ בְּמִצְרַיִם וְהוּא מִתְרַעֵם וְאוֹמֵר (ישעיה מ, כז): נִסְתְּרָה דַרְכִּי מֵה'. וְאַף בָּנָיו כֵּן, אֲנִי עוֹסֵק לָבוּר לָהֶם לֶחֶם קַל כְּדֵי שֶׁלֹא יְהֵא אֶחָד מֵהֶן גּוֹסֵא וְדוּלַרְיָיא אוֹחַזְתּוֹ, וְהֵן מִתְרַעֲמִין לְפָנַי וְאוֹמְרִים (במדבר כא, ה): וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל. אַף צִיּוֹן כֵּן הִיא (ישעיה מט, יד): וַתֹּאמֶר צִיּוֹן עֲזָבַנִי ה' וַה' שְׁכֵחָנִי.

וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל עַמּוֹ לֵאמֹר כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה וְגוֹ' (שמות א, כב). וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת, מִי זֶה אָמַר וַתֶּהִי אֲדֹנָי לֹא צִוָּה (איכה ג, לז). פַּרְעֹה צִוָּה, ה' לֹא צִוָּה, אֶלָּא וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ.