מדרש על עזרא 4:21: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

וַיְהִי בִּימֵי (אסתר א, א), אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה שֶׁהִשְׁחִיר פְּנֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל כְּשׁוּלֵי קְדֵרָה. וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר שֶׁהִכְחִישׁ רֹאשָׁן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּצוֹם וְתַעֲנִיּוֹת. רַבִּי לֵוִי אָמַר שֶׁהִשְׁקָה אוֹתָן רוֹשׁ וְלַעֲנָה. וְרַבִּי יוּדָא בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר שֶׁבִּקֵּשׁ לְקַעֲקֵעַ בֵּיצָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וְרַבִּי תַּחֲלִיפָא בַּר בַּר חָנָה אָמַר שֶׁהָיָה אָחִיו שֶׁל רֹאשׁ, אָחִיו שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר. וְכִי אָחִיו הָיָה וַהֲלֹא זֶה כַּשְׂדִּי וְזֶה מָדִיִּי, אֶלָּא זֶה בִּטֵּל מְלֶאכֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְזֶה הֶחֱרִיבוֹ. לְפִיכָךְ הִשְׁוָה אוֹתָם הַכָּתוּב כְּאֶחָד, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי יח, ט): גַּם מִתְרַפֶּה בִמְלַאכְתּוֹ אָח הוּא לְבַעַל מַשְׁחִית, גַּם מִתְרַפֶּה בִמְלַאכְתּוֹ, זֶה אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, שֶׁבִּטֵּל מְלֶאכֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, אָח הוּא לְבַעַל מַשְׁחִית, זֶה נְבוּכַדְנֶצַּר, שֶׁהִשְׁחִית בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. דָּבָר אַחֵר, אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, חַד אֲמַר אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ שֶׁהָרַג אִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי אוֹהֲבוֹ, הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ שֶׁהָרַג אוֹהֲבוֹ מִפְּנֵי אִשְׁתּוֹ. וְרַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, שֶׁבִּטֵּל מְלֶאכֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, שֶׁגָּזַר עָלָיו שֶׁיִּבָּנֶה. וְכִי הוּא גָזַר, וַהֲלֹא כּוֹרֶשׁ גָּזַר, אֶלָּא כְּתִיב (עזרא ו, ג): בִּשְׁנַת חֲדָה לְכוֹרֶשׁ מַלְכָּא, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִכְנְסוּ כָּל סַנְקְלִיטִין שֶׁלּוֹ אֶצְלוֹ, אָמְרוּ לוֹ אָבִיךָ גָּזַר עָלָיו שֶׁלֹא יִבָּנֶה, וְאַתְּ גּוֹזֵר עָלָיו שֶׁיִּבָּנֶה, וְכִי יֵשׁ מֶלֶךְ מְבַטֵּל גְּזֵרוֹת מֶלֶךְ. אָמַר לָהֶם הָבִיאוּ לִי קִינָסִין הַנֶּעֱתָקִין, מִיָּד הֵבִיאוּ לוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (עזרא ו, ב): וְהִשְׁתְּכַח בְּאַחְמְתָא בְּבִירְתָא, מַה כְּתִיב בֵּיהּ (עזרא ד, כא): כְּעַן שִׂימוּ טְעֵם לְבַטָּלָה, אָמַר לָהֶם וּמִי כְתִיב לְעוֹלָם, לָא כְתִיב אֶלָּא עַד מִנִּי טַעְמָא יִתְּשָׂם, מַאן אָמַר לִי שֶׁאִלּוּ הָיָה אַבָּא קַיָּם לֹא הָיָה בּוֹנֶה אוֹתוֹ, לְפִיכָךְ הוּא כּוֹלְלוֹ עִם הַנְּבִיאִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (עזרא ו, יד): וְשָׂבֵי יְהוּדָיֵא בָּנַיִן וּמַצְלְחִין וגו'.

רַבִּי יוּדָא בַּר רַבִּי סִימוֹן פָּתַח (עמוס ה, יט): כַּאֲשֶׁר יָנוּס אִישׁ מִפְּנֵי הָאֲרִי, רַבִּי הוּנָא וְרַבִּי אַחָא בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא בַּר רַבִּי חֲנִינָא, כַּאֲשֶׁר יָנוּס אִישׁ מִפְּנֵי הָאֲרִי וגו' זוֹ בָּבֶל, עַל שֵׁם (דניאל ז, ד): קַדְמָיְתָא כְאַרְיֵה, וּפְגָעוֹ הַדֹּוֹב זוֹ מָדַי, עַל שֵׁם (דניאל ז, ה): וַאֲרוּ חֵיוָה אָחֳרִי תִנְיָנָה דָּמְיָה לְדֹב. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר לְדֹב כְּתִיב, דָּא הִיא דַעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן (ירמיה ה, ו): עַל כֵּן הִכָּם אַרְיֵה מִיַּעַר זוֹ בָּבֶל, (ירמיה ה, ו): זְאֵב עֲרָבוֹת יְשָׁדְדֵם זוֹ מָדַי. נָמֵר שֹׁקֵד עַל עָרֵיהֶם זוֹ יָוָן. (ירמיה ה, ו): כָּל הַיּוֹצֵא מֵהֵנָּה יִטָּרֵף זוֹ אֱדוֹם, (עמוס ה, יט): וּבָא הַבַּיִת זֶה יָוָן, שֶׁהָיָה הַבַּיִת קַיָּם. וּנְשָׁכוֹ הַנָּחָשׁ זוֹ אֱדוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה מו, כב): קוֹלָהּ כַּנָּחָשׁ יֵלֵךְ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שיר השירים ה, ב): פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי זוֹ בָּבֶל. רַעְיָתִי זוֹ מָדַי. יוֹנָתִי בְּיָוָן. תַּמָּתִי בֶּאֱדוֹם, שֶׁכָּל יְמֵי יָוָן הָיָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל מַקְרִיבִין בּוֹ תּוֹרִים וּבְנֵי יוֹנָה עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. רַבִּי פִּנְחָס וְרַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא פָּתְרִין, כְּתִיב (תהלים יח, ז): בַּצַּר לִי אֶקְרָא ה' בְּבָבֶל, וְאֶל אֱלֹהַי אֲשַׁוֵּעַ בְּמָדַי, יִשְׁמַע מֵהֵיכָלוֹ קוֹלִי בְּיָוָן. דְּאָמַר רַבִּי הוּנָא לְגַרְמֵיהּ, יוֹנָתִי בְּמַלְכוּת יָוָן, שֶׁכָּל יְמֵי יָוָן הָיָה הַהֵיכָל קַיָּם וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל מַקְרִיבִין תּוֹרִים וּבְנֵי יוֹנָה עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. הֱוֵי: יִשְׁמַע מֵהֵיכָלוֹ קוֹלִי וְשַׁוְעָתִי לְפָנָיו תָּבוֹא בְאָזְנָיו בְּמַלְכוּת אֱדוֹם. דָּבָר אַחֵר, כַּאֲשֶׁר יָנוּס אִישׁ מִפְּנֵי הָאֲרִי זֶה נְבוּכַדְנֶצַּר, וּפְגָעוֹ הַדֹּב זֶה בֵּלְשַׁצַר, וּבָא הַבַּיִת וְסָמַךְ יָדוֹ עַל הַקִּיר וּנְשָׁכוֹ הַנָּחָשׁ זֶה הָמָן, שֶׁהָיָה נוֹשֵׁף עַמָּא כְּנָחָשׁ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (עזרא ד, ח): רְחוּם בְּעֵל טְעֵם וְשִׁמְשַׁי סָפְרָא זֶה בְּנוֹ שֶׁל הָמָן. (עזרא ד, ח): כְּתַבוּ אִגְּרָה חֲדָה לְאַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא מַלְכָּא כְּנֵמָא, וּמַה כְּתִיב בָּהּ (עזרא ד, כא): כְּעַן שִׂימוּ טְעֵם לְבַטָּלָא וגו' (עזרא ד, יג): מִנְדָּה זוֹ מִדַּת הָאָרֶץ, בְלוֹ זוֹ פְּרוֹגִינוֹן, וַהֲלָךְ זוֹ אַנְגַרְיָא, וְאַפְתֹם מַלְכִים תְּהַנְזִק. רַב הוּנָא וְרַבִּי פִּנְחָס אָמְרִין אֲפִלּוּ דְּבָרִים שֶׁהַמַּלְכוּת מִתְפַּתָּה בָּהֶם, כְּגוֹן בֵּי טֵיאַטְרָאוֹת וּבֵי קַרְקְסָאוֹת הִיא מַזֶּקֶת, כֵּיוָן שֶׁשָּׁלַח שָׁמַע וּבִטֵּל מְלֶאכֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְכֵיוָן שֶׁרָאוּ כָךְ הִתְחִילוּ הַכֹּל צוֹוְחִין וַוי, וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ.