מדרש תנחומא
וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם (יחזקאל טז, ט), וְאַף אַתֶּם עֲשׂוּ לִי כִּיּוֹר (יחזקאל לא, יח). וָאֲסֻכַךְ בַּשָּׁמֶן (יחזקאל לא, יח), וּכְנֶגְדּוֹ שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה (יחזקאל ל, כג). וָאַלְבִּשֵׁךְ רִקְמָה (יחזקאל ל, י), וּכְנֶגְדּוֹ מַעֲשֵׂה רוֹקֵם (יחזקאל כו, לו). וָאֶנְעֲלֵךְ תָּחַשׁ (יחזקאל כו, לו), וּכְנֶגְדּוֹ עוֹרוֹת תְּחָשִׁים. וָאֶחְבְּשֵׁךְ בַּשֵּׁשׁ (יחזקאל כו, לו), וּכְנֶגְדּוֹ שֵׁשׁ מָשְׁזָר (יחזקאל כו, א). וַאֲכַסֵּךְ מֶשִׁי (יחזקאל כו, א), אֵלּוּ עַנְנֵי הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר: לֹא יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן (שמות יג, כב), וּכְנֶגְדָּן יְרִיעוֹת עִזִּים. וָאֶעְדֵּךְ עָדִי (יחזקאל טז, יא), זוֹ פּוּרְפִּירָה, וּכְנֶגְדָּן אָרוֹן וְזֵרוֹ (יחזקאל כה, יא) וָאֶתֵּן נֶזֶם (יחזקאל כה, יב), וּכְנֶגְדּוֹ חָח וָנֶזֶם. (יחזקאל לה, כב). וַעֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּרֹאשֵׁךְ (יחזקאל לה, כב), וּכְנֶגְדּוֹ כַּפֹּרֶת (יחזקאל כה, יז). עַל הָאָרוֹן וְזֵר זָהָב (יחזקאל כה, יט). הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם (שמות טז, ד), וּכְנֶגְדּוֹ לֶחֶם הַפָּנִים (שמות כב, ל). וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם וְגוֹ' (שמות יג, כא), וּכְנֶגְדּוֹ צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד.