יחזקאל 27:29 מדרש: עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), עין יעקב, קוהלת רבה ומדרש שכל טוב

וא״ר אלעזר עתידין כל בעלי אומניות שיעמדו על הקרקע שנאמר (יחזקאל כז כט) וירדו מאניותיהם כל תופשי משוט מלחים, כל חובלי הים על הארץ יעמדו. וא״ר אלעזר אין לך אומנות פחותה מן הקרקע שנאמר וירדו. ר׳ אלעזר חזייה לההיא ארעא ושדי ביה כרבא לפיתיה. א״ל אי תשדייה לאורכך הפוכי בעסקא טב מינך. רב על לביני שבילי חזנהו דקא נייפין. אמר להו אי תנופו איתניפן הפוכי בעיסקא טב מינך. אמר רבא מאה זוזי בעיסקא כל יומא בשרא וחמרא מאה זוזי בארעא מילחא וחפורה ולא עוד אלא מגניא ליה אארעא ומרמא ליה תיגרא. אמר רב פפא זרע ולא תזבין אע״ג דכי הדדי נינהו הני מברכן זבן ולא תידול ה״מ ביסתרקי אבל גלימא לא מתרמי ליה כדבעי. טום ולא תשפיץ שפיץ ולא תבני שכל העוסק בבנין מתמסכן. קפוץ זבין ארעא מתון נסיב אתתא נחות דרגא ונסיב אתתא סק דרגא ובחר שושבינא:

כד וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: עֲתִידִין כָּל בַּעֲלֵי אֻמָּנִיּוֹת שֶׁיַּעַמְדוּ עַל הַקַּרְקַע, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל כ״ז:כ״ט) "וְיָרְדוּ מֵאֳנִיּוֹתֵיהֶם כֹּל תֹּפְשֵׂי מָשׁוֹט מַלָּחִים, כֹּל חֹבְלֵי הַיָּם אֶל הָאָרֶץ יַעֲמֹדוּ". וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אֵין לְךָ אֻמָּנוּת פְּחוּתָה מִן הַקַּרְקַע, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְיָרְדוּ". רַבִּי אֶלְעָזָר חַזְיֵהּ לְהַהִיא אַרְעָא, דְּשָׁדִי בָּהּ כְּרָבָא לְפוּתְּיֵהּ, אָמַר לֵיהּ: אִי תִּשְׁדְיֵיהּ לִאָרְכִּיךְ, הֲפוּכֵי בְּעִיסְקָאטַב מִינָךְ. רַב עַל לְבֵינֵי (שבולי) [שִׁיבָּלֵי], חֲזִינְהוּ דְּקָא נַיְפִין, אָמַר לְהוּ: אִי תְּנוּפֵי אִיתְנִיפַן, הֲפוּכֵי בְּעִיסְקָא טַב מִינָךְ. אָמַר רָבָא: מֵאָה זוּזָא בְּעִיסְקָא, כָּל יוֹמָא בִּשְׂרָא וְחַמְרָא. מֵאָה זוּזֵי בְּאַרְעָא, מִילְחָא וַחֲפוּרָה. וְלֹא עוֹד אֶלָּא מְגַנְיָא לֵיהּ אַאַרְעָא, וּמִירְמָא לֵיהּ תִּגְרָא. אָמַר רַב פָּפָּא: זְרַע וְלֹא תַּזְבִּין, אַף עַל גַּב דְּכִי הֲדָדֵי נִינְהוּ, הַנֵּי מִבָרְכֵי. זְבִין וְלֹא (תידול) [תֵּיזוּל], הַנֵּי מִילֵי בִּיסְתַּרְקֵי, אֲבָל גְּלִימָא לָא מִתְרַמִּי לֵיהּ כִּדְבָעִי. טוֹם וְלֹא תַּשְׁפִּיץ, שַׁפִּיץ וְלֹא תִּבְנִי, שֶׁכָּל הָעוֹסֵק בְּבִנְיָן, מִתְמַסְכֵּן. קְפוֹץ זְבִין אַרְעָא, מָתוּן נְסִיב אִתְּתָא. נְחוֹת דַּרְגָּא וּנְסִיב אִתְּתָא, סַק דַּרְגָּא וּבְחַר שׁוֹשְׁבִינָא:

וְיִתְרוֹן אֶרֶץ בַּכֹּל הוּא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֲפִלּוּ דְּבָרִים שֶׁאַתְּ רוֹאֶה אוֹתָן כְּאִלּוּ הֵם מְיֻתָּרִין בָּעוֹלָם הֵן הֵן בִּכְלַל הֲוָיָתוֹ שֶׁל עוֹלָם הֵן, כְּגוֹן שִׂיבָא לְמֶעֱבַד חַבְלָא, סוּגְיָא לִמְסֵיךְ גַּנַּיָּא, הֵן הֵן בִּכְלַל הֲוָיָתוֹ שֶׁל עוֹלָם הֵן. מֶלֶךְ לְשָׂדֶה נֶעֱבָד, אֲפִלּוּ מֶלֶךְ שׁוֹלֵט מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, לְשָׂדֶה נֶעֱבָד, שָׁאֵיל וַאֲמַר עֲבֵדַת אַרְעָא לָא עֲבֵדַת אַרְעָא, לְפִיכָךְ אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף, וּמִי אֹהֵב בֶּהָמוֹן לֹא תְבוּאָה, שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא הוֹמֶה וּמְהַמֶּה אַחַר הַמָּמוֹן וְקַרְקַע אֵין לוֹ, מָה הֲנָאָה יֵשׁ לוֹ. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי חָנִין אָמְרֵי, כְּתִיב (יחזקאל כז, כט): וְיָרְדוּ מֵאֳנִיּוֹתֵיהֶם כֹּל תֹּפְשֵׂי מָשׁוֹט מַלָּחִים כֹּל חֹבְלֵי הַיָּם אֶל הָאָרֶץ יַעֲמֹדוּ, וְכִי אֵין אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁעַל הָאָרֶץ הֵם עוֹמְדִים, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁשָּׁקְעָה סְפִינָתוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶם וְיֵשׁ לוֹ קַרְקַע עַל הָאָרֶץ, הוּא מַעֲמִידוֹ, אֵין לוֹ קַרְקַע, אֵין הֶבֶל גָּדוֹל מִזֶּה.