מדרש על יחזקאל 44:7: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

טֻמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא, כָּל אוֹתָם הַכֹּהֲנִים שֶׁשִּׁמְשׁוּ בִּימֵי צִדְקִיָה עֲרֵלִים הָיוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל מד, ז): בַּהֲבִיאֲכֶם בְּנֵי נֵכָר עַרְלֵי לֵב וְעַרְלֵי בָשָׂר. דָּבָר אַחֵר, טֻמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ, בְּשִׁפּוּלֶיהָ, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (שמות כח, לד): עַל שׁוּלֵי הַמְּעִיל. דָּבָר אַחֵר, טֻמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ, כְּהַהוּא דִּתְנַן מָקוֹם הָיָה לְמַטָּה מִירוּשָׁלַיִם תֹּפֶת שְׁמוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַל שׁוּם תָּפְתֶּה דַּהֲוָה בֵּיהּ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר חֲלִיתָא דְּבַר הִינוֹם. צֶלֶם חָלוּל הָיָה שָׁם נָתוּן לִפְנִים מִשִּׁבְעָה קַנְקַלִּים, וְטַס שֶׁל נְחשֶׁת בְּיָדוֹ, וְכִירָה הָיְתָה נְתוּנָה עַל גַּבּוֹי, וְכָל מִי שֶׁהָיָה מַקְרִיב סֹלֶת פּוֹתְחִין לוֹ אֶחָד. תּוֹרִין וּבְנֵי יוֹנָה, פּוֹתְחִין לוֹ שְׁנַיִם. כֶּבֶשׂ, פּוֹתְחִין לוֹ שְׁלשָׁה. אַיִל, פּוֹתְחִין לוֹ אַרְבָּעָה. עֵגֶל, פּוֹתְחִין לוֹ חֲמִשָּׁה. שׁוֹר, פּוֹתְחִין לוֹ שִׁשָּׁה. וְכָל מִי שֶׁהָיָה מַקְרִיב בְּנוֹ, פּוֹתְחִין לוֹ שִׁבְעָה. וְנוֹתְנִין אוֹתוֹ לְתוֹךְ טַס שֶׁל נְחשֶׁת, וּמַסִּיקִין אֶת הַכִּירָה תַּחְתָּיו, וְהָיוּ מְקַלְּסִין לְפָנָיו וְאוֹמְרִין לוֹ יֶעֱרַב לָךְ וִיבֻסַּם לָךְ, וְכָל כָּךְ לָמָּה, כְּדֵי שֶׁלֹא יִשְׁמְעוּ נַהֲמַת בְּנֵיהֶם וְיַחְזְרוּ בָּהֶן. הֲוָה כּוּמְרָא אָתֵי לְגַבֵּי בַּר נָּשׁ, אֲמַר לֵיהּ מִן בְּגִין דַּאֲמַר לִי צֶלֶם פְּלַן, מִכָּל בְּנַיָא דְּאִית לָךְ לֵית אַתְּ בָּעֵי לְקָרָבָא חַד מִנַּיְיהוּ, אֲמַר לֵיהּ וְכִי בִּרְשׁוּתִי אִינוּן, חַד בִּדְהַב, חַד בְּכֶסֶף, חַד בְּעָנָא, חַד בִּבְקָרוּתָא. אָמַר לוֹ הַמְתֵּן לִי, רָאִיתָ לִי חַד זְעֵיר בְּבֵית סִפְרָא, כַּד אָתֵי אֲנָא יָהֵיב לֵיהּ לָךְ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רְעִיעַ, מִכָּל בְּנִין דְּאִית לָךְ, לָא הֲוָה לָךְ לְהַפִּילוֹ לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים אֶלָּא זֶה שֶׁמְּקֻדָּשׁ לִשְׁמִי. רַבִּי יוּדָן בְּרַבִּי סִמוֹן בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי בֶּן פְּרָטָא לְמַטְרוֹנָה שֶׁאָמַר לָהּ אוֹהֲבָהּ עֲשִׂי לִי חַמִּין, וְנָטְלָה לוּרְטִיָּא שֶׁל מֶלֶךְ וְעָשְׂתָה לוֹ חַמִּין. אָמַר לָהּ הַמֶּלֶךְ מִכָּל עֵצִים שֶׁיֵּשׁ לִיךְ בְּבַיִת זֶה לֹא הָיָה לִיךְ לַעֲשׂוֹת חַמִּין לְאוֹהֲבֵךְ אֶלָּא בְּלוּרְטִיָּא שֶׁלִּי, כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאוֹתוֹ רָשָׁע, מִכָּל בָּנִים שֶׁיֵּשׁ לְךָ לֹא הָיָה לְךָ לְהַפִּילוֹ לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים אֶלָּא זֶה שֶׁמְּקֻדָּשׁ לִשְׁמִי. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל טז, כ): וַתִּקְחִי אֶת בָּנַיִךְ וגו', אַף עַל פִּי כֵן וַתֵּרֶד פְּלָאִים, נָחֲתָה לָהּ לְנִסְיוֹנִין.

מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן? הֲלוֹא רָאִיתָ מָה הָעָם הַזֶּה דִּבְּרוּ לֵאמֹר שְׁתֵּי הַמִּשְׁפָּחוֹת אֲשֶׁר בָּחַר ה' בָּהֶם וַיִּמְאָסֵם וְאֶת עַמִּי יִנְאָצוּן מִהְיוֹת עוֹד גּוֹי לִפְנֵיהֶם מַהוּ. כָּךְ רָאָה הֵיאַךְ הָיוּ מַכְעִיסִין אַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם לִפְנֵי ה' שֶׁאַף הַכֹּהֲנִים הַמַּקְרִיבִים אֶת הַקָּרְבָּנוֹת הָיוּ עֲרֵלִים, בַּהֲבִיאֲכֶם בְּנֵי נֵכָר עַרְלֵי לֵב וְעַרְלֵי בָשָׂר לִהְיוֹת בְּמִקְדָּשִׁי לְחַלְּלוֹ אֶת בֵּיתִי בְּהַקְרִיבְכֶם אֶת לַחְמִי חֵלֶב וָדָם וַיָּפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי אֶל כָּל תּוֹעֲבוֹתֵיכֶם (יחזקאל מד, ז). וּכְתִיב: כֹּה אָמַר אֲדֹנָי אֱלֹקִים כָּל בֶּן נֵכָר עֶרֶל לֵב וְעֶרֶל בָּשָׂר לֹא יָבוֹא אֶל מִקְדָּשִׁי לְכָל בֶּן נֵכָר אֲשֶׁר בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (יחזקאל מד, ט).