מכילתא דרבי ישמעאל
וילחם עם ישראל ברפידים. אמר ר' חנניה: דבר זה שאלתי את ר' אלעזר במתיבתא רבא, רפידים מהו? אמר לי: כמשמעו. ועוד אמר רבי חנינא, שאלתי את רבי אלעזר: מה ראו ישראל לפדות פטרי חמורים ולא פטרי סוסים וגמלים? אמר לי: גזרת מלך היא, שלא היה בידן באותה שעה אלא חמורים בלבד, שאין כל אחד ואחד מישראל שלא העלה עמו תשעים חמורים טעונין כסף וזהב ושמלות. אחרים אומרים: אין רפידים אלא רפיון ידים, לפי שרפו ישראל ידיהם מדברי תורה, לכך בא שונא עליהם; לפי שאין השונא בא אלא על רפיון ידים מן התורה, שנאמר: "ויהי במלכות רחבעם ובחזקתו עזב את תורת ה' וכל ישראל עמו" (דברי הימים ב יב א). מה היה ענשו של דבר? "עלה שישק מלך מצרים" וגו'. וזה אחד משלשה דברים שחזרו למקומן. גלות יהודה חזרה למקומה, שנאמר: "בעבר הנהר ישבו אבותיכם" וגו' (יהושע כד ב); "ביתא דנא סתריה [ועמה הגלי לבבל]" (עזרא ה יב). כתב שמים חזר למקומו, שנאמר: "התעיף עיניך בו ואיננו" (משלי כג ה).
מדרש משלי
(משלי כג ה): "התעיף עיניך בו ואיננו, כי עשה יעשה לו כנפים" - אמר רבי ישמעאל: שלושה הן שחזרו למקומן: תורה, וישראל, כסף וזהב: ישראל היו מעבר הנהר, דכתיב (יהושע כד ב): "ויאמר יהושע אל כל העם: כה אמר ה' אלהי ישראל: בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם", ומניין שחזרו למקומם? שנאמר (ירמיהו כז כב): "בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אותם נאם ה'". כסף וזהב היו מארץ מצרים, שנאמר (שמות ג כב): "ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב", ומניין שחזרו למקומן? שנאמר (דברי הימים ב יב ט): "ויעל שישק מלך מצרים על ירושלים ויקח את אוצרות בית ה' ואת אוצרות בית המלך את הכל לקח, ויקח את מגני הזהב אשר עשה שלמה". תורה היתה מן השמים, שנאמר (דברים ד לו): "מן השמים השמיעך את קולו וגו'", כיוון שחטא ישראל במעשה העגל, נשתברו הלוחות ופרח הכתב למקומו, שנאמר "התעיף עיניך בו ואיננו, כי עשה יעשה לו כנפיים, כנשר יעוף השמים". אמר רבי יוחנן: אף על פי שנשתברו הלוחות, חזרו ונתחדשו להם, שנאמר (דברים י א): "בעת ההיא אמר ה' אליי: פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים, ועלה אליי ההרה, ועשית לך ארון עץ". ומה שכתב בראשונים כתב באחרונים, שנאמר (דברים י ד): "ויכתוב על הלוחות כמכתב הראשון את עשרת הדברים וגו'". רבי אליעזר שאל את רבי יהושע, אמר לו: רבי, הלוחות הראשונים אימתי ניתנו להם לישראל? אמר לו: ביום הכיפורים. אמר לו: ראיה מניין? אמר לו: כשם שעשה בראשונה ארבעים יום, כך עשה בשניה ארבעים יום. אמר לו: מנה מיום שנשתברו הלוחות עד יום הכיפורים, נמצא שמונים יום! [אמר לו:] ארבעים שהמתין בארץ, וארבעים שעלה לשמים וירד. אמר לו: רבי, מקרא זה מאי פירושו: (חגי א ו): "זרעתם הרבה והבא מעט, אכול ואין לשבעה, שתו ואין לשכרה, לבוש ואין לחום לו, והמשתכר משתכר אל צרור נקוב"? [אמר לו:] זרעתם הרבה והבא מעט - משבטל העומר; אכול ואין לשבעה - משבטל לחם הפנים; שתו ואין לשכרה - משבטלו הנסכים; לבוש ואין לחום לו - משבטלו בגדי הכונה; והמשתכר משתכר אל צרור נקוב - משבטלו שקלים. ועוד אמר לו: רבי, המקרא הזה מהו פירושו: (חבקוק ג יז): "כי תאנה לא תפרח ואין יבול בגפנים, כחש מעשה זית ושדמות לא עשה אוכל, גזר ממכלה צאן ואין בקר ברפתים"? [אמר לו:] כי תאנה לא תפרח - משבטלו הביכורים, ואין יבול בגפנים - משבטלו הנסכים ונסכי יין, כחש מעשה זית - משבטל שמן המאור ושמן המשחה, ושדמות לא עשה אוכל - משבטלו התמידין והמוספין, גזר ממכלה צאן - משבטלו הקרבנות, ואין בקר ברפתים - משבטלו זבחי שלמים, אבל למחר, כשייבנה בית המקדש במהרה בימינו, מהו אומר? (ירמיהו ל יח): "ונבנתה עיר על תלה, וארמון על משפטו ישב, ויצא מהם תודה וקול משחקים", וכתוב: (חבקוק ג יט): "אלהים ה' חילי, וישם רגליי כאיילות ועל במותיי ידריכני, למנצח בנגינותיי".
ילקוט שמעוני על נ"ך
בעבר הירדן ישבו אבותיכם (יהושע כד, ב). זה אחד מג' דברים שחזרו למקומם, גלות וכסף וכתב שמים. גלות דכתיב בעבר הנהר ישבו אבותיכם וכתיב ביתא דנא סתר ועמיה הגלה לבבל. כסף כתיב וינצלו את מצרים, וחזר למצרים, דכתיב ויהי בשנה החמישית למלכות רחבעם עלה שישק מלך מצרים וגו'. כתב שמים דכתיב (טז) התעיף עיניך בו ואיננו: