אוצר מדרשים
אמר ר׳ נחמיה עובין של קרשים מלמטה אמה אחת ומלמעלה היו כלין והולכין עד כאצבע, שנאמר ויהיו תואמים מלמטה ויחדו יהיו תמים על ראשו, ולהלן הוא אומר ים המלח תמו נכרתו(יהושע ג׳ ט״ז) מה להלן כלין והולכין אף כאן כלין והולכין. ר׳ יודה אומר הקרשים עובין אמה אחת מלמטן ואמה אחת מלמעלן שנאמר ויחדו יהיו תמים על ראשו. וכל קרש וקרש היו בו שתי טבעות של זהב אחת מלמעלה ואחת מלמטה שבהן היו נותנין את הבריחים. והבריחים שנים העליונים ושנים התחתונים, של רוח דרום, ארכו של כל אחד ואחד חמש עשרה אמה, נמצא השנים ארכן שלשים כגנד עשרים קרשים, והאמצעי ארכו שלשים אמה כנגד עשרים קרשים שמשקיע באמצע הקרשים מן המזרח למערב, שנאמר והבריח התיכון בתוך הקרשים מבריח מן הקצה אל הקצה (שמות כ"ו). כשם שהיה עושה לקרשים שבדרום כך היה עושה לקרשים שבצפון, אבל במערב אינו כן אלא ארכו של אחד מן העליונים והתחתונים שש אמות כנגד ארבעה קרשים והאמצעי שתים עשרה כנגד שמונה קרשים. והקרשים והבריחים והעמודים והאדנים מקום עוביין של קרשים מצופין זהב, שנאמר ואת הקרשים תצפה זהב וגו', ואת טבעותיהם תעשה זהב בתים לבריחים וצפית את הבריחים זהב (שם) שאין ת"ל בתים לבריחים, ומה ת״ל בתים לבריחים? מקום שהבריח נכנס. "וצפית את הבריחים זהב", כיצד היה עושה? היה מביא שתי פיפיות של זהב, ארכה של כל אחת ואחת אמה ומחצה ונותנן בחללו של קרש מקום שנותנין את הבריחים.
אוצר מדרשים
מאדם העיר (יהושע ג׳ ט"ז) באדם כתיב, קריה היא ושמה אדם ובינה לצרתן י״ב מילין, וי״א בזכות יוסף דכתיב ביה אהל שכן באדם (תהלים ע״ח ס׳). כתיב בהמן ורב בניו (אסתר ה׳ י״א) חסר וי״ו, מלמד שהיו בניו מאתים ושמונה מנין ורב. בניהו בן יהוידע בן איש חיל (שמואל ב כ״ג:כ׳) חי כתיב, מלמד שהצדיקים נקראים חיים אפילו במיתתן. עוד מי לך פה (בראשית י״ט י״ב) עד כתיב חסר וי״ו, אמרו לו ללוט עד כאן יש לך לדבר. ויהודה עוד רד (הושע י"ב יא') חסר שהיה עד לקבלה. דמך על ראשך (שמואל ב א׳:ט״ז) דמיך כתיב יתר יו"ד, אמר לו הרבה מיתות אתה חייב. כתיב עבדו את ה׳ ביראה (תהלים ב׳ י״א), וכתיב עבדו את ה׳ בשמחה (שם ק"ו), אמרו חכמים שתהא שמח ומתפלל ויהא לבך שמח שאת עובד למקום.
אוצר מדרשים
אדם - זה אדם הראשון ואשתו, שנאמר ויקרא את שמם אדם (בראשית ה׳), ואדם - כל בניו, שנאמר אדם ילוד אשה (איוב י״ד), ואדם - עמי הארץ, שנאמר אכן כאדם תמותון (תהלים פ״ב), ואדם - איש ולא אשה, שנאמר וכל בכור אדם בבניך תפדה (שמות י״ג), ואדם - אשה ולא איש, שנאמר כְּתִפְאֶרֶת אָדָם לָשֶׁבֶת בָּיִת (ישעיה מ"ד י"ג), ואדם - שם עיר, שנאמר הַרְחֵק מְאֹד מֵאָדָם הָעִיר (יהושע ג' ט"ז).