מדרש על דברי הימים ב 30:18

פס'. דבר אל בני ישראל לאמר. לדורות. למה נאמר שתי פעמים מלמד ששאל משה רבינו ללמוד לשעה לדורות. איש איש. נדחה לפסח שני. ואין צבור נדחין לפסח שני. ואם תאמר מעשה חזקיהו המלך. לא הודו לו חכמים שנאמר (דברי הימים ב ל׳:י״ח) כי מרבית העם רבת מאפרים ומנשה יששכר וזבולון לא הטהרו כי אכלו את הפסח בלא ככתוב כי התפלל יחזקיהו עליהם [לאמר] ה' הטוב יכפר בעד. כי יהיה טמא לנפש. זה דבר ששאל. או בדרך רחוקה לכם. זה מה שלא שאלו שהרי לא היו אלו האנשים בדרך רחוקה אלא נטמאו לנפש. אבל אגב שאלה אחת הושב על כל שאלות הלכות הנדחים לפסח שני כמו דין בנות צלפחד. שלא היתה השאלה אלא על הבנות אם יטלו במקום שאין בן. ובא משפט כל הנחלות האמורות בפרשה. ד״א איש איש כי יהיה טמא לנפש, להביא שאר הטמאות במה הצד מה טמא נפש יש בדרך שלא עשה הראשון יעשה השני. או בדרך רחוקה. למה נקוד על הה״א כלומר ריחוק מקום. מיכן א״ר אליעזר נאמר ריחוק מקום במעשר שנאמר (דברים י״ב:כ״א) כי ירחק ממך המקום. ונאמר ריחוק מקום בפסח. מה במעשר חוץ למקום אכילתו ואיזה זה זה מפתח ירושלים ולחוץ. רבי יהודה אומר חוץ למקום הכשרו. ואיזהו מקום הכשרו מפתח העזרה ולפנים מלמד שריחוק מקום חוץ לעזרה שהיא נקראת אסקופה. רחוקה. נקוד על ה' אפילו בדרך קרובה וזה אחד (מט״ו) נקודות שבתורה. (בראשית טז) ישפוט ה' ביני וביני״ך. למה נקוד שלא אמרה אלא על הגר בלבד. ויש אומרים על המטילין מריבה בינו לבינה. (שם יח) אי״ה שרה אשתך. למה נקוד יודעין היאך היא. (שם יט) ובקו״מה. למה שבשכבה לא ידע ובקומה ידע. (שם לג) וישק״הו. שלא נשקו בכל לבו. רבי שמעון בן יוחאי אומר באותה שעה נשקו בכל לבו לכך נקוד. (שם לז) א״ת צאן אביהם. שלא הלכו לרעות אלא את עצמן. אשר פקד משה ואה״רן. שלא היה אהרן מן המנין. (שם כא) [אש״ר] עד מידבא. שאף מלהלן היה. (במדבר כט) עשרון עשרו״ן. מלמד שלא היה אלא עשרון אחד בלבד ולא היה במקדש שני כלים למוד בהן את העשרון. (דברים כ״ט:כ״ח) והנגלות לנו ולבני״נו. למה נקוד אמר להם אם עשיתם בגלוי אף אני אודיע לכם הנסתרות. או לדורותיכם. שנוהג הדבר הזה לדורות: