תנחומא בובר
ד"א לא היה צריך לומר מן השמים, אלא מן הארץ, שאין דרכו של לחם לעלות אלא מן הארץ, וזש"ה כל אשר חפץ ה' עשה וגו' (תהלים קלה ו), כשביקש קרע הים לפני ישראל ועשאו יבשה, וכשביקש עשאו ים, דרכו של שמים להוריד טל ומטר, והארץ להוציא לחם, שנאמר ארץ ממנה יצא לחם (איוב כח ה). וכשביקש הוריד הלחם מן השמים, שנאמר הנני ממטיר לכם לחם וגו', והטל עולה מן הארץ, שנ אמר ותעל שכבת הטל (שמות טז יד). זש"ה כי יהיו (לי עבדים) [לו לעבדים] וגו' (דה"ב יב ח), ולא יהיו עבדים לנבוכדנצר, שנאמר ויהיו בהם מבני יהודה דניאל וגו' (דניאל א ו), מה היה עושה להם, וימן להם המלך [דבר יום ביומו] (שם שם ה), במדה, אבל כשהורדת להם מן, היה יורד כשם שהמטר יורד, ואין לו קצבה. כך הייתי ממטיר [לכם לחם מן השמים].