מלכים ב 14:14 מדרש: אסתר רבה

שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא, וַהֲלֹא מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם אִפַּרְכִיּוֹת הֵן בָּעוֹלָם, וְדָוִד שָׁלַט בְּכֻלָּן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברי הימים א יד, יז): וַיֵּצֵא שֵׁם דָּוִיד בְּכָל הָאֲרָצוֹת. שְׁלֹמֹה שָׁלַט בְּכֻלָּן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מלכים א ה, א): וּשְׁלֹמֹה הָיָה מוֹשֵׁל בְּכָל הַמַּמְלָכוֹת וגו'. אַחְאָב שָׁלַט בְּכֻלָּן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מלכים א יח, י): חַי ה' אֱלֹהֶיךָ אִם יֶשׁ גּוֹי וּמַמְלָכָה וגו', וְכִי אָדָם מַשְׁבִּיעַ בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ שׁוֹלֵט, וְעוֹד מִן הֲדָא (מלכים א כ, טו): וַיִּפְקֹד אֶת נַעֲרֵי שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת וַיִּהְיוּ מָאתַיִם שְׁנַיִם וּשְׁלשִׁים וגו', וְהַשְּׁאָר הֵיכָן הֵם, רַבִּי לֵוִי וְרַבָּנָן, רַבִּי לֵוִי אָמַר כָּלוּ בָּרָעָב בִּימֵי אֵלִיָּהוּ. וְרַבָּנָן אָמְרֵי בֶּן הַדַּד בָּא וּלְקָחָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מלכים א כ, א): וּבֶן הַדַּד מֶלֶךְ אֲרָם קָבַץ אֶת כָּל חֵילוֹ וּשְׁלשִׁים וּשְׁנַיִם מֶלֶךְ אִתּוֹ וְסוּס וָרָכֶב וַיַּעַל וַיָּצַר עַל שֹׁמְרוֹן וַיִּלָּחֶם בָּהּ. אֲנַן בָּעְיָין עֶשְׂרִים, וְתֵימַר שְׁלשִׁים וּשְׁנַיִם, אֶלָּא יֵשׁ אִפַּרְכִיָּא שֶׁהָיְתָה קָשָׁה וְהָיָה נוֹטֵל מִמֶּנָּה שְׁנַיִם וְעוֹשֶׂה אוֹתָן עֵרָבוֹן תַּחַת יָדוֹ. רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבָּנָן, רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר בְּנֵי אֻכַּפְיֵיהּ וּבְנֵי אֱמוּרְיֵי. וְרַבָּנָן אָמְרֵי בְּנֵי אוּכַּיְיפֵי, שֶׁהָיוּ מְרוֹצְצִין בְּאַרְכּוֹף, וּבְנֵי אֱמוּרְיֵי שֶׁהָיוּ תְּמוּרוֹת שֶׁל אֲבוֹתֵיהֶן, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (מלכים ב יד, יד): וְאֵת בְּנֵי הַתַּעֲרֻבוֹת, שֶׁהָיוּ מְעוֹרְבוֹתֵיהֶן שֶׁל אֲבוֹתֵיהֶן. נְבוּכַדְנֶצַּר שָׁלַט בְּכֻלָּן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ב, לח): וּבְכָל דִּי דָאְרִין בְּנֵי אֲנָשָׁא חֵיוַת בָּרָא וְעוֹף שְׁמַיָא וגו'. כּוֹרֶשׁ שָׁלַט בְּכֻלָּן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (עזרא א, ב): כֹּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי ה'. דָּרְיָוֶשׁ שָׁלַט בְּכֻלָּן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ו, כו): בֵּאדַיִן דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּא כְּתַב לְכָל עַמְמַיָא וגו'. אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ שָׁלַט בְּחֶצְיָן, לָמָּה בְּחֶצְיָן, רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא וְרַבָּנָן, רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה חִלַּקְתָּ אֶת מַלְכוּתִי, שֶׁאָמַרְתָּ (עזרא א, ג): הוּא הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלָיִם, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי חוֹלֵק מַלְכוּתְךָ. וְרַבָּנָן אָמְרֵי אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתָּה חִלַּקְתָּ בִּנְיַן בֵּיתִי, שֶׁאָמַרְתָּ (עזרא ו, ג): רוּמֵהּ אַמִּין שִׁתִּין פְּתָיֵה אַמִּין שִׁתִּין, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי חוֹלֵק מַלְכוּתְךָ, וְיֵימַר מֵאָה וְעֶשְׂרִים וָשֵׁשׁ, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה, אֶלָּא כָּךְ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתָּה נָתַתָּ עֲלִיָּה אַחַת לְבֵיתִי מִשֶּׁלְּךָ, שֶׁאָמַרְתָּ (עזרא א, ג): מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ יְהִי אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיַעַל, אַף אֲנִי נוֹתֵן עֲלִיָּה תּוֹסֶפֶת אַחַת מִשֶּׁלִּי, שֶׁהוֹסִיף לוֹ מְדִינָה אַחַת בַּחֶשְׁבּוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה.